קרן אורה/יבמות/כג/א

קרן אורה יבמות כג א

דף כ"ג ע"א

תוס' בד"ה ואי אשמעינן כותית כו' וי"ל דה"א טעמא דלא שייך במצות עדיף ומש"ה כתב רחמנא קרא אחרינא מפורש בשפחה. דקרא דאשת אביך הוי מוקמינן לה בכותית. דאי נימא דטעמא דשפחה עדיף א"כ הוי ליה לרחמנא לכתוב קרא מפורש לכותית. דשפחה מבת אשת אביך שמעינן. וניחא להו יותר לפרש דקרא דשפחה איצטריך לגופיה מלומר דאתי לגלויי דקרא דבת אשת אביך קאי אכותית. ועיין מהרש"א ז"ל. ובאמת מצינו לענין פו"ר דשפחה גריעי וכשהיו להם בנים בהיותם עבדי' לכ"ע לא יצאו. וי"ל דלענין פו"ר סברא דאין לו חייס עדיף וק"ל:

בד"ה קסבר רבינא. כבר כתבתי לעיל בפירקא קמא מה שיש לדקדק בדברי התוס' ז"ל אלא דלגרסת רש"י ז"ל הכא ג"כ יש לדקד' לדיוקי מהא דרבינא דאמר דקרוי בנך דלא הוי ממזר דילמא אפילו ממזר הוי כיון דבא מכח אלו דלא תפסי בהו קדושין. והא דאמר רבינא דקרוי בנך היינו דיש לו דין ישראל. דמסברא ה"א דבתר אב שדינן ליה ויש לו דין כותי. קמ"ל דקרוי בנך וישראל הוא אבל אה"נ דהוי ממזר. וכן לגרסתם בקדושין דבעי למידק דהולד ממזר מדשדי ליה בתר ישראל א"כ מאי קאמר נהי דכשר לא הוי ממזר נמי לא הוי מנ"ל דכשר לא הוי דילמא כשר הוא לגמרי ולא יליף מאשת אב. ולזה י"ל כיון דאמר רבינא דישראל הוא תו ליכא למימר דכשר הוא דעכ"פ פגום לכהונה ועיין רש"י ז"ל בקדושין מה שפירש שם דפסול הוי:

והנה משמעתין משמע דאי לאו הני קראי הוה אמינא דבנך הבא מן הכותית קרוי בנך. והבא מן הכותי אינו קרוי בנך. ומקראי שמעינן דאיפכא הוא. ונראה דאי לאו קראי מסברא הוי שדינן להו בתר האב וכדאיתא בירושלמי ובמדרש מקרא דויתלדו על משפחותם לבית אבותם. ולפ"ז צ"ע לר"י בר"י דס"ל דרשת בת אשת אביך ללמד על כותית דולדה כמותה. בכותי שבא על בת ישראל מה אמר בה. ולכאורה גם בזה בתר כותי שדינן ליה כיון דאין קדושין בהו. אבל באמת נראה דר"י בר"י נמי מודה דבתר אמו ישראלית שדינן ליה. דהא קרא דבתך לא תתן לבנו בז' עובדי כוכבים כתיב ושמעינן מינה דבנך הבא מישראלית קרוי בנך א"כ כ"ש בשאר עובדי כוכבים. דנהי דאיפכא ליפסול בנך הבא מן הכותית לא מצינן למילף מז' עובדי כוכבים. אבל הכשירא דבן בתך הבא מן הכותי ודאי שפיר מצינן למילף בק"ו מז' עובדי כוכבים אלא דא"כ קשה למה לי קרא דכי יסיר לז' עובדי כוכבים הא מבת אשת אביך שמעינן כל העובדי כוכבים דהולד הולך אחריהם. ואפשר לומר דלדיוקא איצטריך דבת בתך הבא מן הכותי קרוי בנך. וזה דוחק קצת. ע"כ הי' נראה דרבי יוסי בר"י לא ס"ל כלל דרשא דכי יסיר:

גמ' הניחא לר"ש כו' אלא לרבנן מנ"ל. מאן תנא דפליג עליה דר"י בר"י ר"ש היא. כבר הקשו בזה המפרשים על דברי הרמב"ם ז"ל שכתב דילפינן דולד כותית כמותה מכי יסיר. והא הוא ז"ל פסק בכמה מקומות דלא כר"ש דדריש טעמיה דקרא. וא"כ בשאר עובדי כוכבים מנ"ל. ונראה לישב דע"כ לא קאמר הש"ס האי בז' עובדי כוכבים הוא דכתיב אלא לרבא לקמן בפרק הערל דאמר דלא תתחתן בם קאי בגירותן. וא"כ ע"כ לא קאי אלא אז' עובדי כוכבים לבד. וכמ"ש התוס' ז"ל מדאסר גר מצרי ואדומי מכלל דשאר גרים בימים הקדמונים שרי. וכיון דלא תתחתן בם לא קאי רק אז' עובדי כוכבים ה"נ דבתך לא תתן קאי רק אז' עובדי כוכבים. ומשני הא כתיב כי יסיר לרבות כל המסירי' פי' בתר טעמא דכל העובדי כוכבים נמי מסירים המה. ואין לחלק בין ז' עובדי כוכבים לשאר עובדי כוכבים בגיותן. ופריך הניחא לר"ש דדריש טעמא דקרא וזיל בתר טעמא. אלא לרבנן דלא דרשי טעמא דקרא אימא דוקא בז' עובדי כוכבי' כי' היכי דחמירי נמי בגירותן ע"ז משני מאן תנא כו'. אבל למאן דלא ס"ל כרבא בלא תתחתן בם והכל מיירי בגיותן. א"כ אין הכרח לומר דבז' עובדי כוכבי' הוא דכתיב. וממילא דרשינן לקרא בכל עובדי כוכבים ובכולהו שמעינן דולדן כמותן. והשתא א"ש דהרמב"ם ז"ל פסק דלא כרבא ואכולהו קאי לא תתחתן בם ובתו לא תקח כו'. ושפיר ילפינן מינה לכל העובדי כוכבים דולדה כמותה:

והנה בקידושין סוף פ' האומר מסיק הש"ס שם דרבנן דפליגי אר"ש בטעמא דקרא ילפי דולד כותית כמותה מכי תהיינה וילדו לו. כל היכא דקרינא ביה כי תהיינה קרינן ביה וילדו לו. וכל היכא דלא קרינא ביה כי תהיינה לא קרינא ביה וילדו לו. וכמו שהביאו התוס' ז"ל. והי' נראה לומר בשינוי הסוגיות משום דמאן תנא דפליג אר"ש בטעמ' דקרא הוא ר' יהודה (ע' בפ' כה"ג) ואליבא דר' יהודה מצינו דפליגי תנאי. בסנהד' פ' ד' מיתות אמרינן דס"ל לרבי יהודה דאין קדושין תופסין בח"ל. ולפ"ז אין לומר דר' יהודה יליף מכי תהיינה דכל דלית ביה הוי' לא קרינן וילדו לו דא"כ ח"כ נמי ואי משום דכתיב מולדת חוץ דילמא מולדת חוץ אתי לרבויי חייבי לאוין אבל ח"כ ממעטינן שפיר מכי תהיינה. אלא ע"כ צ"ל דר' יהודה לא ס"ל דרשא דכי תהיינה. אבל למאי דאיתא בפרק האומר בקדושין דר' יהודה ס"ל דקדושין תופסין בח"ל שפיר מצינן למימר דר' יהודה יליף מכי תהיינה והיינו דמסיק הש"ס שם דרבנן דר"ש ילפי מכי תהיינה:

אלא דלפ"ז יקשה גם לפי מאי דאמרינן בסוגין דרבנן דר"ש היינו רבי יהודה כר"י בר"י בנו ס"ל דיליף מבת אשת אביך. א"כ חייבי כריתות נמי ואי משום מולדת חוץ דילמא מולדת חוץ אתי לח"ל. למאי דכתיבנא דקיימינן השתא דרבי יהודה ס"ל אין קדושין תופסין בח"ל. וי"ל דהכא ניחא דהא חזינן לעיל בסוגיין דמצרכינן תרי קראי לשפחה וכותית. והיינו משום דמבת אשת אביך לא הוי ממעטינן אלא חדא מינייהו אלמא דריבוי' דמרבינן ממולדת עדיף ממיעוטא דבת אשת אביך. ומה שאפשר לרבות מרבינן ולא שבקינן אלא חדא מילתא למעוטי מבת אשת אביך. וכמ"ש התוספות ז"ל לעיל בד"ה ור"י בר"י. וא"כ תו לא תיקשי למעט נמי ח"כ דכל שאפשר לרבות מרבינן. אבל בקרא דכי תהיינה הוי איפכא ומסתבר למעט כל שאין בה הוי'. כדאמרינן התם אי הכי שפחה נמי וקאמר אין ה"נ וקרא דהאשה וילדיה מוקמינן התם לדרשא אחרינא. א"כ למאי דקיימינן השתא דרבי יהודה ס"ל דאין קדושין תופסין בח"ל שפיר יקשה לימעט נמי ח"כ וריבויא דמולדת חוץ אתי לח"ל. אלא ע"כ לא ס"ל לר"י כלל דרשא דכי תהיינה וס"ל דכי תהיינה היינו כי תיבעל וכדאמרינן לקמן לר"ע בקרא דכי תהיה לאיש זר. וולד כותית יליף מדרשא דבת אשת אביך כר"י בר"י בנו וכדמסקינן בסוגיין. ועפ"ז יתיישב הא דאמרינן בקדושין ולקמן בפ' החולץ דרבי יהודה אומר כשם שאדם נאמן לומר זה בני בכור כך נאמן לומר זה בני בן גרושה. ופי' התוס' ז"ל בשם הירושלמי דמקרא דאת הבכור בן השנואה יכיר יליף. והשתא למאי דס"ל לר"י דאין קדושין תופסין בח"ל אי נימא דס"ל ג"כ דכי תהיינה לשון הוי' משמע. א"כ ע"כ קרא מיירי בבעולה לכה"ג לחוד. וכדאמרינן שם בפרק האומר אליבא דר"ע. וא"כ מנ"ל דנאמן לפוסלו. הא מבעולה לכה"ג לא הוי לא ממזר ולא חלל. דאין לומר דס"ל כר"א ב"י דהוי חלל מחייבי עשה משום דלא יחלל קאי אכולהו. דא"כ ממזר נמי הוי כמו כולהו. ועוד מנ"ל דנאמן לפוסלו מקהל דילמא אינו נאמן אלא לפוסלו מן הכהונה. אבל לפי הנ"ל ניחא דר' יהודה לא ס"ל דכי תהיה לישנא דהוי' אלא כמו כי תבעל ושפיר ילפינן דנאמן לומר ג"כ זה בני ממזר:

ומכל הנ"ל עלה בידינו ישוב נכון לדברי הרמב"ם ז"ל בהל' נחלות שכתב מפורש דממזר נוטל חלק בכורה מקרא דאת הבכור בן השנואה יכיר. ועי' בלח"מ שתמה עליו הא קרא מיירי בח"ל דתפסי קדושין. ולפי הנ"ל ניחא דלר"י מוכח דס"ל דקרא מיירי אפילו בהני דלא תפסי קדושין:

ובאמת שיטת הרמב"ם ז"ל בהני דרשי ברורה ומוכרחת דלפי אוקימתא דהש"ס בין הכא בשמעתין ובין לפי מאי דאמרינן בקדושין שם יקשה הילכתא אהלכתא דקיי"ל כרבנן דר"ש בטעמא דקראי וכרבנן דר"י בר"י בקרא דבת אשת אביך. ולפי מאי דאוקמינן הכא הם תרתי דסתרי. דא"כ מנ"ל דולד כותית כמותה. ואי נימא דס"ל כאוקימתא דקדושין דילפינן מכי תהיינה וילדו לו. א"כ יקשה האשה וילדי' למה לי גבי שפחה לפי מאי דקיי"ל כרבנן דריה"ג באת בת חורין וולדך עבד דדבריו קיימים. אלא ע"כ צ"ל דלא ס"ל דרשא דכי תהיינה למידרש מינה דוקא הנך דאית בהו הוי' אלא כי תבעל משמע. וגם לא ס"ל דרשא דר"י בר"י. דהא קיי"ל כרבנן דאתי לחייבו משום בת אשת אביו. והכל ילפינן מכי יסיר דהוא דרשא הפשוטה וכמו שכתבו דקאי אכל העובדי כוכבי'. בין לאו דלא תתחתן בם בין לאו דבתו לא תקח. וכדמשכחינן נמי בירושלמי דרשא הנ"ל ועבדו בה עובדא והלקו את יעקב איש כפר גבוריא מדרשא הזאת:

ואחרי כל הדברים הנ"ל תראה דשיטת הש"ג ז"ל צ"ע שכ' דבכור אינו נוטל פי שנים כשהוא ממזר משום דאימתי לא יוכל לבכר היכא דאיכא כי תהיינה דהשנואה נמי בת הוי' היא. אבל ח"כ לא שייכא ביה בכורה. ולפי הנ"ל מוכח דלר' יהודה ממזר נמי בכלל כי תהיינה. ועוד לדבריו ז"ל ולד שפחה וכותית נמי מנ"ל למעוטי מכי תהיינה דולדן כמותן דילמא לא אימעיטא אלא לענין בכורה כמו ח"כ. וי"ל דוילדו לו הוי מיעוטא דאין נקראין על שם האב כלל היכא דלית בהו הוי' וח"כ ליכא למעוטי מוילדו לו דלא יקראו ע"ש האב משום קרא דמולדת חוץ. אבל מחלק בכורה שפיר ממעטינן נמי ח"כ אבל זה דוחק. ועוד דלשיטתו לא כל הממזרים שוין דממזר שבא ע"י תפיסת קדושין כגון ישראל שנשא ממזרת או ממזר שנשא בת ישראל דתפסי בה קדושין ממזר בכזה יקח חלק בכורה. ועוד לדבריו נמעט נמי בכור מאנוסתו מחלק בכורה דהא לאו בר הויה הוא כי היכי דבעי למעוטי מבת אשת אביך בתו מאנוסתו אלא ודאי לא אימעיט אלא ולד שפחה וכותית דאינן נקראין על שם אביהם. ועוד אשכחנא גווני דהוי ממזר מח"כ וקדושין תפסי בה. כגון שקדשה אחד חוץ מפלוני ואח"כ בא עליה אותו פלוני דקדושין תפסי ליה בה דהא שייר הראשון. ואפ"ה הי' נראה דהולד ממזר. וכמו שכתב הרשב"א ז"ל בגיטין דהשני אסור לבא עלי' מחמת החלק שקנוי לראשון ואילו בא עליה אחר ודאי הויא אשת איש גמורה והולד ממזר ה"נ לגבי השני נהי דשייר הראשון ותפסי קדושי שני מ"מ הרי יש לראשון ג"כ קנין בה והשני אסור לבא עליה. וכ"ת כיון דתפסי קדושין לשני לא הוי ממזר. כדאמרי' לקמן דלר"ע לא הוי ממזר מסוטה כיון דתפסי בה קדושין. דהתם שאני כיון דיש לו קנין גמור בה. מש"ה לא הוי ממזר. אבל הכא דקנוי' היא לשניהם. אם כן מצידו של הראשון הויא א"א ואפשר הולד ממזר ואין לו תקנה. וא"כ ממזר כי האי יטול חלק בכורה:

אך יותר נראה דאין הולד ממזר. כיון דלגבי' דידיה לא הויא א"א כלל. ועיין בס' מנחת אהרן בסנהדרין שכתב לתרץ קושית המשנל"מ ז"ל לר"א דאמר פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה למה לי קרא לאסור בעולה לכה"ג הא ליכא לאשכוחי אלא בזנות. וממילא הויא זונה. ותירץ בס' הנ"ל כגון שקדשה אחד חוץ מפלוני כה"ג דלגבי כה"ג לאו נשואה היא. ולפי דברי הרשב"א ז"ל בלא"ה אסור הכ"הג בה מחמת קדושי הראשון. ואי לאחר גירושין או מיתתו של ראשון לכאורה ג"כ אסורה לכה"ג בלא"ה משום גרושה או אלמנה. דמ"מ גרושה ואלמנה היא מחמת קידושי ראשון. ויש לחקור הרבה בדין זה ואין כאן מקומו:

עכ"פ שיטת הש"ג צ"ע בזה. ויש לדקדק עוד לדבריו ז"ל אמאי לא הוי השני בן האהובה בכור לנחלה דאימתי לא יוכל לבכר היכא דאיכא כי תהיינה. אבל היכא דלאו בת הוי' היא יוכל לבכר והשני הוי בכור לנחלה. וגם לזה י"ל דמ"מ השני לא הוי ראשית אונו דאפי' היו לו בנים בגיותו ואח"כ נתגייר בימים הקדמנים אין השני בכור לנחלה לר' יוחנן. ואפילו למש"כ לעיל דבולד שפחה וכותית הוי השני בכור לנחלה. היינו משום דהתם אינו מתייחס אחריו כלל הולד הראשון. אבל הכא בח"כ בנו הוא לכל דבר. והשני ודאי לא הוי ראשית אונו. ועדיין צ"ע. ועיין בתוספתא במה ששאלו את ר"א ממזר מהו לירש:

ואיידי דאיירינן בהאי דינא דשפחה וכותית. אבאר קצת אם יש בהן איסור לאו. הנה התוספות ז"ל לעיל בסוף פירקא קמא כתבו לחד תירוצא דבכותית ליכא איסורא דאורייתא. אלא מב"ד של שם וכן בכותי הבא על בת ישראל דהוי ממזר היינו מדרבנן. והדבר קשה דא"כ אמאי לא עביד הש"ס הכא האי צריכותא בין כותית לשפחה. משום דבשפחה איכא לאו דלא יהיה קדש. הן אמת בדרך נישואין ואישות ע"כ מודו דאיכא לאו דבתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך. אלא דבע"א איתא דלרבנן דר"ש לא קאי לאו זה אלא בז' עובדי כוכבים אבל בשאר עובדי כוכבי" ליכא האי לאו. ואם כן בשאר עובדי כוכבי' אפילו דרך נישואין ואישות ליכא לאו מפורש לרבנן דר"ש. אלא דא"כ יקשה הא דאמרינן לקמן בהחולץ דהכל מודים בעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל דהולד פגום בק"ו מאלמנה שאין איסורה שוה בכל הולד פגום זו שאיסורה שוה בכל אינו דין שהולד פגום ואי ליכא איסורא דאורייתא בעובדת כוכבים היכי ילפינן בק"ו מאלמנה. ודוחק לומר דגם זה מדרבנן הוא כיון דיליף בק"ו. וסייעתא מכאן לדעת הרמב"ם ז"ל דלכ"ע לאו דבתך כו' קאי אכולהו עובדי כוכבים ויש בהן לאו מפורש:

אלא דלדברי הרמב"ם ז"ל קשי' משפח' לפי מה שמבואר בהלכותיו דאיסור שפחה אינו אלא מדרבנן. וה"ה דאיסור עבד על בת ישראל ג"כ אינו אלא מדרבנן והיכי ילפינן עבד הבא על בת ישראל בק"ו מאלמנה כיון דאין כאן איסור תורה. ובתמורה איתא דאתנן עבד עברי לשפחה ואין לו אשה ובנים תליא בפלוגתא דרבי ורבנן מ"ד דרבו מוסר לו שפחה כנענית אין זה אתנן ולמ"ד דאין מוסר לו הוי אתנן. ולדברי הרמב"ם ז"ל דלישראל ג"כ אין כאן איסור תורה. וכמו שהוכיח הוא ז"ל מהא דהתירתה התורה לעבד עברי א"כ אפי' באין לו אשה ובנים אמאי הוי אתנן דהא ע'פ דין תורה לא יצא עבד עברי מכלל שאר ישראל:

שוב ראיתי בדברי המשנל"מ ז"ל פ"ג מהלכות עבדים שהאריך קצת בדין זה לדעת הרמב"ם ז"ל. ולענ"ד נראה דהיינו טעמא דבמסירת הרב לעבד לא הוי אתנן משום דקנויה היא לו קצת. וכמ"ש אם אדוניו לו אשה. ולחד תנא הבא עלי' באשם קאי. אלמא דיש לו בה קצת קנין ומש"ה לא הויא זונה. אבל ישראל שבא על דיש הדפחה נהי דאין כאן איסור מ"מ ביאת זנות היא. ועי' מש"כ בזה בחידושי בתמור' ויש ליישב בזה ג"כ מה שאמרו בקדושין דעבד עברי כהן ג"כ רבו מוסר לו שפחה כנענית. אע"ג דלכהן אסורה מה"ת משום זונה. ומאי דאמרינן התם דחידוש הוא. כבר הקשה ע"ז המש"נלמ ז"ל שם דלדברי הרמב"ם ז"ל אין כאן חידושא ולפי הנ"ל ניחא דחידושא הוא מה שאמרה תורה דמיוחדת היא לו ויש לו בה קצת קנין. א'כ ממילא אים בעבד עברי כהן משום איסור זונה. כיון דיש לו בה קצת קנין:

ולא נתבאר לי כעת בדברי הרמב"ם ז"ל מאי דרש ביה בלאו דלא יהיה קדש. ובפרק י"א מהלכות אישות כתב לאו דלא תהיה קדשה לאסור בת ישראל בלא קדושין. וכתב דגם היא לוקה דהלאו קאי על שניהם. וכתב הה"מ שם דבשפחה ועובדת כוכבים ליכא לאו זה. וגזה"כ היא. והיינו על הבועל שפיר יש לומר דלא הוזהר אלא על בת ישראל. אבל היא שמוזהרת שלא תהיה קדשה מנ"ל לחלק בין ישראל לעבד. וצ"ל דאזהרה לא באה אלא להזהיר את ישראל שלא יתייחדו אלא ע"י קדושין. וראיתי עוד לבאר דבר אחד בסוגיא דפ' האומר דגרסינן התם עבד מנלן שכתב שבו לכם פה עם החמור. אשכחן דלא תפסי בהו קדושין ולדה כמותה מנ"ל שנאמר האשה וילדיה כו'. כותית מנ"ל דכתיב לא תתחתן בם אשכחן דלא תפיס בהו קדושין ולדה כמותה מנ"ל דכתיב כי יסיר. והרי"ף ז"ל לא גרס דכתיב לא תתחתן בם. אלא מקרא דכי יסיר לחוד. ופי' הר"ן ז"ל דממילא שמעינן כיון דולדה כמותה וודאי לא תפסי בה קדושין. ופריך הניחא לר"ש אלא לרבנן מא"ל דבשאר עובדי כוכבי' מנ"ל. אמר קרא ואח"כ תבא אליה ובעלתה. אשכחן דלא תפסי בה קדושין ולדה כמותה מנ"ל דכתיב כי תהיינה כו' ע"ש. משמע מסוגיא זו דאיצטריך קרא דלא תפסי קדושין בתרווייהו בין בשפחה בין בכותית. וקשה לי בשלמא לשפחה שפיר איצטריך קרא דלא תפסי בה קדושין משום דהיא שייכא במצות. ואי לאו קרא ה"א דהיא בכלל קדושין ג"כ. אבל כותית למה לי קרא דהא קדושין מצוה ממצות התורה היא. ומהיכא תיתי נימא דכותית תפסי בה קדושין. והיכן מצינו שנאמר בה דין קדושין. וי"ל דה"א דמתורת קנין היא נקנית לו כי היכי דמצינו קנין בכותי בכסף ה"נ סד"א דאשה נקנית ג"כ בקידושי כסף. אלא דאכתי צ"ע מקידושי שטר דילפינן בישראל מדאיתקש ליציאה. וא"כ לא שייך אלא בישראלית אבל לא בכותית. וכ"ת דסד"א דגט נמי נוהג בכותית מנ"ל למימר הכי. כיון דכותי וכותית לא שייך בהו דין קדושין ובעולת בעל יש להם אבל לא דין קדושין. ה"ה דכותית לישראל וואדי לית בה דין קדושין. ואין לומר דאיצטריך קרא דלא תפסי בה מישראל קנין ביאה כמו בכותי ז"א דזה לא מיקרי קדושין. ועוד דקנין זה ליכא בישראל. ועי' לקמן (דף מה) מש"כ רש"י ז"ל בשם השאלתות ז"ל:

ובסנהדרין (דף נב) איתא אשר ינאף את אשת איש פרט לאשת קטן. את אשת רעהו פרט לאשת אחרים היינו עובד כוכבים. ופי' רש"י ז"ל משום דלא הוי ביה קדושין ומכאן אתה למד בכל התורה. וגם דבריו ז"ל צ"ע דלמה לן קרא להכי דליכא קידושין בעובד כוכבים הא כבר שמעינן לה מבעולת בעל וגם לא ידענא למה הוצרך לפרש כן ובלא"ה א"ש דאיצטריך קרא למעט אשת כותי דה"א כי היכי דכותי חבירו מוזהר עליה. ה"צ ישראל מוזהר עליה קמ"ל. ולא מיבעיא לפמש"כ התוס' ז"ל שם דאיכא איסורא באשת איש של כותי שנאמר גבי יפת תואר אשת אפי' אשת איש. ש"מ דאיכא איסורא וודאי דאיכא רבותא ואיצטריך קרא דאין כאן חיוב מיתה. אלא אפי' לפי מה שנראה מדברי הרמב"ם ז"ל דליכא איסורא כלל. ע"ש בהל' מלכים מ"מ שפיר איצטריך קרא לזה דלא חשיבא א"א. ובאמת ראיית התוס' ז"ל אינה מוכרחת לפי מה שאמר שמואל בירושלמי דבמלחמה לא שריא כלל אלא לאחר שהביא' לביתו. א"כ וודאי תו לא הוי אשת כותי דוודאי נתייאשו זה מזה וליכא איסורא. וא"כ למה לי ריבויא דאשת אפי' אשת איש. אלא וודאי אע"ג דליכא איסורא כלל מ"מ איצטריך קרא. ומהכא ילפינן לה. ודברי רש"י ז"ל שפי' דמהכא ילפינן דאין קדושין לכותי לא זכיתי להבין:

והא דקיי"ל דקטן אין לו קדושין אפשר משום דאין קנינו קנין. ואע"ג דבמופלא הסמוך לאיש הקדשו הקדש וקדושין להקדש מדמינן לה מ"מ לא דמיא לגמרי ובעינן שיהיה בו דעת שלימה או אפשר משום דכתיב כי יקח איש אשה. וסומא לר' יהודה ודאי אין לו קדושין כיון דפטור מכל המצות. ומכל הדינים והמשפטים שבתורה. וכותי נראה ג"כ דמסברא לאו בר קדושין הוא. וצ"ע למה לי קרא להכי. ונראה דמטעם זה לא גריס הרי"ף ז"ל כותית מנ"ל דלא תפסי בה קדושין. משום דלא איצטריך קרא להכי. דאי כמ"ש הר"ן ז"ל דמכי יסיר שמעינן כיון דולדה כמותה ממילא לא תפסי בה קדושין דא"כ אכתי כותי מנ"ל דלא תפסי קדושין בישראלית ודוחק לומר דלא איצטריך קרא לכותי דלא תפיס קדושין בישראלית ולא איצטריך לן קרא אלא לישראל דלא תפיס קדושין בכותית. אלא ודאי נראה מדברי הרי"ף ז"ל דלא איצטריך כלל קרא להכי. ומאי דגריס בתר הכי כי מייתי קרא דואחר כן כו' והיתה לך לאשה. הא מעיקרא לא אשכחן דלא תפסי בה קדושין. המקשה הוא דטעי וסבר דמייתי האי קרא דלא תפסי בה קדושין. אבל באמת כוונתו לאתויי קרא דלא שייך ביה לישנא דהויה ושפיר אימעיטו מכי תהיינה וילדו לו אלא דמהא דפריך התם אי הכי שפחה נמי לא משמע כן. וכן בפרק אלמנה לכה"ג בסוגיא דנבעלה לפסול לה לא משמע כן:

ועיי' בסנהדרין (דף נח) דתניא התם אין לי אלא שניסת לכהן ניסת לעובד כוכבים ולנתין מנין. ופירשו רש"י ותוס' ז"ל אף על גב דח"ל הם קדושין תפסי בהו. והוא תמוה דעובד כוכבים ודאי אין לו קדושין כלל. וראיתי בס' מנחת אהרן שהרגיש בזה ודבריו אינן מובנים שם מש"כ דלרבנן דר"ש בשאר עובדי כוכבים יש בהן תפיסת קדושין דהא רש"י ז"ל בעצמו כתב שם דאין לעובדי כוכבים קדושין כמו שכתבתי לעיל:

הרי"ף ז"ל כאן הביא דברי הגאון בבא על שפחתו דאין הולד עבד משום חזקה דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. ובודאי שחררה תחילה ע"ש. ומדברי התורת כהנים על קרא דועבדך ואמתך אשר יהיו לך לא משמע כן והובא בילקוט פ' בהר. והכי דרשינן התם מ"ד ועבדך ואמתך אשר יהיו לך יכול הרב שבא על שפחתו והוליד ממנה יכול לא יהא לו רשות להשתעבד בו ת"ל אשר יהיו לך אלמא דאפילו בא האדון על שפחתו הולד עבד. ודוחק לומר דמיירי שייחד עדים בשעת מעשה ואמר דאינו משחררה ודו"ק. ומהאי קרא הוי מצי נמי למילף דולד שפחה כמותה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף