קרן אורה/יבמות/כב/א

קרן אורה יבמות כב א

דף כ"ב ע"א

בד"ה מי שיש לו אח מ"מ כו' דאי מהתם הוה אמינא כששניהם ממזרים כו'. יש לדקדק בדבריהם ז"ל הא עיקר הרבותא דמתניתין דלא נילף אחוה מבני יעקב א"כ בשניהם ממזרים ג"כ לא ליזקקו ליבום ונילף מבני יעקב דאין אחוה אלא בכשרים. וכ"ת דמבני יעקב לא ילפינן חלא כשר עם פסול דלאו אחים הם. אבל שניהם פסולין שפיר מיקרי אחוה. א"כ למ"ד אין קדושין תופסין בח"ל ליכא לאשכוחי במצות יבום בכשר עם פסול. דממ"נ חד חייבי לאוין הוא או הבעל או היבם ותו לא שייך למילף אחוה אחוה מבני יעקב וא"כ למה לי קרא דובן אין לו עיין עליו דממזר פוטר מן היבום. ואי משום דלא נילף אחוה מבני יעקב הא בלא"ה לא שייך למילף אחוה מבני יעקב כיון דבכשר עם פסול ליכא יבום כלל. וי"ל דמ"מ הוי ילפינן דליכא אחוה בכשר עם פסול ונ"מ דבנו נמי לא מיקרי כיון דאביו כשר הוא ועוד בלא"ה קרא דובן אין לו אינו מיותר דאיצטריך למילף דבת פוטרת. ועוד נראה דכוונתם דמ"מ בכשר עם פסול הוי רבותא טפי ולקמן אכתוב ישוב אחר לקושית התוס' ז"ל:

הרשב"א ז"ל הביא כאן דברי הגאון דאחיו מומר אינו זוקק ליבום. והשיג עליו. וכתב דמהא דאמרינן לעיל לא זזו משם עד שעשאום כעובדי כוכבים אין ראיה דלא קאי אלא על אותם שנתערבו אז ואפקעינהו לקידושין מינייהו. ואני כתבתי לעיל דמקרא דבנים זרים ילדו. משמע דלכל הדינים עשאום כעובדי כוכבים. וכתבתי שם לצדד דכל שנטמע בימים הקדמוני' ונשכח שם ישראל ממנו ח"ו בכל דור כך היה הדין. והדבר ספק עד יבא מצרף ומטהר:

תוס' בד"ה פשיטא תימא אמאי פשיטא הא איצטריך שפיר כו' ולא ממעטינן ליה מבת אשת אביך למי שיש אישות לאביך בה כו'. ויש לדקדק דע"כ לא פריך הש"ס לקמן ואימא ח"כ אלא לר"י בר"י דדריש בת אשת אביך למי שיש לו אישות לאביך ולמעט וולד שפחה וכותית להכי פריך ואימא ח"כ אבל לרבנן דדרשי בת אשת אביך לחייבו משום בת אשת אביו וודאי ליכא רבותא כלל בח"כ דאחיו הוא ומילתא דפשיטא הוא דמנ"ל למעוטי. ומאי קשיא להו להתוס' ז"ל לימא האי רבותא. ונראה דמשמע להו דלרבנן נמי אי לאו דכתיב מולדת בית או מולדת חוץ בין שאומרים לאביך קיים כו'. דרשינן בת אשת אביך למאי דמסתבר היינו למעוטי ח"כ דאין אישות לאביך בה. אלא דהשתא דכתיב מולדת בית או מולדת חוץ דרשי לה רבנן לחייבו משום בת אשת אביו. וא"כ אפי' לרבנן איצטריך לאשמעינן דאחיו הוא:

אלא דא"כ קצת קשה למה ליה להש"ס למימר דר"י בר"י יליף מאחותך היא למעוטי דאינו חייב אלא משום אחותו. הא בלא"ה נמי א"ש דר"י בר"י דריש ליה אמסתבר למעט מי שאין לו אישות לאביך בה. וי"ל דהשתא דכתב רחמנא מולדת חוץ דאפי' אם אומרים לאביך הוצא נמי אחותו היא. א"כ מסתבר יותר למידרש בת אשת אביך לחייבו משום בת אשת אביו ולא למעט ולד כותית דמה ראית. להכי קאמר הש"ס דר"י בר"י דריש מיעוטא מאחותך היא דאין לחייבו אלא משום אחותו לחוד:

אלא דאכתי לדבריהם ז"ל צ"ע. דמשמע מדבריהם ז"ל דאם נדרוש מי שיש אישות לאביך בה למעוטי חייבי כריתות. תו לא חשיב אחוה כלל. א"כ למה ליה להש"ס למימר דממולדת חוץ ילפינן דאין למעוטי ח"כ תיפוק ליה מדכתיב ובן אין לו עיין עליו דממזר נמי חשיב בנו. וכי היכי דחשיב בנו ה"ה דהוי אחיו ואחותו. ועוד למאי דבעי הש"ס למימר ואימא למעוטי אחותו מאנוסה. אטו לכל מילי בעי למימר דלאו אחיו ואחותו הוא זה לא מסתבר אלא ע"כ להך מילתא לחוד הוא דקאמר דאינו חייב עלי' משום אחותו דלא אסרה תורה אלא אחותו שע"י אישות. וה"נ למאי דבעי למעוטי ח"כ לא ממעט להו אלא לאיסור אחותו אבל לא לשאר מילי דאחוה. וכן משמע מהא דקאמר הש"ס ואימא למעוטי ח"ל אמר רב פפא חייבי לאוין תפסי בהו קליה קדושיו כו'. ואמר רחמנא כי תהיין ולמה לי לאסוקי דח"ל תפסי בהו קדושין בלא"ה תיפוק ליה דהוא בנו מגוף הפרשה דכתיב לא יוכל לבכר כו' על פני בן הנשואה אלמא דבנו הוא. אלא ש"מ דמזה אין ראיה דנהי דבנו הוא לכל מילי מ"מ אי לא תפסי בה קדושין הוי ממעטינן להו לאיסור אחותו מאשת אביך דאחות לא נאסרה אלא זו שבאת ע"י אישות. וא"כ ה"נ בח"כ לא ימעט להו אלא לאיסור אחות. אבל לשאר מילי שפיר יש בהו אחוה:

ועוד לשיטתם ז"ל יקשה פריך הש"ס ואחיו הוא לכל דבר עוד למאי הילכתא ליורשו ולטמא לו פשיטא אחיו הוא. ומאי פשיטותא דילמא דווקא לענין יבום הוא דרבי רחמנא מבן אין לו עיין עליו דאפילו ממזר חשיב בנו ואחיו. אבל לירושה וליטמא לו דילמא ממעטינן מקרא דבת אשת אביך. אלא וודאי משמע דלכל מילי מסברא פשיטא לן דחשיב אחיו בין מח"ל בין מח"כ וקראי לא איצטריכא אלא גבי איסור אחותו דלא נדרוש מי שיש אישות לאביך בה. וכן לענין יבום דלא נילף אחוה אחוה מבני יעקב:

וראיתי בדברי הרשב"א ז"ל שפי' על הא דפריך הש"ס הכא פשיטא דלאו מסברא דנפשיה פריך הכי. אלא סמיך אקרא דובן אין לו. ומדבריו ז"ל נראה דמסברא ה"א דלאו בנו ואחיו הוא ע"ש. ולענ"ד נראה כמ"ש:

ואכתי יש לדקדק דא"כ לר"י בר"י דיליף מבת אשת אביך לולד כותית מנ"ל דהולד כמותה לענין כל מילי דילמא נמי לא ממעט ליה קרא אלא מאיסור אחותו כי היכי דס"ד למעוטי חייבי כריתות. אבל לכל מילי שפיר יש לו דין ישראל ואחיו הוא. וי"ל דהשתא דקי"ל דמח"כ חשיבא אחותו מסתבר לומר בטעמא דממעט ולד כותית הוא מטעם דבתרה שדינן ליה. ואין לו דין ישראל כלל. ועוד י"ל כיון דבשפחה יליף מוהאשה וילדיה כו' דבתרה שדינן ליה ה"נ בכותית. אע"ג דאי לא כתיב בת אשת אביך לא הוי ילפינן כותית משפחה מ"מ השתא דכתי' מיעוטא ילפינן שפיר מהדדי והיינו טעמא דולד יבמה לשוק שפיר חשיב אחיו אע"ג דלית בה קדושין ככותית ושפחה כמו שכתבו התוס' ז"ל לקמן בהחולץ משום דהכא היינו טעמא דבתרה שדינן ליה. וא"ש בזה קושית התוס' ז"ל לקמן (דף כג) בד"ה ור"י בר"י ע"ש:

ומכאן קשה על דברי שלטי הגבורים ז"ל שכתב דממזר אינו נוטל חלק בכורה. דא"כ מאי פריך פשיטא כיון דכתיב והיה הבכור אשר תלד ה"א מאן דשייך בבכורה זוקק את אשת אחיו. אבל ממזר דלא שייך בבכורה אינו זוקק. ולקמן בשמעתין יתבאר באורך בזה:

איתא בירושלמי בשמעתין ר' אבין בעי ובנו לכל דבר אפ' לפרי' ורביה והביאו הרשב"א ז"ל. וכן פסק הרמ"א ז"ל בש"ע דבממזר יוצא בפריה ורביה. ותמה בעל ק"ע דהא ר' אבין מיבעי ליה. ובאמת טעמא איכא להא דקמיבעי ליה. כיון דממזר אסור לבא בקהל יש לומר דלא קיים. ומ"מ נראה כפסק רמ"א ז"ל דע"כ ובנו הוא לכל דבר דמתניתין לא אתי לאתויי אלא לפרי' ורביה דליורשו כבר שמעינן לה מרישא דאחיו הוא לכל דבר. ואי משום דאין ראוי לבא בקהל. מ"מ ק כיון דבר מצוה הוא וגם הוא מחויב לפרות וליקח את שכמותו גם האב יוצא בו ומצינו בירושלמי בכמה מקומות דבעי אינו אלא בירור דברים ולא לשון בעיא. ומשמע דבנו מן השפחה וכותית אינו יוצא ואפי' לר' יוחנן דאמר היו לו בנים בגיותו ונתגייר בימים הקדמונים יוצא בהם משום דעביד לה שבת. היינו משום דקודם שנתגייר ג"כ קיים לשבת יצרה. אבל הכא לא קיים כלל. אבל לדעת הרמב"ם ז"ל דבהא דהיו לו בנים בגיותו לא קיי' אלא אם נתגיירו הבני ג"כ היה נראה דבבנו(משפח') וכותי' ונתגיי' אח"כ ג"כ יוצא. או אפשר דלהרמב"ם ז"ל ג"כ דווקא בהיו לו בהיותו כותי שנתייחסו אחריו. אבל בבן ישראל מכותית כיון דאינו מתייחס אחריו כלל אפי' נתגייר אח"כ לא קיים כמו בולד מן השפחה (ועבד) דלא קיים. וכן משמע בירושלמי בשמעתין דאמרינן התם ולא שניא בין כותי שבא על בת ישראל וילדה ובין ישראל שבא על כותית וילדה בכור לנחלה ואינו בכור לכהן. וע"כ צריך לפרש דעל ולד שני קאמר אם נתגייר הכותי או הכותית ונשאו זל"ז. וכמו שפי' הק"ע ג"כ. אלמא דלא קיים בו פריה ורביה ג"כ דאם נימא דקיים בו בולד ראשון פריה ורביה אמאי הוי השני בכור לנחלה. דהא בהיו להם בגיותן ס"ל לר' יוחנן דהשני לאו בכור לנחלה הוא. ולטעמי' אזיל דס"ל נמי דקיים בו פו"ר. אלא ש"מ דבין בן כותי שבא על בת ישראל. ובין ישראל שבא על כותית אין הולד מתייחס אחר האב כלל ולא קיים בו פריה ורביה וצ"ע בדברי הפוסקים ז"ל. ולפ"ז כי פריך הש"ס לר"י בבכורות (דף מד) להא דתנן התם עודה שפחה ונשתחררה עודה כותית ונתגיירה בימים הקדמונים ואח"כ ילדה בכור לנחלה ואינו בכור לכהן. ודייק לאוקמא התם דילדה מישראל שאין לו בנים ומשום סיפא דאינו' בכור לכהן איצטריך ליה. ולפי הנ"ל הוי מצי לאוקמי דילדה תחילה מישראל זה שנשאת לו אח"כ. דר' יוחנן ג"כ מודה דהשני הוי בכור לנחלה וכו':

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף