קרן אורה/יבמות/יג/ב
גמרא החוצה לרבות ארוסה. והקשה בק"ע מהא דפרכינן בקידושין ואימא ואיש אחר יקחנ' מנו יבם דא"כ תיקשי למה לי קרא לרבות הארוסה> וי"ל דה"א דנשואה מצוה וארוסה רשות כדאמרינן לקמן בפ' הבא על יבמתו לענין אין לה בנים בחיי בעלה. ובאמת בלא"ה אין כאן קושיא דקרא דואיש אחר יקחנה אינו מיותר ואי לא כתיב החוצה הוי שמעינן מאיש אחר דמיתת הבעל מתיר. אבל השתא דכתיב החוצה דארוסה בת יבום היא אימא דאיש אחר היינו יבם ומיתת הבעל מנ"ל דמתיר וק"ל:
רבא אמר היינו טעמא דב"ש דאין איסור חל על איסור וכי נשא מת ואח"כ נשא חי אין בה אלא איסור אשת אח. ומש"ה אינה פוטרת צרתה דלא חשיבא צרת ערוה וכי נשא חי ואח"כ נשא מת אין בה אלא איסור אחות אשה והויא צרת ערוה שלא במקום מצוה. ונראה דרבא לטעמי' דאמר דצרת בתו איילונית הוי צרת ערוה שלא במקום מצוה וה"נ דכוותה. ויש לדקדק היכא דבאו שניהם בבת אחת כגון שנעשה היבם בן י"ג וגמרו קידושיו וחלין עליו איסור אחות אשה ואשת אח ביחד או דשוו שליח כו' יאסרו הצרות לב"ש. וי"ל דכיון דלא משכחת איסור הצרה אלא בגווני דלא שכיחא לא ניחא להו לב"ש לאוקמי דרשא דלצרור להכי וכן כת' הרשב"א בשם הראב"ד ז"ל:
מגילה נקראת כו' איקרי כאן לא תתגודדו לא תעשו אגודות. ונראה מדברי רש"י ז"ל דעיקר הפירכא הוא מכרכים ועיירות דאלו קורין בי"ד ואלו בט"ו. וכן כתב הרשב"א ז"ל דיום הכניסה דכפרים בכלל מנהגא הוא ואע"ג דבמגילה נאמר כ"א בטעמו לפרזים היה יום מנוחה בי"ד ובמוקפים בט"ו מ"מ לא היה להם לכנה"ג לתקן ימים מחולקים כדי שלא יעשו אגודות אגודות. וס"ל לר"ל דאפילו בב' מקומות הוי בכלל לא תתגודדו. ונראה דר"ל ס"ל דטעמא דלא תתגודדו הוא משום שלא יאמרו שיש ח"ו שתי תורות. ומש"ה השיב לר"י אמינא לך אנא איסורא ואת אמרת לי מנהגא דבמנהגא ליכא חשש דשתי תורות. ולפי האי טעמא אפילו בשתי מקומות שייך איסורא דלא תתגודדו. ור"י ס"ל דהטעם הוא מפני המחלוקת. מש"ה פריך ליה ממקום שנהגו דבמנהגא נמי שייך מפני המחלוקת ומזה הוכיח דבשני מקומות לא שייך לא תתגודדו. דאין כאן חשש מפני המחלוקת וכן כתב הרמב"ם ז"ל דהטעם הוא מפני המחלוקת. וכי שני ליה ר"ל לחלק בין איסורא למנהגא חזר והשיב לו מהא דתנן הלילה ב"ש אוסרין והא דלא פריך ליה מרישא דמתניתין התם דתנן וחכמים אומרים ביהודה היו עושין ובגליל לא היו עושין דאיסורא קאמרי י"ל דבאמת סמיך ארישא דמתניתין אלא דמהא דב"ש אוסרין מוכח דמתניתין איסורא קאמר. כדאיתא בפסחים בפ' מקום שנהגו. וא"ש בזה הא דמשני התם הרואה אומר מלאכה הוא דלית ליה. ולא קאמר דלא עשו ב"ש כדבריהם כמו שהקשה המהד"ב משום דמרישא קפריך מיהודה וגליל. ויש לדקדק לר"ל מאי אירי' דקאמר לא עשו ב"ש כדבריהם הא בכל היכא דפליגי תנאי ע"כ נמי צ"ל דחד לא עשה כדבריו משום לא תתגודדו. וצ"ל דוודאי אי פליגי יחיד ויחיד זה עושה כדבריו וזה עושה כדבריו. אבל היכא דדיעה אחת הוי רובא בזה קאמר ר"ל דהמיעוט לא יעשה כדבריו משום לא תתגודדו. והיינו דקאמר לא עשו ב"ש כדבריהם משום דב"ה הוי רובא וכדמסקינן בגמרא. והיינו דפרכינן לקמן מהא דבמקומו של ר"א כו'. משום דרבנן דפליגי אר"א הוי רובא. ויש לישב עפ"ז מה שהקשו התוס' ז"ל מהלל שהביא עולתו לעזרה וחברו עליו תלמידי ב"ש משום דבמחלוקת של סמיכה הלל ושמאי עצמן נחלקו ויחידים היו וכ"א עשה דבריו. וגם מחלוקת ישנה הוא מן הזוגות. ולקמן אמרינן בגמרא דמ"ד עשו כי אזלינן בתר רובא היכא דכי הדדי נינהו. אבל הכא ב"ש מחדדי טפי משמע דאי לא הוי מחדדי לכ"ע לא הוי עושין כדבריהם והוי אזלי בתר רובא. וא"כ קשה אמאי עשה ר"א וריה"ג כדבריהם הא יחידים הם ולא אזלי בתר רובא. ואפשר לומר דבעי לאוקמי מ"ד עשו אפי' אליבא דר"ל דס"ל דאיכא לא תתגודדו בשתי הוראות היכא דחד הוי רובא. מש"ה קאמר דמחדדי טפי והוי כשוין. ומ"ד לא עשו ע"כ כר"ל ס"ל דאיכא בזה לא תתגודדו. וי"ל דבזה נחלקו שני האיבעית אימא לקמא קאמר דרב ושמואל ס"ל כר"ל דאיכא לא תתגודדו ואיבעית אימא בתרא קאמר דרב ושמואל ס"ל כר"י דאין כאן לא תתגודדו. ומ"ד לא עשו הוא משום בת קול ומ"ד עשו דאין משגיחין בבת קול. אבל משום לא תתגודדו לא חיישינן. ולהאי לישנא הוא דפריך הש"ס ומ"ד עשו קרינן כאן לא תתגודדו. ונהי דאין משגיחין בבת קול מ"מ הוי להי להו בתר רובא משו' לא תתגודדו ומשני אביי כי אמרינן כו' כגון שתי בתי דינים בעיר אחת הללו מורים כו'. ופריך ליה רבא והא ב"ש וב"ה כב' בתי דינים בעיר אחת דמי. וצ"ל לאביי דלהורות לאחרים אסור אפי' ב' בתי דינים בעיר אחת וב"ש עצמן עשו כדבריהם אבל לא הורו לאחרים משום דעיקר מחלוקת הוא בין העם אבל לא בין ת"ח עצמן ורבא לא ס"ל לחלק בהכי. ועי' ברשב"א ז"ל שפי' הא דאמר ר"י עשו ועשו היינו שעשו הם עצמן והורו לאחרים לעשות. והרמב"ם ז"ל פסק כאביי דאפי' ב' בתי דינים בעיר אחת אסורין. וכתבו המפרשים דפסק כמ"ד לא עשו ב"ש כדבריהם. ולפמש"כ אין צורך לזה. דאביי קפיד אהוראה לעם שיהיו שוים מפני המחלוקת. וע"פ מש"כ דלמאי דשני אביי ורבא דעיקר לא תתגודדו הוא במקום אחד הוא מטעם שלא יבאו לידי מחלוקת אפשר לישב קושית התוס' ממגילה דהתם לא שייכא מחלוקת דקדימת הכפרים לטובת כרכים תיקנו להם. ובאמת מסתבר לומר כן דעיקר איסורא דלא תתגודדו הוא בהוראה לעם. דהא מצינו בכמה מקומות דת"ח ובעל נפש מחמיר על עצמו. להנהיג א"ע באיזה חומרא אין כאן שש איסורא. והיינו דקאמר רבא לאביי והא ב"ש וב"ה כב' בתי דינים. כיון דלכל אחד היה תלמידים רבים וזה נוהג כדברי ב"ש וזה נוהג כדברי ב"ה הוי דומיא דב' בתי דינים אע"ג דלא עשו אלא לעצמן. ומש"ה ס"ל לרבא דכל שיש ב' בתי דינים מפורסמים אין כאן חשש מחלוקת:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |