קרן אורה/יבמות/טו/ב

קרן אורה יבמות טו ב

דף ט"ו ע"ב

תוס' בד"ה מה לאלמנה כו'. האריכו להקשות בזה דהיא גופא נילף דתתחלל בק"ו. וכן לקמן לענין חייבי כריתו' למה ליה להש"ס טעמ' דעשאה זונה תיפוק לי' מק"ו ותוכן דבריהם ז"ל בתירוצם הוא דלענין לפסול עצמה ליכא למילף בק"ו משום דמחללה יתירא ילפינן דאין חללה אלא מאיסורי כהונה ולא ילפינן בק"ו. אלא פסול בניה ומש"ה שפיר פריך הש"ס האי פירכא שכך היא עצמה מתחללת אפי' לענין חייבי כריתות והא דמשני הש"ס התם כיון דעשאה זונה כו' אע"ג דאיסור חללה לא שייכא בח"כ מ"מ כיון דפסלה משום זונה תו ליכא חומר באלמנה לכה"ג דהתם ליכא אלא חללה לחוד והכא איכא איסור זונה. ושפיר ילפינן ק"ו לענין שיהיה ולדה פגום. ולפ"ז בח"ל הזרים אצלה דמיפסלא בביאתן נמי ילפינן בק"ו דבני' פגומין לכהונה ודווקא בהני תרי ולד יבמה וולד מח"ג דהיא עצמה כשירה לכהונה עלה הוא דפרכינן מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת:

והרמב"ם ז"ל בפרק י"ח מהל' א"ב כתב דמכל חייבי לאוין ששוין בכל נעשית זונה וגם יבמה לשוק בכלל. וא"כ קשיא טובא מאי פריך הש"ס מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת הא יבמה לשוק נמי נעשית זונה. וכבר עמד ע"ז השער המלך ז"ל. ואמאי פשיט להו ר' יהושע דבניה כשירים. ולפום ריהטא רציתי לומר דהא דאמרינן הכא בטעמא דמיבעי ליה בבני יבמה היינו משום דאין היא עצמה מתחללת סוגיא זו אזלא לר"ל דס"ל לקמן בפ' הערל דבת גר עמוני ומואבי ומצרי פסולה לכהונה מק"ו מאלמנה. וא"כ ע"כ הא דמיבעי ליה בבני יבמה היינו משום דהיא עצמה אינה מתחללת אבל לר' יוחנן דאמר לקמן דבת גר עמוני כשרה לכהונה. א"כ י"ל שפיר דהיבמה עצמה מתחללת ואפ"ה קמיבעי ליה על בני' אי נילף בק"ו מאלמנה או אמרינן גר עמוני יוכיח דאיסורה שוה בכל ובתה כשרה לכהונה כדיליף לה מקרא התם. אבל לענין פסול עצמה שפיר ילפינן בק"ו מאלמנה. והיינו טעמא דר"י בן נורי לעיל דאמר דבני יבמה נמי פגומים הם משום דס"ל דהיא עצמה ג"כ פגומה וליכא למיפרך מה לאלמנה כו':

אלא דלפ"ז קשה מהיכא פשיטא ליה לר"י דבני ח"כ פגומים הם מק"ו מאלמנה לכה"ג הא איכא למימר גר עמוני יוכיח דאע"ג דהיא נעשית זונה מ"מ בניה כשירים לכהונה. וה"נ חייבי כריתות ואפ"ל דמה לגר עמוני דקדושין תופסין בה. אבל בח"כ דאין קדושין תופסין אפילו לר"י שפיר ילפינן בק"ו מאלמנה. וכ"ת א"כ יבמה לשוק נמי ליפסלו בניה דהא כתיבנא להוכיח מקדושין פ' האומר דר' יהושע ס"ל דאין קדושין תופסין ביבמה דז"א דהשתא מצינן למימר דר"י נמי ס"ל דקדושין תופסין ביבמה והא דאין קדושין תופסין בח"כ יליף מאחות אשה משום דלחומרא מקשינן לענין שיהיה הולד פגום דאי קדושין תופסין אין הולד פגום משום דליכא למילף בק"ו מאלמנה דאיכא למימר גר עמוני יוכיח. והיינו טעמא דאמרינן בהחולץ דכולהו אמוראי מודו דמכותי ועבד הולד פגום משום דלא תפסי קדושין בהו. ועיין בסי' ד' בב"ש שכתב כן בשם הב"ח ז"ל:

אבל לפ"ז אכתי קשיא מאי דפשיטא ליה לר"י דבני יבמה לשוק כשירים הם הא לכ"ע הוי ספק אי קדושין תפסי בה. וא"כ יהיה פגום מספק. ועוד דהרמב"ם ז"ל דעתו דאפילו כותי ועבד הבא על בת ישראל אין הולד פגום אלמא דלא ס"ל האי ק"ו דאלמנה אפי' בהנך דלא תפסי בה קדושין. והמעיין בדבריו ז"ל בפי"ט שם בהל' א"ב נראה מבואר מדבריו ז"ל דפגום לכהונה לא הוי אלא דווקא מאיסורי כהונה לחוד. אבל מאיסור השוה בכל אפילו בא עליה כהן ועשאה זונה מ"מ אין הולד פגום מביאה זו ודווקא אם חזר ובא עליה נעשית חללה וולדה חלל. אבל מביאה זו שנעשית זונה ולא חללה אין הולד פגום. ונראה דמפרש הכי להך פירכא מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת בביאה זו וכיון שהיא עצמה חללה ולדה חלל אבל כל שלא נעשית חללה אין ולדה חלל ופגום. ואפשר דסמך בזה על הא דר' יוחנן בגר עמוני. וכן בסתמא דהש"ס דבכותי ועבד הולד כשר עי' בפ' החולץ בדברי הרי"ף ז"ל והרא"ש ז"ל. ולשיטה זו וודאי תיקשי מהיכא פשיטא ליה לר' יהושע דמחייבי כריתות הוי הולד פגום דהא זונה משוי לה חללה לא משוי לה:

ועל הטור ז"ל ג"כ יש לתמוה שכ' בסי' ה' דיבמה לשוק נעשית זונה משום דאין קידושין תופסין בה. וא"כ מה נעשה בעדותו של ר' יהושע דבניה כשירים. ואמאי לא נילף בק"ו מאלמנה כיון דעשאה זונה כמו חייבי כריתות לר"י. והלא מד' התוס' ורש"י ז"ל כאן מבואר דלא נפסלה משום דלא חשיבי זר אצלה מעיקרא ודווקא ח"כ דחמירי הוא דהוי בכלל לאיש זר. כמו שכתבו התוס' ז"ל לקמן בפרק אלמנה. אבל יבמה לשוק אע"ג דאין קדושין תופסין בה כיון דלא הויא אלא בלאו אינה נפסלת מן הכהונה. וכדמוכח מסוגין ודברים אלו צ"ע גדול בד' הפוסקים:

והשער המלך ז"ל כתב דבמח"ג ג"כ ס"ל להרמב"ם ז"ל דעשאה זונה. ואין זה מוכרח די"ל דהרמב"ם ז"ל נמי ס"ל דרשא דלאיש זר מי שזר אצלה מעיקרא ומפרש דהיינו מתחילת נישואי' ליה. והיינו דלא מפקינן אלא מח"ג דלא הוי זרה לו מעיקרא בנישואין הראשונים. אבל יבמה לשוק שפיר הוי זרה אצלו בנישואי'. וכן הוא דעת הה"מ ז"ל דמודה הרמב"ם ז"ל במח"ג דלא נפסלה מן התרומה. אלא דלפ"ז קשה מאי קאמר הש"ס הכא למאי נפ"מ למיפשט ולד מח"ג והיכי מצינן למיפשטא ולד מח"ג דכשרה היא לתרומה מולד יבמה דפסולה היא לכהונה ולתרומה. וע' במשנה למלך שם בפ' הנ"ל שכתב ג"כ דהרמב"ם ז"ל ס"ל דרשא דלאיש זר. אלא שכתב דהכונס צרת כנוסתו לא הוי זרה אצלו מעיקרא דקודם היבום הויא חזיא ליה. ולפמ"שכ גם זו חשיבא זרה אצלו מעיקרא כיון דתחילת הנישואין בעבירה הוא. ודוקא מחזיר גרושתו דמתחילה היתה נשואה לו בהיתר זו לא הויא זרה אצלו מעיקרא ולא קרינן בה לאיש זר:

אך אם נאמר דמח"ג נמי מיפסלא מן התרומה. יש לישב בזה קושית התוס' בנדה דקאמר ר"י התם דבני משולחת כשירים מקרא דהיא תועבה ואין בניה תועבין ולמה ליה קרא הא ליכא למילף מאלמנה שכן היא עצמה מתחללת. אבל אם נימא דהיא נמי פסולה א"ש. אבל אין נראה כן כיון דבהדיא אמרו לקמן בפרק אלמנה דמח"ג לא הוי בכלל לאיש זר. וקצת ראיה נראה להביא למש"כ דאע"ג דהיא פסולה מ"מ בני' כשירים מהא דאמר ר"א לעיל אע"פ שנחלקו ב"ש וב"ה בצרות מודים שאין ממזר אלא מי שאיסורו איסור ערוה וע"כ אתי לאשמעינן דמש"ה לא נמנעו ב"ש מלישא נשים מב"ה והשתא לר"א דאמר פנוי הבא על הפנוי' עשאה זונה א"כ ביבמה דאין קדושין תופסין בה היא עצמה נפסלה משום זונה כיון דאין בה קידושין ואכתי בניה פגומים הם. ולמה לא נמנעו. אלא ע"כ בניה כשירים הם לכ"ע. ויש לדחות:

ומפרק הערל לקמן (דף פ) ג"כ מוכח דלא כשיטת הרמב"ם ז"ל והטור ז"ל דיבמה לשוק נפסלה מן הכהונה. מהא דדייקינן התם טעמא דבעלה הוא היינו הסריס. אבל אחר לא פסלה לימא תהוי תיובתא דרב המנונא דאמר שומרת יבם שזינתה אסורה ליבם כו'. משמע דלדידן לא מיפסלא. ויתבאר בזה עוד לקמן במכילתין בס"ד:

ויש להסתפק בהני יבמות דאין זקוקות אלא לחליצה ולא ליבום מה דינן אם בא עליהן אחד מן השוק אם גם בהם אין קדושין תופסין ונפסלת מן הכהונה או לא כיון דאינה זקוקה אלא לחליצה. ולרב המנונא דאמר שומרת יבם נאסרה ליבמה ע"י ביאת אחר. משמע דאין קדושין תופסין דקרא סתמא כתיב לא תהיה דמשמע כל הויות אפי' אם קידשה בביאה אע"ג דנאסרה על יבמה. ואין כאן מקומו בזה:

שוב ראיתי בספר אבני מילואים שהאריך ג"כ בדברי הרמב"ם ז"ל בהא דיבמה נפסלה לכהונה. ומתוך דבריו נראה דאישתמיט ליה עיקר דברי הרמב"ם ז"ל שכתב להדיא בפי"ח. וכן יבמה שבא עליה זר עשאה זונה. והוא דייק לה מדיוקא מדבריו שבפ' י"ט שהבאתי לעיל. ואחרי כל האריכות שם לא ביאר הדברים ככל הצורך. וע"כ צריכין אנו לומר כמו שכתבתי לעיל דאין הבנים פסולין אלא אם האם נעשית חללה. וכמבואר להדיא בדברי הרמב"ם ז"ל. וא"כ הסוגיא מתיישבת כפשטא. גם זה נראה לי ברור דיבמה לשוק הוא דהוי בכלל לאיש זר וכן נאמר ביבמה גופה לא תהיה כו' החוצה לאיש זר. ולמה לא תהיה ג"כ בכלל כי תהיה לאיש זר. ומה שהביא שם ונעשה פצוע דכה דלא הוי זר אצלה מעיקרא. וכמו שכתב הרשב"א ז"ל. גם בזה נראה לענ"ד דלא דמי למח"ג דהכא נעשה בו השתנות בגופו ומה לי אם הוא פצוע דכה מתחילתו או אם נעשה אח"כ ודוקא מח"ג הוא דלא הוי זר אצלה מעיקרא. כיון שהיתה שלו ולא נאסרה עליו אלא ע"י גירושין. ודו"ק היטיב (וע' בק"ע פ"ו דף י"ט בד"ה בלא כך שכ' בדברי הרמב"ם ז"ל דולד יבמה פסול הוא. ואישתמיט ליה דברי הרמב"ם ז"ל בפי"ט שהבאתי):

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף