קרן אורה/חולין/מט/ב

קרן אורה חולין מט ב

אמר ליה אודי לי מיהת בציר כו'. משמע מזה דציר אין בו משום גילוי ויש לתמוה על הרמב"ם ז"ל בפי"א מה' רוצח שפסק דציר יש בו משום גילוי ודוחק לומר כיון דר"ש מעשה קאמר הלכתא כוותיה הא ר"פ ור"ה בריה דר"י ס"ל דציר אין בהם משום גילוי. וגם מ"ש דבשאר דברים כגון חומץ ומורייס לא פסק כר"ש ובציר פסק כר"ש והא שכ' דביין שהתחיל להחמיץ יש בהם משום גילוי היינו דוקא שהתחיל להחמיץ כדאיתא בע"ז אבל חומץ ממש אין בו משום גילוי וצ"ע ועיין בפירוש המשניות להרמב"ם במס' תרומות שכתב גם מוריית בכלל המשקים שיש בהם משום גילוי והנה הפוסקים העירו ע"מ שבזה"ז אין חוששין משום גילוי דאין נחשים מצוין ולא הוי דבר שבמנין. ולדעתי נראה דבזה לא שייך דבר שבמנין בדבר שאין איסורו אלא משום סכנה והיכא דליכא סכנה אין חשש בזה וכי לאסור גמור שמוהו חכמים שיהא צריך להתיר. ובאותו ענין ראיתי בדברי הרמב"ם ז"ל והראב"ד ז"ל בפי"ב מה' רוצח שכתבו דאיסור אוכלין ומשקין תחת המטה שרשו הוא מירושלמי וש"ס ערוך הוא בתלמודא דידן בפ' ע"פ ד'. שוב ראיתי בב"י סי' קט"ז בי"ד שהעיר בכל הנ"ל. ובאמת לא זכיתי להבין לשון הרי"ף ז"ל והרא"ש ז"ל בפרק אין מעמידין שכתבו דמשמע מהאי שמעתא דציר ודבש יש בו משום גילוי ובציר משמע להיפך. ויש להבין הא דאמר ר"פ אודי לי מיהת בדבש דרשב"א קאי כוותי' ומאי נ"מ כיון דסתמא דמתניתין דתרומות דלא כוותייהו הוא אבל גם מדברי רבא נראה דלא סמיך כולי האי אסתמא מדאיצטריך לטעמא דתורה חסה על ממונן של ישראל. והנה לכאורה יש להוכיח ממתניתין דע"ז שמן רבותינו התירו והציר של נכרים אסור באכילה ומותר בהנאה ואם יש בו דגה כלבית מותר אפילו באכילה ש"מ דאין בהם משום גילוי דהא שכר של כותים אסרו משום גילוי אלא דכבר כתבו התוס' שם דף ל"ה גבי הא דאמרינן דאסרו גבינות משום גילוי ומקשי התוס' אמאי לא אסרו מים ודבש של נכרים משום גילוי וכ' דדוקא גבי חלב חיישינן אבל בשאר משקין קפדי גם נכרים וצ"ל הא דאיתא בדף ל' דשמואל ורב לא שתו מיא מבית ארמאה היינו חומרא בעלמא אבל מדברי הרא"ש שם נראה דאין חילוק בין דבש או חלב שכתב גבי גזירת שכר משום גילוי דבאותו הפעם גזרו נמי על דבש אבל אין ראיה מזה דהא הרא"ש ז"ל מפרש דדבש היינו מים עם דבש ובאתרא דמצלי מיא ועל דברי התוס' ז"ל שכתבו שם בדף ל"ה על הא דתנינן חלב שחלבו נכרי ואין ישראל רואהו אסור באכילה ומותר בהנאה ומפרש טעמא משום עירוב חלב טמא דהוי מצי למימר משום גילוי לדעתי הי' נראה דחלב נמי הוי כשאר משקין דקפדי אמיקרותא והחשש משום ניקור היינו בגבינה עצמה וכן משמע הל' משום ניקור כמו ניקורי תאנים ועיין ברש"י ז"ל שם בד"ה חדש מותר יין ושכר שנתגלו כשהם חדשים אינו מדוקדק דבשכר עצמו אין חשש משום גילוי כדאיתא בד' ל' שם רק משום המים. עוד דבר אחד יש לי לדקדק בזה הענין אהא דתנן כמה שיעור מים המגולים כדי שתאבד בהם המרה ומאי מועיל רבוי המים בזה אם הארס צף כדתניא בברייתא שם וכיון דהשתא מקילין בגילויא אין להאריך בזה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף