קרן אורה/זבחים/קיד/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות קרן אורה |
תוס' בד"ה אלמא אמר ר"ז כו' דה"מ התם דסמיכי כו' ע' בזה בחי' תמורה שם הארכתי בענין זה:
שם גמרא רבה אמר טעמיה דר"ש כדתניא לא תוכל לזבוח כו' ובעי למימר דקרא אתי לקודם חצות ולומר דמחוסר זמן בל"ת ויש לדקדק הא כתבו התוס' ז"ל לעיל דלילה לא הוי מח"ז א"כ כ"ש קודם חצות דאין מחוסר זמן לבו ביום וכרת נמי ליחיי'. ויש לחלק בין חסרון זמן דלילה דהקרבן ראוי אלא דלילה לאו זמן הקרבה היא ובין חסרון זמן דקודם חצות דאין הקרבן ראוי. וע' לעיל דף י"א גבי פלוגתא דבן בתירה ורבנן ומסיק לעולם אחר חצות ובשעת היתר הבמות קאמר ופירש"י ז"ל דאשמועינן קרא דלגבי חובות איכא ל"ת משמע מדבריו ז"ל דהאי ל"ת איכא בכל חובות שאין קריבין בבמה ואם הקריבן בבמה עובר בל"ת אבל הרמב"ם ז"ל בפ"א מה' ק"פ כ' דהאי ל"ת ליכא אלא בפסח לבד ע"ש בכ"מ ז"ל וקצת קשה לענין מאי כ' הרמב"ם ז"ל להאי דינא דאינו נוהג עתה דנאסרו הבמות לעולם ואחר קדושת ירושלים אין היתר כלל ואפילו כרת איכא ולמה הביא האי לאו והרי כל דיני במה לא כתב בחיבורו משום דאינו נוהג עתה ועוד דלמה לי כלל האי קרא דלא תוכל לזבוח כו' הא כבר שמעינן מקרא דלא תעשון דאסור להקריב חובות בבמה כדדרשינן ישרות תקריבו חובות לא תקריבו ומש"כ הכ"מ ז"ל בשם ר' אברהם בנו של הרמב"ם ז"ל דהא דתנן במתני' אם הקדישן בשעת היתר והקריבן בשעת היתר פטור מכלום מיירי בין בקרבנות יחיד בין בקרבנות ציבור צ"ע דבקרבנות ציבור וכן בכל חובות נרא' דאיכא ל"ת דלא תעשון וצ"ע ובפסחים דף צ"א משמע דכולהו תנאי מודו בהך דרשא דר"ש ע"ש. וצל"ע פירש"י ז"ל התם שפי' לדרשא דר"ש כדבעי רבה למימר דאתי למח"ז ובשעת איסור הבמות וא"כ ל"ל להש"ס למימר התם דלדברי ר' יוסי תרתי ש"מ ואמאי לא קאמר דר' יוסי לא ס"ל להך דרשא וכת"ק דר"ש הכא דפטר במח"ז בחוץ:
שם גמרא עולותיהם ושלמיהן כו' ופירש"י ז"ל במתני' דעולה ושלמים מתקבלין בפנים נדבה והרמב"ם ז"ל כתב משום דעול' ושלמים דורון ואין מעכבין הכפרה. וכבר דקדק ע"ז הלח"מ בה' נזירות דהא אשם נזיר טמא אין מעכב אבל באמת בלא"ה הטעם פשוט כיון דכשר לפנים לשמו דמחוסר זמן אינו פוסל אלא בחטאת ואשם אבל עולות ושלמים כשר אפי' מח"ז וכל שכשר לפנים חייב עליו בחוץ אבל חטאת ואשם דאין מתקבלין בפנים מחוסר זמן פטור בחוץ בין מעכב כפרה בין לא מעכב והא דאיצטריך קרא לרבות עולות מח"ז היינו משום דאינה ראוי למצותה בפנים כמש"כ רש"י ז"ל לקמן בד"ה יכול שאני מוציא כו' ודו"ק:
שם גמרא הואיל וראוי שלא לשמו בפנים ורב הונא פריך וכי יש לך דבר שאינו כשר לשמו וכשר שלא לשמו' ויש לדקדק מ"ט דרב חלקיה דהא בשביל מחשבת שלא לשמו לא נשתנה הזבח ואשם הוא כדמעיקרא וכדאיתא בריש מכילתין ולמה יוכשר מח"ז בשלא לשמו יותר מלשמו וצ"ל דע"כ לא פסיל מח"ז אלא היכא דעושה לשמו כמצותו וכיון דלא הגיע זמנו נפסל אבל בשלא לשמו הא אפי' בזמנו אם חשב שלא לשמו לא עלה לבעלים ואפ"ה כשר ה"נ שלא בזמנו אם חשב שלא לשמו כשר דמה לי בזמנו ומה לי שלא בזמנו כיון דלא עלה לבעלים ומ"מ פריך עלי' ר"ה וכי יש לך דבר כו' ולפ"ז אשכחנא להאי דינא בחטאת נמי כגון אם שחט חטאת לשם חולין דכשר ואינו עולה לבעלים והוי כמו אשם הנכשר שלא לשמו אפי' מח"ז ואם שחטו בחוץ לשם חולין חייב דהא חזי כה"ג לפנים והא דמחלק בין חטאת לאשם היינו משום דרוב שלא לשמו בחטאת פסול ובאשם כשר וראיתי בדברי הרמב"ם ז"ל בפ' ח"י מה' מעה"ק שכתב התם אם שחט אשם שלא לשמו בחוץ חייב הואיל וכשר שלא לשמו בפנים כמו שיתבאר וכתב הכ"מ ז"ל דהיינו מימרא דרב חלקי' ולדידי צ"ע חדא דכתב סתמא ולא ביאר אם שחטו מח"ז ועוד שכ' הואיל ושלא לשמו כשר בפנים כמו שיתבאר וזה לא מצאתי בדבריו ז"ל מבואר אם שחטו מח"ז שלא לשמו בפנים דכשר ובפט"ו מה' פסהמ"ק הלכה כ' כתב וכן אשם נזיר ומצורע ששחטן שלא לשמו אע"פ שלא עלו לבעלים הרי הן נאכלים וזה מיירי בזמנו ואתי לאפוקי מהני דפסלי לגמרי בריש מנחות אבל הכשר שלא לשמו שלא בזמנו לא מצאתי מבואר' אלא דבזמנו מאי אריא משום דכשר בלא לשמו בפנים הא אפי' חטאת דפסול שלא לשמו בפנים ג"כ חייב בחוץ אפי' שלא לשמו כיון דראוי לשמו בפנים וכעת חפשתי להאי דינא דשחיטת אשם שלא לשמו שלא בזמנו בדבריו ז"ל ולא מצאתי וצ"ע יותר וע' בפי' המשנה ז"ל מש"כ ודבריו נפלאים וע' בדברי הרע"ב ז"ל והתי"ט ז"ל מש"כ בזה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |