קרן אורה/זבחים/קד/א

קרן אורה זבחים קד א

דף ק"ד ע"א

גמרא מאי רבי ומאי ר"א בר"ש דתניא כו' והנה בדברי רבי איכא קולא וחומרא וכן בד' ראבר"ש לרבי אם הופשט העור קודם זריקה אע"ג דנפסל הזבח אחר ההפשט כגון שנטמא הזבח או הדם אעפ"כ אם זרק הדם מרצה על העור בפ"ע והיינו קולא אבל אם העור הוא עם הבשר אפי' נפסל הבשר אחר זריקה העור ג"כ נפסל עמו ולר"א בר"ש הוי איפכא אם הפסול הי' קודם זריק' אפי' אחר הפשט אין הדם מרצה על העור. אבל אם נפסל אחר זריק' הבשר פסול והעור לכהנים אבל אם נפסל קודם הפשט וקודם זריקה לכ"ע העור ג"כ פסול כמו נשחט' חוץ לזמנה לעיל ובתוספתא במכילתין מבואר דבנפסל הדם או יצא לכ"ע העור והבשר אסורים וכי פליגי בנטמא הזבח או שיצא והכי משמע בשמעתין וכמו שיתבאר. והתוס' ז"ל בד"ה ומודה רבי כו' כתבו תמוה עצומה מהא דפ' הגוזל קמא אם קדמו בני יהויריב והקריבו האשם קודם הבאת גזילו זכו במה שבידם ואמר רבא התם היינו דזכו בעור דהאשם עצמו פסול הוא והרי נפסל התם קודם הפשט וקודם זריק' דלכ"ע העור ג"כ אסור. ותי' ז"ל דבשחיט' לחוד קודם גזילו לא מיפסיל ויכול להביא הכסף קודם זריק' ולא חשיב פסול דקודם זריק' והקשו ע"ז כיון דהפסול בידם מה לי קודם זריקה ומה לי לאחר זריקה ולא הבנתי דבריהם ז"ל דהא רבי הוא דקאמר התם הכי ואליבא דרבי א"ש דכיון דבשחיט' ליכא איסורא קודם גזילו והפשיט קודם זריק' ואפי' נפסל אח"כ בזריק' הדם מרצה על העור ולענין זה כתבו דלא חשיב פסול דקודם זריק' אפי' הוי פסול דקודם זריקה דהזריק' נעשית בפיסול כל שלא הביאו גזילו מ"מ כיון שהפשיט קודם הפסול שפיר מרצה על העור לרבי. וראיתי בש"מ בב"ק שם שכ' בשם הרא"ש ז"ל להאי תירוצא דהופשט קודם זריק' והוסיף שם כיון דהזריקה מהני ואם עלו לא ירדו כמו מח"ז מהני נמי לרצות על העור אבל לא זכיתי להבין דבריו ז"ל דהיכן מצינו דמח"ז אם עלה לא ירד ואדרב' לעיל לענין טומאת בית הבליע' חשיב מח"ז בין הני שאין פסולן בקודש וכן לקמן בסוף מכילתין לענין העלאת חוץ אלמא דאין הקדש מקבלו ואם עלה ירד ועוד דכבר כתבתי דברי התוספתא לעיל דבפסול לדם לכ"ע ישרף העור ואין הדם מרצה ויתבאר עוד בזה לקמן מ"מ דברי התוס' ז"ל כאן אינם מובנים לי מה שהוצרכו לומר דלא חשיב פסול קודם זריק' וקשיא להו ע"ז כיון דהפסול בידם כו' כיון דאליבא דרבי קיימינן התם. ותי' עוד לפי שיטתם דמידי דהוי אנמצא טריפ' בבני מעיים לר"ח סגה"כ דלא הוכר פסולו קודם הפשט או קודם זריק' דמרצה על העור וה"נ כיון דיכול להביא הכסף קודם זריק' הוי לא הוכר פסולו. וגם זה קש' לי הא הכא הזריק' נעשית לכתחיל' בפיסול כיון דלא הובא הכסף עדיין ומה ענין זה לנמצא טריפ' בבני מעיי' שלא נודע הפסול קודם זריקה ובש"מ שם הביא תי' זה בשם הראב"ד ז"ל בקצרה דרבי ס"ל כר"ח סגה"כ דאמ' מעולם לא ראיתי עור יוצא לבית השריפ' ומקוצר דבריו ז"ל משמע דס"ל דלר"ח אין עור יוצא לבית שריפ' כלל ואין זה מובן דהא מסקינן לקמן דלא אמר ר"ח אלא בנמצא טריפ' בבני מעיי' אבל בשאר פסולי מוד' או כרבי או כר"א בר"ש ועוד הקשו התוס' ז"ל מדברי התוספתא פסחים דמבואר שם דבשחיט' לחוד קוד' גזילו נפסל ג"כ ולא יהא אחר ממרס בדם כו' והדרא תמיהת התו' ז"ל לדוכתא וכן אסקי התוס' ז"ל שם בב"ק בתימא וע' מהרש"א ז"ל שם ובבה"ז כאן:

והנה התוספתא הנ"ל איתא בפסחים ובב"ק ותני התם תלתא דיני בחדא הקדים אשמו לגזילו כו' והקדים אשמו למעילתו כו' והקדים חטאת מצורע לאשמו בכולן לא יהא אחר ממרס בדמו אלא תעובר צורתו כו' ובתלמודין לא הובא אלא הא דהקדים חטאתו לאשמו כו' בריש מנחות וכן בדברי הרמב"ם ז"ל לא מצאתי כעת להאי דינא לא בה' גזילה לענין הבאת אשם קודם לגזילו ולא בה' מעילה לענין הבאת אשם קודם למעילה רק בה' מח"כ כ' להאי דינא כדאיתא שם במנחות ואפש' לומר לפי סוגיא דשמעתא שם במנחות דתלמודין לא ס"ל הכי אלא בהקדים חטאתו לאשמו דמצורע משום דכ' תהיה עיכובא. וכדאיתא התם ואי משום מחוסר זמן דמסקינן התם דיש מחוסר זמן לבו ביום הא כתבו התוס' ז"ל שם דדוקא במצורע שלא הגיע עדיין זמן טהרתו הוא דיש מחוסר זמן לבו ביום אבל בעלמא אין מחוסר זמן לבו ביום כדמוכח ביומא וא"כ בהני תרתי הביא אשמו קודם גזילו ואשם מעילות קודם מעילתו ליכא טעמא לפסול בדיעבד מה"ת דאין מחוסר זמן לבו ביום ואפשר דלא מיפסיל אלא מדרבנן אבל במשנה התם נמי משמע דאשם מעכב היינו גזילו מעכב כפרת האשם ע"ש אם לא שנאמר דבשחיטה קודם לגזילו לא מיפסיל מה"ת וכמש"כ התוס' ז"ל אבל כבר כתבתי דאין זה מספיק עדיין ליישב תמיהתם ועוד יתבאר לקמן בזה. וע' בפי' המשנה להרמב"ם ז"ל שם בב"ק:

שם גמרא לימא מ"ד הורצה כר"א כו' ומסיק אליבא דר"א כ"ע לא פליגי דמרצה כ"פ אליבא דר' יהושע כו' ופירש"י ז"ל דאפי' באבוד ישרף ס"ל לרבי אליבא דר' יהושע דמרצה על העור אע"ג דהקרבן לא הורצה והתו' ז"ל בד"ה מאן דאמ' לא הורצה כו' כתבו דלא מיירי הכא אלא בנטמא הבשר או נפסל ובין לפירש"י ובין לדברי התוס' ז"ל משמע דפלוגת' דרבי ור"א בר"ש לא מיירי אלא בפסול בשר אבל בפסול דם לכ"ע גם העור לא הורצה וכד' התוספתא שהבאתי לעיל וא"כ ק' מאי רמי לעיל מתני' אהדדי הא איכא לשנויי בפשיטות הא דתנן כל שלא זכה המזבח בבשרה לא זכו הכהנים בעורה היינו אם נמצא פסול בדם דלא הוי זריקה ולא זכה המזבח בבשרה והא דתנן לאחר הפשטן עורותיהן לכהנים היינו שנמצא פסול בבשר שנטמא או נפסל וכש"כ לפי' התוס' ז"ל דלא אמר רבי דמרצה על העור אלא בנטמא ויצא אבל אבוד או שרוף אינו מרצה על העור ג"כ פשיטא דלא תיקשי רישא דמתני' דאם לא זכה המזבח בבשר מה"ת היינו דאסור לזרוק מה"ת לא זכו גם בעור אבל סיפא לא מיירי אלא בנטמא הבשר ויצא דבדיעבד אם זרק הורצה וכן הוא משמעות לשון המשנה ברישא דדריש מעולת איש דווקא אם עלתה לאיש הוא דעורה לכהנים אבל לא עלתה לאיש דלא הורצה הקרבן אין עורה לכהנים בכל גוונא בין הופשט תחילה או לא וסיפא מיירי בפסול הזבח ואם זרק הורצה ועלתה לאיש בהא פליגי ר"א בר"ש ורבי ובאמת כן הוא משמעות לשון הרמב"ם בפ"ה מה' מעה"ק שכתב לתרתי בבי דמתני' רישא וסיפא. וכן מבואר להדיא בתוספתא שהבאתי בין שחטו ולא הפשיטו ובין שחטו והפשיטו ולא הספיק לזרוק עד שיצא הדם או נטמא העור ובשר אסורין ואם שחטו והפשיטו ולא הספיק לזרוק עד שיצא או נטמא הזבח בהא פליגי רבי ור"א בר"ש והתוספתא שם צריך להגיה מעט אבל זו היא שיטתה אלא דתני התם עוד בבא אחת בפסול לינה שחטו ולא הפשיטו או שחטו והפשיטו ולא הספיק לזרוק עד שלן הדם העור ובשר אסורין שחטו והפשיטו ולא הספיק לזרוק עד שלן הזבח פליגי בזה רבי ור"א בר"ש ע"ש ולא הבנתי זאת כיון דלא הספיק לזרוק עד שלן הזבח א"כ ממילא נפסל גם הדם בלינה ובלן הדם ליכא פלוגתא כלל כיון דלא עלתה לבעלים וצ"ע. עכ"פ לפי הנ"ל קמה תמיהת התוס' ז"ל לעיל אדוכתיה באשם שהוקרב קודם הבאת גזילו אמאי עורה לכהנים כיון דלא עלה לבעלים וצריך להביא אשם אחר וצריך עיון גדול בזה:

שם גמרא ר"ח כרבי ס"ל הכא נמי יש לדקדק אי נמצא פסול בדם לכ"ע העור אסור כמש"כ לעיל, א"כ מאי משני כרבי ס"ל דאמר הדם מרצה על העור הא אכתי איכא בנפסל הדם דהעור יוצא לבית השריפה ואפשר דלהכי קאמר ואב"א כו' אין הפשט קודם זריקה ולא אשכחן פסול בעור חלוק קודם זריקה וע"כ אם הוא חלוק ונפשט היינו משום דהכל היה בכשרות ומש"ה לא ראה עור חלוק היוצא לבית השריפה ולהכי פריך הא אכתי איכא נמצא טריפה בבני מעיי' דהעור הופשט בהכשר ואח"כ נתוודע פסולו למפרע ונרא' דה"ה אם נודע אחר זריקה שנטמא הדם או איזה פסול אחר קודם זריקה אלא דלא נתוודע עד אחר זריקה והפשט ג"כ בכלל קושיא זו וכי משני קסבר נמצא טריפה כו' מרצה ה"ה בכה"ג ג"כ מרצה כל שהופשט בחזקת כשרות ול"ד נמצא טריפה קאמר וע' בתוי"ט ז"ל שרצה למצוא צד קולא בפסול טריפה וכבר כתבתי במ"א דלא נראה כן וע"כ עיקר דברי ר"ח דאמר מימי כו' הא קמ"ל דאם לא נתוודע הפסול עד אחר זריקה והפשט אע"ג שנולד קודם זריקה מ"מ העור נרצה דאל"ה מאי קמ"ל ר"ח ור"ע למד מדבריו דה"ה בכור בגבולין אם נמצא טריפ' אחר הפשט יאותו הכהנים בעורו וחכמים פליגי עלי' דר"ח אפי' במקדש די"ל דהדם מרצה וכ"ש בגבולין ור' יוחנן אמר הלכה כר"ע אפילו בבכור בגבולין והש"ס מסיק והילכתא כחכמים דפליגי אר"ח אפי' במקדש ואמרי אין לא ראינו ראיה וכ"ש בגבולין כן הוא פשטי' דשמעתא אבל הרמב"ם ז"ל יש לו שיטה אחרת ופסק במקדש כחכמים דיצא לבית השריפ' ובגבולין פסק כר"ע דהעור מותר משמע דמפרש דר' יוחנן הוא דאמר לתרווייהו הילכתא הלכה כר"ע בגבולין והילכתא כחכמים היינו במקדש והא דאמר ר"ע מדבריו למדנו כו' היינו במכ"ש אם במקדש התיר ר"ח כ"ש בגבולין אבל חכמים ג"כ יכול להיות דמודו לר"ע בגבולין והכי פסיק ר"י הילכתא וע' בלח"מ ובה"ז ז"ל ומש"כ הבשר בקבורה והעור בשריפה כבר כתבו בזה הראשונים ז"ל וע' תוס' והרא"ש ז"ל בבכורות מש"כ בזה ומש"כ בחי' שם וע' תוי"ט ז"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף