קרן אורה/זבחים/עח/ב

קרן אורה זבחים עח ב

דף ע"ח ע"ב

גמרא ונשער מין במינו כמין בשאינו מינו כדתנן נתערב הדם ביין רואין אותו פי' היין כאלו הוא מים אלמא אע"ג דהשתא מב"מ הוא ואין חזותו ניכר כיון דאלו היה היין אינו מינו היינו מים היה ניכר מראה הדם גם השתא כשר הוא ה"נ לענין טעמא גבי איסור נימא אף ע"ג דמב"מ הוא וטעם האיסור אינו ניכר נימא רואין כאילו הוא אינו מינו והיה ניכר הטעם השתא נמי לא יבטל ברובא לחוד ומסיק דתנאי היא גבי דלי שיש בו יין לבן וחלב והטבילו דת"ק אמר הולכין אחר הרוב ואם רבו מי המקוה על היין טהור ור"י אומר רואין כאלו הוא יין אדום אם דיהה כו' ואם לאו פסול אע"ג דהשתא אין מראה היין ניכר כיון דאילו היה יין אדום בשיעור הזה היה ניכר ולא היה בטל השתא נמי אינו בטל. ולפ"ז מתני' דס"ל רואין את היין כאלו הוא מים אתיא כר' יהודה דדלי כו' דמשער מין במינו כמין בשא"מ וא"כ לענין טעמא נמי לא בטיל ברובא במב"מ אלא רואין כאילו הוא אינו מינו ומשמע דד"ת הוא וכמש"כ התו' ז"ל בד"ה ונשער וא"כ קשיא הילכתא אהילכתא דקי"ל כסתמא דמתני' דהכא ודס"פ כיסוי הדם דאמרי' רואין כו' וקי"ל נמי בכל דוכתי דמב"מ ברובא בטיל והתוס' ז"ל בד"ה הא דרבי' כ' וצריך לדקדק מ"ש כו' משמע מדבריהם דבאיסור לכ"ע לא אמרינן רואין והוא דלא כמשמעותא דשמעתין דלמאן דמשער מב"מ כמשא"מ בקדשים ובטומאה משער נמי הכי לענין איסור וכקושית הש"ס ונשער כו'. הן אמת דיש לחלק בין אכילת איסור לקדשים וטומאה דבקדשים וטומאה כל שיש בו שיעור כ"כ שהיה ניכר באינו מינו אין לו ביטול אפי' במינו כיון דאיכא שיעור חשוב. אבל לענין אכילת איסור דעיקר הלאו הוא לטעום טעמא דאיסורא אם כן בשאינו מינו טועם טעמא דאיסורא אבל במינו הא לא טעים טעמא דאיסורא דרוב הטעם התירא הוא ועוד היה נראה דלא אמרינן רואין מינו כשאינו מינו אלא לענין מראה דהיה אפשר לומר דבמינו לא יבטל כיון דמראיתו הראשונה עליו להכי אמרי' רואין כשאינו מינו ואם בשאינו מינו היה ניכר מראהו גם במינו לא בטיל. אבל אם בשלא במינו אינו ניכר במינו נמי בטל הוא אבל לענין איסור דבתר טעמא אזלינן לא שייך למימר רואין כיון דלא טעים טעמא דאיסורא וע"כ איסור וקדשים אינן שוין בדינן גם במין שאינו מינו דבאיסור אזלינן בתר טעמא ובקדשים דלאו מידי דאכילה אזלינן בתר חזותא וכן לענין כיסוי אזלינן בתר חזותא וכן לענין מקוואות דכל הני לאו מידי דאכילה הם ולא אזלינן בהו בתר טעמא אלא בתר חזותא. וכ"כ התוס' ז"ל בבכורות דלא אמרי' גבי טומאה טעם כעיקר שם גבי ציר אבל קשה משמעותא דפריך הש"ס ונשער מין במינו כו' אלמא דס"ד דאפי' לענין אכילת איסור נמי אמרינן במב"מ רואין כאילו הוא אינו מינו וכמש"כ רש"י ז"ל ותוס' ז"ל ועלה מסיק תנאי היא כו'. ולמאן דאית ליה רואין גבי טומאה ה"נ אמרי' לענין איסור וקשיא הילכתא אהילכתא ועוד קשה לי דבשמעתין משמע דתנא דמתני' דאית ליה רואין אותו כאילו אינו מינו הוא כר' יהודה דדלי רואין אותו כאלו הוא יין אדום ומאן דאית ליה התם ברוב גם הכא בדם קדשים ס"ל ברובא במינו. והרמב"ם ז"ל פסק הכא דאמרינן רואין כסתמא דמתני' וגבי דלי שיש בו יין כו' פסק דהולכין אחר הרוב בפ"י מה' מקוואות אלא דכת' התם דאין הולכין אחר הרוב אלא בטומאה דרבנן בדלי שתוכו טהור אבל בטומאה דאורייתא אמרי' רואין וכר' יהודה דתנן הכא במתניתין כוותיה והראב"ד ז"ל ז"ל השיג עליו שם דלרבנן אפילו בטומא' דאוריי' אזלינן בתר רובא ולפי סוגיא דשמעתין חיילי' דהרמב"ם ז"ל דפסק כר"י הוא מסתמא דמתניתין דאתיא כר' יהודה וא"כ מה שהקשו התוספת ז"ל לעיל מאי מוכח מדם הפר והשעיר דעולין אין מבטלין זא"ז הא אמרינן רואין כו' לא תיקשי לפי הנ"ל דהא דרבנן לא ס"ל דאמרי' רואין ולר"י דיליף למין במינו שפיר יקשה קושית התוס' ז"ל דלדידיה אמרי' רואין:

אבל כ"ז אינו מיושב אצלי דנימא דהני תרי סתמי דהכא ודכיסוי הדם אתיא כיחידאה כר' יהודה ואמאי לא איתמר הכי בש"ס להדיא ועוד יתבאר בזה בדברי התו' ז"ל בד"ה הא דרבי'. ותו איכא למידק בהא דאמרי' בפ' כיסוי הדם כל מראה אדמומית מכפרין ומכשירין כו' ומסיק בצללתא דדמא היינו מים שבדם עצמו לאחר שנקרש ואם יש בו מראה אדמומית מכפר רב ירמיה מדופתי אמר וענוש כרת משמע דהכי נמי קאמר כל שיש בו מראה אדמומית ענוש כרת ומסיק והוא דאיכא כזית דם ואי איכא כזית קשה למה ליה מראה אדמומית אפילו ליכא מראה אדמומית חייב על אכילתו משום טעם כעיקר או משום כזית בכא"פ ואי ליכא כזית בכא"פ או דליכא כרת על כזית בכא"פ כי איכא מראה אדמומית מאי הוי הא לענין אכילת איסור לא אזלינן בתר חזותא וכנ"ל וצ"ל דצללתא דדמא שאני וכל שיש בו כזית דם כולו כדם יחשב ועל כזית ממנו ענוש כרת ומהא דפריך התם לשמואל דאמר הכי כל מראה כו' מאי קמ"ל תנינא משמע נמי קצת דליכא מאן דפליג עליה דמתני' דהך סברא דאמרינן רואין דאי איכא מאן דפליג דילמא שמואל הא אתי לאשמועינן דכל מראה אדמומית בין במינו בין בשאינו מינו מכפר וקמ"ל דהלכה כר' יהודה ולא אמרינן מתני' יחידאה היא:

ואיידי דעסיקנא בהלכה זו אבאר הל' אחת בדברי הרמב"ם ז"ל בפ"י מה' תמידין ומוספין הלכה ו' ז' כל ז' ימי החג מנסכין את המים כו' ואם עירה המים לתוך היין או היין לתוך המים ונסך שניהם מכלי אחד יצא עכ"ל. והוא ממשנה פ' לולב וערבה עירה של מים לתוך של יין או של יין לתוך המים כשר אבל רש"י ז"ל פי' דהחליף הכלים עירה של מים לכלי של יין כו' ע"ש. והרמב"ם ז"ל נראה דלא ניחא ליה לפרש הכי דמאי קמ"ל בזה פשיטא דכשר אם החליף הכלים ע"כ פירש דעירב היין עם המים ביחד אבל קשה לי על דבריו ז"ל חדא דא"כ נעשה היין מזוג ויין מזוג פסול לגבי מזבח ועוד דהש"ס בעי לאוקמי התם להא דעירה של מים כו' כר"י דאמר בלוג היה מנסך כל שמונה וא"כ תיקשי ליבטיל המים בתוך היין דהוי רובא ג' לוגין ואין לומר משום דעולין אין מבטלין זא"ז הא ר"י לא ס"ל עולין אין מבטלין אלא מב"מ לא בטיל והכא דמין בשאינו מינו הוא יבטלו זא"ז ובעיני יפלא על מפרשי דבריו ז"ל שלא הרגישו בזה אבל לפי סוגיא דשמעתין א"ש קצת דלר"י לענין כפרה לא אזלינן בתר רובא אלא בתר חזותא ואפי' אם היין מרובה ממים עדיין ניכר מראה לובן המים ועדיין אני נבוך בדברי הרמב"ם ז"ל בזה והא אין לומר דניסוך המים והיין דחג התורה אמרה דמותר לנסכן כאחד מאיזה קרא דא"כ נילף מינה בעלמא דליכא ביטול בכפרת המזבח כי היכי דילפינן מדם פר ושעיר לעלמא למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. וע' בתוס' בפ' ע"פ מש"כ לענין מצות מבטלות זא"ז ודו"ק:

תוס' בד"ה לא רואין כו' כגון שהמים פסולין לזריקה נ"ל דצ"ל כגון שהיין פסול לנסכים דאי כשר למזבח לא היו מבטלין זה את זה דתרווייהו עולין הם. אבל קצת קשה דדם שנתערב עם יין או מים של נסכים לכאורה אין להם תקנה דלאו בחד דוכתא יהיב להו זה בקרנות המזבח וזה בשיתין וצ"ע:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף