קרן אורה/זבחים/עז/א

קרן אורה זבחים עז א

דף ע"ז ע"א

תוס' בד"ה וחולין ממילא הויין נראה דהכל דיבור אחד וקאי אדלעיל והשתא משמע כו' וכה"ג משני בפ' התכלת כו':

שם בא"ד ומיהו התם ניחא דמקרא קדריש כו' פי' דברייתא שם דריש זה למעוטי דחולין לא בעי חזה ושוק. ולהכי שפיר קאמר הש"ס דלא איצטריך קרא למעוטי דהיכי ליעבד כו' ולהקדיש פשיטא דלא חייבתו תורה וא"כ קרא למה לי ודברי הצ"ק אינן מובנין ע"ש:

שם בא"ד ועוד דלא שרי לשם עצים אלא בדבר שנתערב במידי דהקרבה. ולא הבנתי סברא זו דהא לעיל בקומץ אמרינן דמסיק ליה לשם עצים אע"ג דליכא תערובות וכן איתא בכמה דוכתי וגם עיקר הקושיא אינה מובנת וצ"ל דלא הוי גרסי והאיכא שירים דבעי מיכלינהו וק"ל:

שם תוס' בד"ה מאן תנא כו' ע' רש"י ז"ל שם בקדושין וד' הצ"ק ז"ל גם בזה אינן מובנים ע"ש:

שם גמרא ור"א אותם הוא דרבאי כבש כמזבח כו' ורבנן תרתי ש"מ כו' מוכח משמעתין לענין כבש כמזבח לכ"ע לא איתרבי אלא לענין שאור ודבש ולא לכל שממנו לאשים כו' ובלשם עצים פליגי ר"א ורבנן לר"א לשם עצים פטור בכולן בין בשאור ודבש ובין בכל שממנו לאשים ולרבנן לא מיפטר לשם עצים אלא בשאור ודבש והביאו התוס' ז"ל בד"ה ורבנן סוגיא דמנחות דפליגי התם ר"א ור"י בהא וסוגיא דשמעתין כר"א וא"כ לרבנן כל שממנו לאשים אית ביה קולא וחומרא. קולא דלא איתרבי כבש כמזבח וחומרא דאפילו לשם עצים אסור וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל פ"ה מה' איסורי מזבח וכמו שכתב הכ"מ ז"ל שם. אלא דדבריו ז"ל צריכין ביאור וז"ל שם שאור ודבש אסורין למזבח ואיסורן בכ"ש ואינו חייב אלא אם הקטירן עם הקרבן או לשם קרבן ואחד המקטיר עצמו או מקטיר תערובות שלהם לוקה נפל מהם כ"ש בקטורת נפסלה ואם הקטיר בהיכל לוקה ואין הקטרה פחותה מכזית העלה שאור או דבש בפ"ע לשם עצים פטור כו' אפי' הקטיר דבר שאינו ראוי להקטרה כדבש או כשאור ונראה דצ"ל בדבש או בשאור הואיל והוא מן הקרבן לוקה. כיצד המעלה מבשר חטאת כו' המעלה כזית מאחת מאלו בחמץ או בדבש לוקה כו' הואיל והן קרייין קרבן כו' וכן אסור להקטיר על המזבח דבר מכל דברים כגון בשר חטאת כו' ועיין במפרשי דבריו ז"ל ונראה כוונת דבריו ז"ל דשאור או דבש נאסרו להקטיר ע"ג המזבח ואיסורו בכ"ש דנהי דאין הקטרה פחות מכזית אבל איסור הקטרת שאור או דבש הוא בכ"ש. פי' דאפי' לא עירב ממנו אלא כ"ש בשאר קרבן והקטיר הרי זה בכלל לאו דכל שאור לא תקטירו ולוקה משום דעירובו נמי איתרבי וכדתנא בברייתא אליבא דרבא חצי קומץ מנין כו' עירובו מנין כו' והא דנאסר עירובו כאן היינו משום דדרך שאור או דבש לתת אותו בעירוב לתבלין ובקרבן אסר רחמנא. וזה שכ' ואינו חייב אלא אם הקטירן עם הקרבן היינו תערובות שלהם בשאר קרבן ובזה לא שייך התירא דלשם עצים כיון דעיקר הקטרה הוא הקרבן. ושאור או דבש ליכא אלא תערובות כ"ש והקטרת הקרבן הוי הקטרה אפי' מכוין לשם עצים ממילא איכא לאו דכל שאור כו' על תערובתו וכללא דמילתא לאו דכל שאור נאמר על תרי גווני או על הקטר קרבן מעורב בשאור או דבש או על הקטר שאור או דבש עצמו לשם קרבן אבל לשם עצים לאו הקטרה היא וכ' עוד אפילו הקטיר דבר שאינו ראוי להקטרה בשאור ודבש כגון בשר חטאת כו' והקטירן בשאור ודבש חייב ולוקה משום לאו דכל שאור כו' הואיל וקרוי קרבן בכלל אזהרה דאסור להקטיר קרבן מעורב בשאור ודבש הוא וכ' עוד וכן אסור להקטיר כו' פי' דמלקות ליכא אלא על שאור ודבש בין קרבן מעורב בשאור ודבש בין שאור ודבש בפ"ע לשם קרבן ובשר חטאת ואינך איסורא איכא ולמדו מפי השמועה כל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו אבל מלקות ליכא בבשר חטאת לחוד וכן משמע ממנין הלאוין שיש בהן מלקות שלא מנה הרמב"ם ז"ל אלא מקטיר שאור או דבש ע"ש בסוף ה' סנהדרין ולפ"ז הא דנאסר עירובו בחמץ ודבש לא דמי לשאר תערובות דשייך ביה ביטול והכא ליכא ביטול כלל ואפילו לא נתערב אלא כ"ש עובר עליו. וכדתניא בברייתא דקטורת אלו היה נותן בה קורטוב כו' אלא שאין מערבין בה כו'. ואין ג"כ בכלל היתר מצטרף לאיסור אלא דהכי אמרה תורה קרבן מעורב בשאור ודבש לא תקטירו ועיין בכ"מ ול"מ ז"ל מה שכתבו בזה ולפי הנ"ל תמצא ישוב לכמה דקדוקים שדקדקו ז"ל ובזה א"ש נמי הא דלא ס"ל לחכמים התירא דלשם עצים בבשר חטאת לאו משום דחמיר ליה שירים אלא כיון דליכא אלא איסורא ולא מלקות מסתבר דאיכא איסורא אפילו לשם עצים. דבלא"ה איסורא איכא לשרוף קדשים הנאכלים וכתבתי עוד בזה בחידושי נזיר בהלכה דהיתר מצטרף לאיסור ע"ש:

שם גמרא מתניתין דלא כר"י כו' ופירש רש"י ז"ל דקאי אתרתי מתניתין הא דפליגי רבנן בבשר חטאת ובאיברי בע"מ לר"א ג"כ בעינן דוקא קרב ראש של אחד מהם תרווייהו דלא כר"י דאמר דבבשר חטאת רבנן נמי מודו דרואין כאלו הם עצים. ובבע"מ הוא דפליגי לר"א יקרבו אפילו אם לא קרב ראש אחד מהם ומסקינן דטעמיה דר"א דיליף מקרא דע"י תערובות ירצו והא דקאמר רואין כאילו הם עצים לדבריהם דרבנן קאמר מידי דהוי אבשר חטאת ואיכא למידק אמאי לא קאמר דטעמיה דר"א באמת הוא משום דרואין כו' ומידי דהוי אבשר חטאת אלא דא"כ אפילו רובע ונרבע נמי וכיון דלא היקל אלא בבע"מ ע"כ משום קרא דמום בם כו' וא"כ לר"א אפילו שלא לשם עצים רחמנא אכשריה אלא לדבריהם דרבנן קאמר אע"ג דלדידיה לית ליה האי סברא וכמש"כ התוס' ז"ל כאן ולעיל בריש פירקין דומיא דחטה ונמלה דקאמרי רבנן לר"ש לדבריו אע"ג דלדידהו לא ס"ל דבעינן דווקא בריית נשמה ע"ש. הן אמת דלא דמי כ"כ דהתם שפיר קאמרי רבנן לר"ש לדבריו דלא ס"ל טעמא דהוי כמפרש מ"מ לא דמי לנמלה דבנמלה איכא בריית נשמה ונהי דהוי מצי למימר ליה שאני נמלה דהוי כמפרש דזה עיקר טעמייהו ובריית נשמה לא בעינן כמו גיד דהוי נמי בריה מ"מ לדברי ר"ש שפיר קאמרי אבל הכא כיון דר"א גופא לא ס"ל הך סברא דרואין לענין פסולין כמו רובע ונרבע ע"כ ר"א גופא מחלק בין בשר חטאת לפסולין ומאי קאמר לרבנן דנימא רואין כו' אלא די"ל דלר"א דיליף מקרא דבע"מ ע"י תערובות ירצו הא דבשר חטאת בעולה יקרבו לאו משום טעמא דרואין כו' אלא על ידי תערובות מרצין בק"ו מבע"מ דפסול הוא ואפ"ה מרצה ע"י תערובות כל שכן בשר חטאת אבל רבנן דלא ס"ל להאי קרא ע"כ הא דאיברי עולה בחטאת יקרבו הוא משום טעמא דרואין כו' א"כ בע"מ נמי ומה שכ' התוס' ז"ל דר"א לא ס"ל להאי סברא מדמצריך קרא אינו מוכרח דהא אצטריך קרא דמרצין אפילו שלא לשם עצים אלא מהא דרובע ונרבע לכ"ע לא יקרבו שפיר מוכח דלא יליף פסולין מבשר חטאת וכ"כ התוס' ז"ל ביומא והשתא לר"י בעולה וחטאת לכ"ע יקרבו דרבנן ג"כ ס"ל טעמא דרואין ולא אתיא מתניתין קמייתא אליביה ובע"מ לר"א יקרב אפילו לא קרב ראש של אחד מהם מקרא דמום בם דע"י תערובות ירצו ודלא כתנא דאידך מתניתין אליבא דר"א דבעינן שיקרב ראש אחד מהם והיינו דר"א נמי לא ס"ל האי קרא דע"י תערובות ירצו ועיקר היתירא הוא משום דקרב הראש של אחד מהן כן הוא משמעות פשטא דשמעתין וא"כ לתנא דמתניתין לאו דווקא בבע"מ הוא דמתיר ר"א ע"י קריבת הראש של אחד מהם אלא ה"ה ברובע ונרבע:

אבל התוס' ז"ל לעיל כתבו דר"א דמתניתין ג"כ ס"ל להך דרשא דע"י תערובות ירצו וכ"כ כאן בד"ה הא עבר מומן באריכות וכדמשמע ביומא פ' ב' שעירי דמייתי למתניתין על דרשא דהך קרא וא"כ לא שרי ר"א דמתניתין אלא בבע"מ דבלא"ה מה"ת ירצו אבל ברובע ונרבע לר"א נמי לא יקרבו אפילו קרב הראש של אחד מהם. וא"כ קשה טובא היכי קאמרינן לעיל רב דאמר כר"א הא ר"א גופא לא היקל אלא בבע"מ דבלא"ה שרי מה"ת אבל לא בשאר איסורין של תורה כמו ברובע ונרבע. וראיתי בתוס' ישנים ביומא שהקשו כנ"ל והאריכו שם ג"כ כשיטת התוס' ז"ל הכא דרבנן ור"א דמתני' ס"ל האי קרא דע"י תערובות ירצו מדלא אמרו הנך דעלו ירדו. והקושיא הנ"ל הא ר"א גופא מודה ברובע ונרבע לא נתיישב בזה ע"ש בדבריהם באורך ולפי מה שכ' לעיל בריש פירקין בשמעתא דרב בנפלה אחד לים הגדול דרב מסברא קאמר ע"ש מיתרצא נמי קושיא זו אבל אכתי קשה לי לשיטתם ז"ל דר"א ורבנן ם ל דע"י תערובות ירצו מקרא דמום בם א"כ מאי פריך לעיל בפירקין לרבא דאמר דאי אקריב לא מרצי מר"א דאמר אם קרב כו' והא איברים לכ"ע נדחין ואמאי יקרבו ומאי קושיא הא מקרא ילפינן דע"י תערובות מרצין אע"ג דקודם תערובות נדחו מ"מ ע"י תערובות הדרי ואחזו ונהי די"ל דמדרבנן נאסר גם ע"י תערובות זה חשיב דיחוי כדיחוי דרבא לעיל ולהכי מוקי לר"א כחנן המצרי דלית ליה דיחוי אכתי תיקשי לרבנן אמאי ירצו לשיטתם הא הוי ליה דיחוי וכדאמר רבא לעיל השתא דאמור רבנן לא נקריב אי אקריב לא מרצי ואי משום דמדאורייתא מרצו ע"י תערובות לא ירדו ומרצה כמו שכ' התוס' ז"ל א"כ לר"א נמי לא תיקשי דהוי לה דיחוי. ולקמן במתניתין דנתערבו דמים בדמים משמע להדיא דלתנא דמתניתין ג"כ לא פליג ר"א אלא בבע"מ ומשום דע"י תערובות ירצו דתנן התם נתערב בדם פסולים ישפך לאמה ובסיפא תנן דם תמימים בדם בע"מ ר"א אומר כו' הרי מבואר דלא פליג אלא בבע"מ ולקמן יתבאר עוד בזה בס"ד:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף