קרן אורה/זבחים/מד/ב

קרן אורה זבחים מד ב

דף מ"ד ע"ב

גמרא אשם מצורע בהדיא כתיב אלא לרבות אשם נזיר כאשם מצורע כו' יש לדקדק הא משמע בשמעתין דהא דאיצטריך קרא לרבות כל הני הוא משום דלא לכפרה באו והשתא דכתיב באשם מצורע דנאכל לכהנים בלא ריבויא דכל אמאי לא ילפינן נמי דאשם נזיר ג"כ נאכל לכהנים כמו אשם מצורע דאתי להכשיר וי"ל דאשם נזיר מאשם מצורע לא ילפינן דזה בא להכשיר וזה לא בא אלא למנות נזירות טהרה וק"ל:

תוס' בד"ה זה גזל הגר עי' ברה"ז ז"ל במנחות ד' ע"ג: ובצ"ק ז"ל כאן מש"כ בזה:

שם תוס' בד"ה ואפי' לקדש בו את האשה כו'. בסוף דבריהם נשארו בתימה לה' בגזל הגר למה לי ומאי נפ"מ בהא דקנאו השם ובמנחות שם כתבו דאפשר אתי לאשמעינן דמועלין בו קודם שבא ליד כהן כמו חרמי כהנים. ולדידי צ"ע דא"כ מאי מיבעי לי' בב"ק פ' הגוזל כהנים בגזל הגר אי יורשין הוו אי מקבלי מתנה ונפ"מ למעשר בהמה ואי יש בהן מעילה פשיטא דלא הוו יורשין כיון דברשות הקדש הוא קודם נתינה לכהן ומרשות הקדש ניתן לכהן. והיה נראה דלענין זה קאמר דקנאו השם ונתנו לכהן ומש"ה לא הוו אלא מקבלי מתנה כדפשיט הש"ס התם ע"ש:

ומש"כ רש"י ז"ל כאן דאגזל לחוד קאי כבר עמדו המפרשים ז"ל דבמנחות לא פי' כן אלא כתב דאכל הני קאי וכר"י דאמר בקידושין המקדש בחלקו בקדשי קדשים או בק' קלים מקודשת ועי' ברה"ז שם שהקשה הא נמנו וגמרו דאינה מקודשת ע"ש ויותר קשה דלר"י הוא ילפינן כולהו מזה יהיה לך מקודש הקדשים כדאיתא שם בקידושין ולמאי איצטריך האי לך דאשר ישיבו אלא וודאי העיקר כפירושו כאן דלא קאי אלא אגזל לחוד אלא דקשה לי מהא דמוכח התם בקידושין דר"י נמי מודה דאינה מקודשת דתנא בסיפרא דאין חולקין קדשים כנגד קדשים וכיון דלית בהו חלוקה ש"מ דלאו ממונו הוא והא בגזל הגר נמי אין בו דין חלוקה דאשם קריה רחמנא כדאיתא בב"ק שם ואפ"ה מקדשין בו את האשה והתוס' ז"ל במנחות שם הקשו הא לאו ממונו הוא דאין חולקין גזל הגר כו' ותי' דהיינו קודם חלוקה אבל אחר חלוקה ממונו הוא וא"כ בקדשים נמי נימא הכי דלאחר חלוקה הוי ממונו ומקדשין בו את האשה וי"ל דגבי קדשים דאיכא מצוה באכילה וקפיד רחמנא שיטול כ"א חלקו כמו שנאמר לכל בני כו' איש כאחיו מסתברא דאפילו לאחר חלוקה אינו יכול ליתנה לאחר וגם במה תתקדש כיון דהיא אסורה לאכול בקדשי קדשים וטובת הנאה אין בזה דאסור למוכרו לאחר ובקדשים קלים ג"כ אע"ג דשריא היא לאכול מ"מ אינו רשאי ליתנו לה אלא הוא בעצמו מחוייב לאכול. אבל לא ליתנו לאחר בתורת ממון אבל גזל הגר אין מצוה באכילתו דווקא דאטו אם גזל ממון או שאר דבר שאין ראוי אם יהיה אסור למוכרו מה יעשו הכהנים בזה וע"כ מותרין הם לאחר חלוקה למוכרו ולעשות בו מה שירצו וע"כ הא דאין חולקין גזל הגר כנגד גזל הגר היינו דווקא קודם חלוקה וגזה"כ הוא משום דאשם קרי' רחמנא אבל אחר חלוקה ממונו הוא והא דאיצטריך קרא שיכול לקדש בו אשה היינו דס"ד שלא הותר למוכרו אלא לצורך אכילה כמו קדשים קמ"ל דיכול לקדש בו אשה ג"כ ועדיין צ"ע בזה ולכאורה בקדשים קלים יכול למכור שחוט ובחידושי תמורה הארכתי בזה ע"ש:

שם תוס' בדבר הנעשה בפנים לא פיגל והא דאמר בהנזקין כו' כבר כתבתי לעיל ד' י"ד דלר' יוסי ליכא למילף בק"ו משלא לשמו ע"ש והיה נראה לומר דר' יוסי לא מיעט אלא ממקום למקום מחוץ לפנים או מפנים לחוץ דזה לא הוי דומיא דשלמים דהכל במקום אחד אבל אם חישב בעבודת פנים ע"מ לעשות עבודת פנים חוץ לזמנו ג"כ הוי פיגול וא"כ איכא לאשכוחי פיגול בפנים למאי דאמרי' לעיל טבילת אצבע מפגלת בחטאת הפנימי א"כ אם חישב בשעת טבילת אצבע ע"מ להזות למחר שפיר הוי פיגול אפילו לר' יוסי וע"כ צ"ל כן לד' הרמב"ם שפסק כר' יוסי דמחוץ לפנים או מפנים לחוץ לא פיגל וכתב דטבילת אצבע מפגלת כמבואר בדבריו פ' י"ז מה' פסולי המוקדשין והיינו שחישב בשעת טבילת אצבע להזות למחר דתרווייהו בפנים הם אלא דדבריו ז"ל שם בהלכה ב' צ"ע שכ' שם אם נתן כולן כתיקנן ואחרונה במחשבת הזמן הרי זה פסול ואינו פיגול עד שיזה במחשבת הזמן עכ"ל והיכי אשכחן פיגול אם חישב בשעת הזיה ע"כ ע"מ לשפוך שירים או להקטיר אימורים למחר וא"כ לא הוי אלא פסול דמחשב מפנים לחוץ ואפשר לומר דאשכחן פיגול במחשב בשעת הזיה דבין הבדים ע"מ להזות דהיכל למחר דבכה"ג הוי פיגול למ"ד הקטרה מפגלת הקטרה אבל לא קי"ל הכי כמש"כ הרמב"ם ז"ל בפ' ט"ז מה' הנ"ל ועוד דלשון הברייתא משמע דלא הוי פיגול אלא במחשבה ומעשה בחוץ אבל לא אם המחשבה ומעשה בפנים ור"ש ור' יוסי בהא פליגי ר"ש מקיש לשלמים דכל שנעשה בפנים אין בו פיגול כלל אפילו בעבודותיו שבחוץ ור' יוסי ס"ל דהוקש לשלמים דבעבודת פנים ליכא פיגול אבל בעבודות שבחוץ יש בהן פיגול ועדיין לא נתישבו לי ד' הרמב"ם ז"ל ולפי הנ"ל א"ש ד' התוס' ז"ל שכ' דאיכא למילף בק"ו משלא לשמו דפסול מיהא הוי אפילו בעבודת פנים כיון דהא דאמר ר' יוסי דליכא פיגול בפנים לא משום דמחשב ממקום למקום אלא דפנים אימעיט מפיגול דלא הוי דומיא דשלמים וא"כ איכא למילף לפסול מק"ו דשלא לשמו דפסול גם בפנים והא דטבילת אצבע מפגלת יש לומר דאתיא אפילו כר' יוסי דעבודת פנים לא מפגלא מ"מ טבילת אצבע לאו בכלל עבודת פנים היא אלא בכלל הולכה היא ותניא בתוספתא דאם חישב בכל הג' עבודות בשחיטה וקבלה והולכה ע"מ להקטיר אימורים למחר הוי פיגול לר' יוסי משמע דאפילו בהולכת פנים לחוד ג"כ הוי פיגול משום דלאו בכלל עבודת פנים היא כיון דאיתיה נמי בחוץ ודו"ק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף