קרן אורה/זבחים/מג/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קרן אורה TriangleArrow-Left.png זבחים TriangleArrow-Left.png מג TriangleArrow-Left.png א

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף


לדף הבבלי
צורת הדף


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהמידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' שיעורים על עמוד זה באתר "קול הלשון"
לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
קרן אורה
רש"ש
שיח השדה

שינון הדף בר"ת


דף מ"ג ע"א

תוס' בד"ה והלבונה כו' ואי בעצים דמערבה לא שייך כו' דאי חישב בשעת הולכה ע"מ להקטיר למחר כו' ולא הבנתי דאטו שייך נותר בעצי מערכה וכיון דנותר לית בהו מחשבת נותר ג"כ לית ביה ומסקו דלרבנן דרבי אע"ג דחייבים משום טומאה על העצים אין חייבים עליהם משום פיגול כיון דמכשירי קרבן הם ועי' תוס' מנחות ד' כ"א בד"ה יצאו שנראה מדבריהם דלרבנן גם משום טומאה אינו חייב על העצים ע"ש וכבר הבאתי לעיל לשון הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה דהא דהוזכר טומאה בעצים לקמן במתניתין לאו לענין אכילה קאמר אלא לענין הקרבה בטומאה ועי' תוס"יט ז"ל:

שם רש"י בד"ה לוג שמן של מצורע שיריו נאכלין עי' תוסי"ט ז"ל שדקדק לענין מאי כ' רש"י ז"ל דשיריו נאכלין ונראה שכ' כן משום דאל"ה לא שייך פיגול כלל בלוג כיון דלית ביה לא אכילת אדם ולא אכילת מזבח להכי כתב דשיריו נאכלין ואית ביה אכילת אדם ואפ"ה אין בו פיגול ועיין בתוס' חדשים שכ' דלרבנן מתנות הלוג מפגלא ליה ולקמן ד' מ"ד מבואר דלכ"ע מתנותיו לא מפגלא ליה ע"ש:

שם גמרא קומץ פיגול שהעלו כו' פקע פיגולו אם אחרים כו' ומסיק דלענין אם ירדו יעלה קאמר ובמשלה בהן האור וקמ"ל אפילו קומץ דמיפרת כו' ויש לדקדק א"כ מאי אריא קומץ פיגול משום דאם אחרים מביא כו' בכל פסולי המזבח הדין כן אם משלה בהן האור אפילו ירדו יעלו ונהי דקמ"ל אפילו קומץ דמיפרת מ"מ טעמא דאם אחרים כו' למה לי ועוד דמאי קאמר פקע פיגולו ממנו הא בכל הפסולין פקע איסורו לענין זה דאם ירדו יעלו וכבר כתבתי לעיל דבכריתות משמע דעולא לענין אכילה ג"כ קאמר דפקע איסורו ומשמע לעיל מלשון התוס' ז"ל דמתיר לאכילה ולדידי צ"ע היכי מותר באכילה כיון דלחמו של מזבח הוא ועוד דא"כ מאי פריך תנינא אלו דברים שאין חייבים עליהם כו' הא טובא קמ"ל דנהי דאין חייב על המתיר משום פיגול אבל איסורא איכא כמש"כ הרמב"ם ז"ל וקמ"ל דפקע הפיגול ומותר באכילה אלא וודאי היתר אכילה אין כאן אלא דאיסור פיגול נפקע ממנו ושפיר קאמר התם דחל עליו איסור נותר כיון דנפקע הפיגול הרי הוא כקרבן כשר דחל נותר גם על העולין ומ"מ אכתי קשה אמאי לא קאמר דהא קמ"ל דפקע פיגולו וחל עליו איסור נותר דהא לא שמעינן ממתניתין דנהי דאינו חייב במתיר משום פיגול מ"מ אין איסור נותר חל עליו דהוי פסה"מ. והשתא דהעלו לגבי מזבח פקע הפיגול וחל עליו איסור נותר:

וראיתי להרמב"ם ז"ל בפ' ח"י הנ"ל שכ' בהלכה י"ט אי אפשר שיתחייב אדם על אכילה אחת משום פיגול ומשום נותר שהפיגול הוא קרבן שנפסל במחשבה ואינו עולה לשם קרבן ולא נרצה כלל והנותר הוא הנשאר מקרבן שקרב כמצותו לאחר זמן אכילתו עכ"ל והוא מהש"ס דכריתות והקשה שם הכ"מ ז"ל הא בב' אברים משכחת לה כגון שהעלה לגבי המזבח ופקע הפיגול וחל עליו נותר ומסתימות לשון הרמב"ם ז"ל נראה דס"ל דבקרבן מפוגל ליכא נותר כלל כיון דלא הורצה ואע"פ שעלה למזבח ונעשה לחמו ואם ירד יעלה מ"מ שם פסול עליו ושמעתין מסייע ליה מדלא אשכח מידי בהא דפקע פיגולו אלא אם ירד יעלה וכדבריו מבואר בתוספתא פ"ה דזבחים אי אפשר לומר פיגול ונותר וטמא מזבח אחד שאין חייבים משום נותר וטמא אלא לאחר זריקת דמים כצ"ל שם וזבח שנפגל הוי כאלו לא נזרק. וכיון דתני בברייתא לישנא דאי אפשר משמע דליכא לאשכוחי כלל הני בהדי הדדי אפילו בב' אברים. ועי' בצ"ק ז"ל שהקשה בסוגיא דכריתות הא אבר שהעלה למזבח ופקע פיגולו אמאי הוי ליה נותר הא איסור נותר ג"כ נפקע כדר' יוחנן לקמן ע"ש. ואין כאן קושיא כיון דפקע הפיגול הוי כקרבן כשר וצריך להעלותו ע"ג המזבח אפילו ירד ואם הותיר חייב עליו משום נותר ואם העלוהו אחר שנעשה נותר פקע ממנו גם איסור נותר וזה פשוט:

והנה מימרא דעולא ומימרא דר' יוחנן לקמן נראה דפליגי אהדדי דעולא לא קאמר אלא קומץ פיגול כו' פקע פיגולו דאם אחרים מביא כו' אבל לא שאר איסורין כמו נותר וטמא ור' יוחנן אמר דנותר וטמא נמי פקע איסורן מהם והרמב"ם ז"ל נראה דפסק לתרווייהו דבפ' ח"י הנ"ל כתב להא דר' יוחנן ובפ"ג כתב להא דקומץ דפלגי' מחית אארעא כו'. וראיתי במשנל"מ ז"ל שם בפ"ג שהאריך אי בעינן משלה בו האור ברובו או אפילו במקצתו ומסקנת דבריו דלהפקיע האיסור בעינן משלה האור ברובו ולענין אם ירד יעלה סגי במשלה האור במקצתו וגם זה לא הבנתי דהא מוכח בשמעתין דחד דינא הוא הא דעולא דפקע הפיגול עם הא דאמר עולא במשלה האור יעלו כדפריך והאמרה חדא זימנא כו' אבל מדברי רב אחאי וודאי נראה דלא בעינן בקומץ משלה בו האור ברובו דהא פלגא מחית אארעא קאמר ואפ"ה מעלינן לי' לכולי' ואם נחלק בין קומץ לאבר וכמ"ש ר"ת ז"ל א"כ אין צריך לחלק בין להעלותו ע"ג המזבח ובין הפקעת איסור אלא באברים בכל גוונא בעינן משלה בו האור ברובו וכיון דאם ירד יעלה נעשה לחמו של מזבח ופקע האיסור ג"כ ובקומץ אפילו משלה האור במקצתו מעלינן ליה וה"ה דפקע האיסור והדק"ל אמאי לא כתב הרמב"ם ז"ל בהא דאם ירד יעלה דבעינן משלה בו האור ברובו ועוד קשה היכי יליף רב אחאי מהא דעולא דבקומץ סגי אפילו במקצתו ואם ירד יעלה הא עולא מיירי במשלה בו האור ברובו כמו שאמר אם אחרים מביא כו' ואימתי מביא אחרים לידי פיגול ע"כ במשלה בו האור ברובו כמו להתיר שירים וצ"ע. ועי' צ"ק ברש"י ע"ב בד"ה פקע. ואישתמיט לי' הרמב"ם ז"ל:

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף