קרן אורה/זבחים/ל/ב

קרן אורה זבחים ל ב

דף ל' ע"ב

תוס' בד"ה אמר ליה אביי כו' מדבריהם נראה דהא דאמר אביי לעיל לחצות מודה ר"מ בהאי שיטתא קיימא דר"מ לא ס"ל תפוס לשון ראשון כלל והא דהוי תמורת עולה משום דמהדר כו'. ותמהו ע"ז מאי מקשי ליה רבא לאביי כו' ול"נ דאביי דאמר לעיל לחצות מודה ר"מ לא קאי בשיטתיה דרבה בר ב"ח דאל"כ מאי אירי' דקאמר לחצות מודה ר"מ דשניהם חלין כאחת הא אפילו לא תחול זו אלא א"כ חלתה זו ג"כ מודה וכל היכא דליכא למיחש לחזרה מודה ר"מ דלא אמרינן תפוס לשון ראשון. אלא וודאי פלוגתא דאביי ורבא לעיל בשיטתיה דרב דימי דר"מ בשיטת ר"י אמרה אלא דהא קשיא לי לאביי דמוקי להא דר"י בשוחט סימן ראשון חוץ לזמנו כו' א"כ לא שמעינן לר"י דס"ל תפוס לשון ראשון אלא הוי כב' עבודות ואמאי לא פריך אביי לרב דימי הא ר"מ לא קאי בשיטתיה דר"י דמדר"י לא שמעינן כלל דתפוס לשון ראשון ולפי שיטת התוס' לעיל ד' כ"ט ע"ב בד"ה מחלוקת א"ש קצת דלאביי אליבא דר"י ס"ל לר' יהודה תפוס לשון ראשון וכבר הארכתי בזה לעיל:

שם תוס' בד"ה כזית כזית כו' קשה לי כו' והיה נראה דהא דמיבעי לן לעיל תמורת עולה ושלמים ולחצות תרתי מיבעי ליה תמורת עולה ושלמים משום דחד דיבור הוא תמורה אחת לתרווייהו ולחצות מיבעי ליה אע"ג דתרתי דיבורא קאמר הרי זו תמורת עולה תמורת שלמים לחצי היום כמש"כ התוס' ז"ל מ"מ כיון דזמן חלות שניהם כאחת דילמא לא אמרינן תפוס לשון ראשון ופשיט רבא חדא לחצות דומיא דשחיטה אע"ג דאמר כזית למחר כזית בחוץ מ"מ חלין כאחת דאינה לשחיטה אלא לבסוף וה"נ בלחצות אבל תמורת עולה ושלמים לא איפשיט. ובאמת איכא למיפשט מהא דאמר ליה רבי ללוי דכזית למחר בחוץ הוי עירוב מחשבות לכ"ע וה"נ תמורת עולה ושלמים דלא אמרינן תפוס לשון ראשון וי"ל עוד דאפילו נימא דפשיטא ליה לרבא גם בתמורת עולה ושלמים דפליג ר"מ ואמר תפוס לשון ראשון היינו משום דהתם יש מקום לחול תמורת עולה קודם תמורת שלמים אבל הכא בכזית למחר בחוץ דחד דיבורא הוא וגם חלין שניהם כאחד דאינה לשחיטה אלא לבסוף משום הכי לכ"ע עירוב מחשבות הוא אלא דבחולין פ' השוחט אמרינן דרבי ס"ל ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף גבי נתקנח הדם בין סימן לסימן ואפ"ה קאמר כזית למחר בחוץ עירוב מחשבות הוי אע"ג דאפשר לחול זה קודם לזה ודרך אגב יש לי מקום עיון בד' הרמב"ם ז"ל פ"י מה' טומאת אוכלין דפסק כר' חייא בנתקנח בין סימן לסימן דהוי ספק וכתב הכ"מ ז"ל כדמסיק רב אשי דרבי חייא מספקא ליה אי ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף והרי הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' שחיטה ובפ"א מה' פסהמ"ק משמע דפשיטא ליה דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף ולא ראיתי כעת לנושאי כליו שהעירו בזה ואין כאן מקומו:

ויש לדקדק עוד בשמעתין דאמר רבי לר"י כזית וכזית ג"כ פרטא הוי והרי ר' יהודה ס"ל בשבועות דולא לך ולא לך כללא הוי וי"ל דהיינו [טעמא] דשנה רבי לר"ש תרתי וללוי לא תני אלא חדא דללוי תנא אליבא דר"י לדעתו דבוי"ו כללא הוי ולר"ש תנא תרתי היינו לשיטתיה * דבוי"ו נמי פרטא הוי אלא דא"כ לא הוי קשיא ליה ללוי הא דתני לר"ש תרתי ולדידיה חדא כיון דלר"י גופיה ליכא למיתני אלא חדא ויש לישב:

והא דהתוס' ז"ל מדמין תמורת עולה ושלמים לכזית למחר בחוץ ג"כ יש לחלק דתמורת עולה ושלמים הוי כמו שבועה לא לך ולא לך דהוי פרטא והיינו כיון שהזכיר השבועה מקודם וה"נ הזכיר התמורה קודם שזה עיקר דבריו משא"כ בלאכול כזית דקודם אמירתו למחר וחוץ למקומו לאו כלום קאמר ודו"ק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף