קרן אורה/זבחים/לז/א

קרן אורה זבחים לז א

דף ל"ז ע"א

גמרא ואכתי להכי הוא דאתי מיבעי ליה לכדתניא כו' סבר לה כר"ע כו' ואכתי מיבעי ליה כו' סבר לה כריה"ג כו' וסלקא שמעתא בהכי דלא דרשינן מודם זבחיך אלא חד דרשא ולתנא דברייתא דדריש למתנה אחת שכיפר ס"ל דכולהו קרבנות בזריקה גם בכור ומעשר ופסח ולר"י דמתניתין דפסחים ג"כ כולהו בזריקה ופסח פטר הזבח משום דטפל לו הוא ולר"ע פסח בשפיכה מודם זבחיך אבל ניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה לא יצא כן הוא שיטת רש"י ז"ל והתוס' ז"ל בד"ה תרי תנאי הרבו להקשות על שטתו מהא דסוף ע"פ דמבואר דר"י תרתי אית ליה ומהא דפ' האשה ומש"כ ומשני מאי נפ"מ כו' אין לשונם ז"ל מדוקדק דקושטא הוא דפריך הש"ס התם אמאי לא מתנה במותר הפסח והא ניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא ומשני התם אימור דיעבד אבל לכתחילה לא מ"מ מוכח מסתמא דהש"ס דליכא מאן דפליג בהני תרתי דפסח בשפיכה וניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא דאל"ה אמאי לא משני דברייתא דפ' האשה אתיא כהאי תנא דס"ל דפסח בשפיכה מודם זבחיך כו' וא"כ הניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה אפילו בדיעבד לא יצא ונהי דהא בפסח בשפיכה תי' התוס' ז"ל דלכ"ע בשפיכה מקרא אחרינא אבל להאי תנא דיליף פסח בשפיכה מודם זבחיך נראה מפשטא דשמעתין דלא דריש לניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא אלא דווקא בזריקה וא"כ מאי פריך בפ' האשה:

והרמב"ם ז"ל כ' ג"כ להני תרתי דנזרקים שנתנן בשפיכה יצא כמש"כ לעיל ובכור ומעשר ופסח דזריקת דמם נפקא מקרא דגבי בכור ואת דמם תזרוק ואפ"ה כ' דדווקא בשפיכה ופסק ג"כ כר"ע בפסח וזבח דלא זו פוטר את זו וכבר עמדו ע"ז מפרשי דבריו ז"ל ונראה דסמך אשמעתא דפ' האשה דמשמע דליכא מאן דפליג בהא וטעמא דר"ע דאומר לא זו פוטר כו' הוא מסברא בעלמא דשני מצות הם וכשיטת הירושלמי שהביא רש"י ז"ל וכמו שיבואר וראיתי בלח"מ פ"ה מה' מעה"ק שכ' ג"כ כנ"ל דאשמעתא דפ' האשה סמך אלא דדבריו אינן מובנים מש"כ בטעמא דר"ע משום דזבח לכתחילה בזריקה ופסח בשפיכה ולמה לנו להמציא סברא שלא נאמרה בש"ס ונכון יותר לומר כסברת הירושלמי אך מש"כ שם דמש"כ הרמב"ם ז"ל דבכור ומעשר הוא בשפיכה היינו לעיכוב אבל לכתחילה בזריקה הוא תמוה ולא אשכחן תנא דאמר דהני תלת בכור ומעשר ופסח יהיו חלוקים במתן דמם אלא או כולהו בשפיכה או כולהו בזריקה ונהי דבין בכור ובין מעשר ופסח יש מקום לומר דבכור בזריקה דכתיב גביה ואת דמם תזרוק ומעשר ופסח בשפיכה לתנא דיליף מודם זבחיך ישפך אבל להאי תנא דיליף כולהו מאת דמם תזרוק וודאי דכולהו בשפיכה והכי משמע ממשנה דאיזהו מקומן הבכור והמעשר ופסח כו' ודמן טעון מתנה אחת כו' ולא תני שום חילוק בינייהו ומהך סתמא מוכח דהא דהני תלת בשפיכה לאו משום דילפינן מקרא דודם זבחיך ישפך דא"כ בבכור מנלן דבשפיכה אלא וודאי כללא היא בכל הניתנין מתנה אחת בשפיכה הם לכ"ע אלא דלא נמצא מקור לדין זה כיון דבבכור כתיב ואת דמם תזרוק מנלן דבשפיכה הוא ונראה דכיון דהני תרתי הא דאם נתן מתנה אחת כיפר ואם נתן בשפיכה יצא מחד קרא נפקא ודם זבחיך ישפך וכמש"כ הרמב"ם ז"ל דעיקר הכפרה היא שפיכה על המזבח מינה ילפינן דאין טעון זריקה אלא הניתנין על הקרנות ולכתחילה מצותן בזריקה ועל הקרנות אבל אלו שמצותן מתנה אחת לבד לכתחילה מצותן בשפיכה על המזבח כן נראה נכון בד' הרמב"ם ז"ל:

אבל לקמן בסוף פ' איזהו מקומן עלה דהא מתניתין הבכור והמעשר כו' אמרינן מאן תנא ריה"ג היא ופירש"י ז"ל שם מאן תנא מעשר ופסח בזריקה ריה"ג היא דיליף כולהו מאת דמם תזרוק משמע מזה דלריה"ג כולם בזריקה וכשיטת רש"י ז"ל כאן ולמאן דיליף מודם זבחיך כו' מעשר ופסח בשפיכה ובכור בזריקה והיינו דלא אתיא מתניתין כוותיה דמשוה מתן דם שלשתן וזה שלא כד' הרמב"ם ז"ל שכ' לקרא דואת דמם תזרוק וכולהו בשפיכה אלא דקשה לפ"ז דלמאן דיליף מעשר ופסח מודם זבחיך כו' לא דמי לבכור א"כ מנלן במעשר ופסח דמתן דמם כנגד היסוד בשלמא בבכור יליף זריקה זריקה מעולה אבל במעשר ופסח מנלן אלא נראה יותר דאין שום חילוק בין הני תלת דטעונין מתן אחת וכולן בשפיכה כפסח והא דאמרינן בפ' איזהו מקומן מאן תנא ריה"ג היינו מדכללינהו שלשתן כאחד משמע דכולהו מחד קרא אתיא דאל"ה הוי ליה למתני בתרתי הבכור ק"ק ודמו טעון ונאכל לכהנים כו' המעשר כו' הפסח כו' אלא מדתני להו כחדא ש"מ דריה"ג היא דכולהו מאת דמם תזרוק נפקא אבל בדין מתן דמים אין כאן מחלוקת וכולן בשפיכה כ"ז נראה לי בישוב ד' הרמב"ם ז"ל:

אבל אכתי קשה לישנא דמתניתין דתמיד נשחט גבי עבודות הפסח זורקו זריקה אחת כנגד היסוד משמע דהפסח ג"כ בזריקה וכדאיתא כן להדיא דריה"ג היא. ועי' שם בפי' המשנה שהביא קרא דאת דמם תזרוק ולמדו מפי הקבלה דמעשר ופסח ג"כ בכלל זה ולזה נכתב ואת דמם והוא כד' הכ"מ שם בפ"ה מה' מעה"ק במה שדקדק למה כ' הרמב"ם ז"ל מפי השמועה כו' והרי לשונו ז"ל בפי' המשנה מבואר כן ודלא כד' הלח"מ ז"ל שם מ"מ לישנא דזורקו כו' קשה למאי דאסיקנא לעיל דלכ"ע בשפיכה ובתוספתא שם פ"ד תני שופכו שפיכה אחת כנגד היסוד וראיתי בירושלמי שם במשנה הנ"ל דשקיל וטרי בהא אלא דצריכה ביאור וז"ל שם כתוב אחד אומר אך בכור שור כו' ואת דמם תזרוק וכתוב אחד אומר ודם זבחיך ישפך אם שפיכה למה זריקה ואם זריקה למה שפיכה דהני תרתי קראי מיירי בניתנין מתנה אחת על המזבח וא"כ קשיין קראי אהדדי בחד נאמר זריקה ובחד נאמר שפיכה ומשני ישפך לא יטיף ישפך לא יזה פי' דזריקה ג"כ כשר ומה שנאמר ישפך למעוטי שלא יטיף ושלא יזה באצבע ופריך ישפך לא יזרוק נימא נמי דאתי למעוטי זריקה ומשני פירש בקבלה כהנים זורקים את הדם מיד הלוים וזה נאמר גבי פסח בד"ה הרי מצינו בפסח ג"כ לשון זריקה וע"כ ליכא למעוטי זריקה מקרא דישפך הכל מודים בשפיכה די הכן ובהזי' די הכן ומה מפלגינן בזריקה ר' מנא אומר זריקה כעין שפיכה ר' חוניא אומר זריקה כעין הזי' אר"י בר מרי קרי' מסייע לר' חוניא כי מי נדה לא זורק עליו כו' הא די לא קיים גבה הזי' ואת צוח לה זריקה פי' הכל מודים בשפיכה די הכן שפיכה כמשמעה שופך בכלי ע"ג מזבח והכל מודים בהזיה די הכן שמזה באצבעו מעט מעט ומה פליגי בזריקה היכי היא ר' *מנא בכלי מעט מעט ומייתי ראיה מקרא דמי נדה לא זורק עליו והתם דווקא הזיה וקרי לה זריקה אלמא דזריקה כעין הזיה *אולי צ"ל ר' חונא אומר אבל מודו כולהו דבפסח כשר בין זריקה בין שפיכה ולהכי לא מייתי ראיה מפסח דבשפיכה ונאמר בקרא לשון זריקה אלמא זריקה כעין שפיכה משום דהכא שניהם כשרים בין זריקה בין שפיכה וישפך לא אתי למעוטי אלא שלא יטיף ושלא יזה כנ"ל לפרש ד' הירושלמי ובק"ע פי' ישפך ולא יזרוק בניחותא היינו שלא יזרוק באצבע אלא ישפוך הכל בכלי ומביא ראי' לזה מקבלה הכהנים זורקים כו' ואין זה מובן דמה בין לא יזה ובין לא יזרוק וגם הפירוש בקבלה דחוק הוא לפירושו ובפלוגתא דר' מנא ור"ח פירש דפליגי אי זריקה כשירה בפסח אי לא ור"מ אומר זריקה כעין שפיכה וכשר בפסח ור"ח אומר זריקה כעין הזיה ופסול בפסח ומייתי ראי' בזריקה כעין הזי' מקרא דמי נדה לא זורק כו' וזריקה פסולה בפסח ולפ"ז קשה אמאי לא מייתי ראי' לר"מ ממה שנאמר זריקה בפסח אע"ג דבשפיכה וקרי לה זריקה ועוד דא"כ מאי פריך קראי אהדדי ואת דמם תזרוק ודם זבחיך ישפך לישני דהא בבכור והא בפסח אלא וודאי משמע דאין חילוק בינייהו וכל הני דבמתנה אחת דינן שוה בין בשפיכה בין בזריקה וכי פליגי בזריקה עצמה אם היא כעין שפיכה או כעין הזיה וכנ"ל ולפ"ז משמע משיטת הירושלמי דלא כשיטת תלמודין דפסח דווקא בשפיכה והיינו דמפרש ר' מנא בסוף פסחים בירושלמי טעמא דר"י בפטור פסח של זבח משום עיקר וטפל ולא מטעמא דתלמודין זריקה בכלל שפיכה ולא שפיכה בכלל זריקה דלטעמי' אזיל דפסח נמי איתא גם בזריקה וא"כ זבח אמאי לא פטר של פסח וע"כ טעמא הוא משום עיקר וטפל ועדיין אין הדברים ברורים אצלי עד עמוד הכהן לעבודה במהרה:

שם תוס' בד"ה תרי תנאי וכו' וכי פריך התם אבא חנן כו' כבר האריכו המפרשים בד' אלו ואינם מובנים אחרי כל הפירושים וד' הספרי אתן כפשוטן למה נאמר להביא מעשר ופסח לאימורים והלא דין הוא מה קדשים שלא הושוו במתן דמים היינו בכור ושאר קדשים דבכור מתן אחת ושאר קדשים ב' שהן ד' הושוו באימורים מעשר ופסח שהושוו במתן דמים לבכור אינו דין שישוו לאימורים וד' ז"ל צ"ע:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף