קרן אורה/זבחים/לו/א

קרן אורה זבחים לו א

דף ל"ו ע"א

תוס' בד"ה תרי קראי כתיבי כו' ותימא כו' דמפסח היכי ילפינן שאר נותר ותמיה גדולה היא דוודאי איצטריך לגופיה לאשמעינן דתודה יצא מכלל שלמים ואינו נאכל אלא ליום ולילה והיכי מצינן למילף זאת מפסח. אבל באמת ד' רש"י ותוס' ז"ל צ"ע מש"כ חד בפסח וחד בתודה הא בתודה גופא תרתי קראי כתיבי חד בצו את אהרן לא יניח ממנו כו' וחד באמור בפ' שור או כשב וכי תזבחו זבח תודה כו' לא תותירו ממנו אע"ג דר"א מקדים קרא דלא תותירו לקרא דלא יניח ולפי הנ"ל הוי ליה למידרש קרא דלא תותירו באם אינו ענין דמאוחר הוא ואם אינו ענין לנותר עצמו תניהו ענין למחשבת נותר י"ל דאין מוקדם ומאוחר כו' וכמש"כ התוס' ז"ל לעיל דף כ"ח ע"ב בד"ה ואיפוך אנא דיקשה מי הכריחו לר"א לדרוש שלא כסדרן ואמאי לא דריש הא אם אינו ענין מקרא דלא תותירו המאוחר ולא יקשה עוד הא מיבעי ליה לכדתניא כו' משום דכל אלו מקרא קמא דלא יניח נפקא לן וקרא דלא תותירו מיותר הוא ואם אינו ענין לנותר תניהו ענין למחשבת נותר ולמאי דמסיק דנפקא ליה אם אינו ענין משינוי לשון לא יניח מיושב קצת תמיהת התוס' ז"ל דבלשון שנאמר בפסח ולא תותירו היה צריך לומר גם בתודה לא תותירו ואם אינו ענין כו' ותמיהתם היא קושית הש"ס הא מיבעי ליה לכדתניא לתודה עצמה ולאינך אבל אכתי יקשה קרא דאמור בתודה למה לי וראיתי בת"כ פ' צו ופ' אמור דדריש להאי קרא דלא תותירו דגבי תודה אם אינו ענין למחשבה ע"ש:

שם גמרא שיאכלוהו טמאים שיקריבוהו כו' זיבחא גופא מי מיפסל פירש"י ז"ל דשיקרבוהו היינו אימורים אבל דם הזבח נפסל ופליג ר' יהודה הקשו התוס' ז"ל מלהניח או להוציא אימוריו לחוץ ג"כ זיבחא מי מיפסל ותי' דבלהניח למחר הזבח נפסל דהאימורים בעין וכל כמה כו' אבל שיקריבוהו טמאים לא מיפסיל דהקרובוהו טמאים אם עלו לא ירדו ולרווחא דמילתא כתבו כן דבלא"ה לא מיפסיל הזבח בנטמאו אימוריו אבל מלהוציאן לחוץ עמדו בקושיא זיבחא גופא מי מיפסל והיה נראה דלהכי קאמר הש"ס לישנא אחרינא כל כמיניה דמש"ה לא פליג ר"י גם בדם דלתי' קמא כי היכי דפליג ר"י בחישב להוציא הדם ה"נ לפליג בחישב שיקריבוהו טמאים הדם אבל כיון דלאו כל כמיני' אפילו בדם לאו מחשבה היא אבל קושיתם מלהוציא אימורין גם ללישנא אחרינא קשיא דלכ"ע במידי דלא מיפסל הזבח לא הוי מחשבה כמו לשבר עצמות הפסח והתוס' ז"ל במנחות ד' י"ח בד"ה גזירה מקצת דמו כו' כתבו דהא דפוסל ר"י בלהניח או להוציא אימוריו משום דגזרינן כל אימוריו אטו כל דמו ע"ש וא"כ הכא נמי ביקריבוהו טמאים אמאי לא גזרינן אימוריו אטו דמו ועי' רש"י ז"ל שכ' דכל דמו דאורייתא הוא מהני תרי קראי דנותר והוא דלא כמסקנת הש"ס הכא דלא אמר ר"י אלא מסברא. ובאמת יש לדקדק אמאי לא ניחא ליה להש"ס למימר דמקרא יליף ר"י וחוץ למקומו איתקש לחוץ לזמנו וי"ל דלפסול בעלמא לא מצינו דאיתקש ועוד דר"י סברא קאמר ואיכא נפ"מ דאי מקרא פוסל מחשבת הינוח היה פוסל אפי' במקצת הדם או אימורים כמו מחשבת נותר ממש אבל מסברא אינו פוסל אלא כל דמו דמיפסיל הזבח בהנחתו ובהוצאתו ומהא גופא מוכח דר"י אינו פוסל אלא מסברא דאי מקרא ופוסל אפי' במקצתו א"כ למה נאמר כלל מחשבת אכילה בחוץ למקומו כיון דאפי' בהוצאה לחוד מיפסיל לר"י אלא דאכתי איכא למימר דתרווייהו צריכי קרא וסברא דאי מקרא לחוד ה"א דאפילו מקצתו פוסל להכי קאמר סברא דלא גלי קרא אלא אם חישב בדבר שנפסל בו הזבח וזה נראה דעת רש"י ז"ל במנחות אבל בשמעתין לא משמע הכי ודו"ק:

שם גמרא ר"י לטעמי' דאמר שלא במקומו כמקומו דמי לפמש"כ לעיל דמשמעות לשון פי' המשנה להרמב"ם ז"ל הוא דנהי דאם עשה כן פסול מ"מ לענין מחשבה כמקומו דמי ולא מיפסיל במחשבה לחוד יש לדקדק כיון דר"י מסברא פוסל במחשב לעשות דבר הפוסל את הזבח כמו לערב דמו בפסולין אי לאו דאין דם מבטל דם א"כ מאי טעמא דכמקומו דמי וכיון דאם עשה כן מיפסיל במחשבה נמי ליפסל ועוד קשה לקמן דפריך בפנים שנתנן בחוץ ובחוץ כו' אמאי לא פליג ר"י ומשני דבעי מקום משולש וגם זה מאי אהני נהי דאימעיט ממקום משולש דלא הוי מחשב חוץ למקומו ולא מיפסיל אם חישב על מקצת להכניס בפנים אבל מחשבה להכניס כולו לפנים אמאי לא יפסל כיון דאם הכניסו לפנים פסלו ולר"י מחשבה כמעשה. ונהי דלחכמים דסוף פ' התערובות ע"כ שמעינן ממיעוטא דמקום משולש דלא הוי מחשבה כמעשה בהא דהא אפילו הכניס מקצתו פוסל כולו א"כ ע"כ לא הוי מחשבה כמעשה בזה אכתי תיקשי מנלן לר"י מסברא דמחשבה כמעשה בכל דבר הפוסל הא אשכחן הכא דלא הוי מחשבה כמעשה ובעלמא מנ"ל למימר מסברא הכי וצ"ל כיון דאפקיה רחמנא למחשבה זו מכלל מחשבת חוץ למקומו אלמא דכל מקומות הקודש כחד הם לא הוי בהו מחשבה כמעשה גם מסברא אבל בשאר מילי דמיפסיל ביה זיבחא הוי מחשבה כמעשה מסברא בעלמא ועדיין צ"ע:

שם גמרא ומי אית ליה לר"י שלישי והתניא ר"י אומר וחטאת שנכנס דמה לפנים פסולה והיינו מחשב להכניס פסולה אלמא דפוסל מחשב להכניס לפנים וצ"ל דהא דאיצטריך קרא להכי ולא פסול מסברא דר"י או מק"ו דלקמן סוף פ' התערובות מחוץ למקומו היינו לאפוקי מדרשא דשלישי מקום שיהיה משולש קמ"ל קרא דלא תזבח דמחשב להכניס דמו לפנים נמי פסול. אלא דא"כ דר"י לית ליה דרשא דשלישי מאי אריא דנקט חטאת שנכנס דמה לפנים הא בכל הקדשים יהיה פיגול מחשב לזרוק או להקטיר בפנים כמו לזרוק ולהקטיר בחוץ. וי"ל דלר"י שלא במקומו כמקומו דמי גם בכה"ג כדמשמע לעיל במשנה דנתנו על הכבש ולא שייך פסול מחשבה לפנים אלא בחטאת והיינו דלא אשכח פסול בחטאת ג"כ אלא להכניס דמה אבל לא שאר עבודות. ופריך הש"ס ולית ליה לר"י שלישי ואיכא פסול מחשבה במחשב בחטאת להכניס לפנים והתנן כו' וק"ל בשכיפר ומה התם עיילא אי כיפר אין כו' הכא דחשיב חשיבי לא כש"כ וקצת קשה לישנא דהש"ס ולית ליה לר"י שלישי משמע דבעי לאוכוחי דאית ליה לר"י קרא דשלישי ולמאי דמסיק לא אצטריך ליה לר"י קרא דשלישי כיון דלא מיפסיל בחטאת אלא בשכיפר והשתא מה כו' ולפי נוסחא אחרינא דגרסינן ולית ליה לר"י האי סברא א"ש קצת דפריך דע"כ אית ליה לר"י האי סברא דמחשב לפנים אינו פוסל כיון דבעי דווקא כיפר ומסיק דתרי תנאי אליבא דר"י תנא דברייתא ס"ל אליבא דר"י דמחשב להכניס לפנים פסול ולתנא דמתניתין דפ' התערובות אליבא דר"י אינו פוסל במחשבה ולפ"ז אין צריך לומר בהא דלא פליג ר"י במתניתין היינו משום דבעי מקום משולש אלא בלא"ה לא פסיל מחשבת פנים כיון דבעי דווקא כיפר ובפנים ע"מ ליתן בחוץ צ"ל דשלא במקומו כמקומו דמי וכמש"כ התוס' ז"ל לעיל:

והקשו התוס' ז"ל בד"ה הכא כו' א"כ בטלת תורת פיגול דזרק מקצת דם בחוץ לא מיפסיל הזבח ואם חישב פסול הכי נמי נהי דמכניס בלא מכפר לא פסיל מחשב להכניס ולכפר פסול ולנוסחא זו לא הוי צריכי להא דבפיגול מחשבה גרע ממעשה אלא אפילו מחשבה כמעשה תיקשי כיון דמעשה היינו אם כיפר פסול חישב לכפר ג"כ פסול דמחשבה כמעשה ולמה כתבו נהי דמכניס בלא מכפר כו' כיון דאיירינן הכא במכניס ומכפר והצ"ק ז"ל גרס מחשב להכניס בלא מכפר נמי ליפסיל וזה וודאי אינו כיון דמותר להכניס ולא מיפסיל לאו מחשבה פסולה היא כלל ולא דמי למחשב לזרוק מקצת דם בחוץ דהמעשה מעשה פסול הוא אע"ג דהזבח לא מיפסיל אבל להכניס בלא מכפר המעשה והמחשבה כשרים הם ותירוצם ז"ל ג"כ דחוק הוא מש"כ דבמחשבה לא שייכא כפרה דמ"מ מעשה פסול הוא ומחשבה כמעשה ונראה דהכי פריך כיון דלר"י בשוגג כשר ולא מיפסיל אלא אם הכניס במזיד ודווקא בשכיפר וכיון דעיקר הפסול הוא על ידי הכנסה במזיד וגם זה אין לה פסול מצד עצמה אלא דווקא כיפר אבל בכניסה לבד אינו נפסל כש"כ דמחשבה לחוד לא פסלא ולא שייך למימר בזה מחשבה כמעשה כיון דהמעשה אין לה פסול בעצם דאם הכניס בשוגג אפילו כיפר לא נפסל ובהכנסה לחוד אפילו במזיד ג"כ אינו נפסל אלא אם כיפר:

והרמב"ם ז"ל בפ' ב' מה' פה"מ פסק כר"י לחלק בין שוגג למזיד (אבל) בכניסה לחוד בלא כפרה אבל אם כיפר אפילו שוגג פסול וכבר עמדו ע"ז מפרשי דבריו ז"ל הכ"מ והל"מ ז"ל מהא דשמעתין דסוף פ' התערובות דלא פסל ר"י אלא בשכיפר ובאמת קשה לפרש אם הכניס בשוגג כשר היינו בשכיפר הא אפילו לר"י דס"ל שלא במקומו כמקומו דמי מ"מ כשר לא הוי והיכי קאמר ר"י דכשר ועוד דאחר שכיפר היכן מצינו שיש חילוק בין שוגג למזיד ומה לי כיפר בשוגג או במזיד כיון דכבר נגמרה הכפרה אבל בכניסה לחוד שייך שפיר למימר אם הכניס שוגג כשר כיון דבטעות נכנס לא מיפסיל והדם כשר להזות על מזבח החיצון וזה נראה בדעתו של הרמב"ם כפי לשונו בהלכה ט"ז שם אם הכניסו בשוגג ה"ז כשר ומזה ממנו בחוץ שהרי לא כיפר בקודש והיינו דפשטי' דקרא וכל חטאת אשר יובא כו' לכפר משמע דבעינן כניסה לכפר והיינו מזיד אבל בשוגג לא הכניס לכפר כלל וכשר אבל אם כבר הזה בפנים אפילו בשוגג מיקרי נכנס לכפר כיון דכבר כיפר ולא מהני שוגג אלא בכניסה לחוד דלא קרינן ביה כלל נכנס לכפר ולפ"ז בין נכנס במזיד לכפר בין בשוגג וכיפר במקצתו נפסל כולו לחכמים דסוף פ' התערובות וא"כ קשה קצת מש"כ בהלכה ט"ו שם נכנס א' מהם להיכל והזה שם אף החיצון פסול מאי איריא דהזה ממנו שם אפילו לא הזה והכניס במזיד נפסל החיצון ועוד יש לדקדק הא דבעינן דווקא שיבא דרך השער ולא דרך חלון או פשפש אם אפילו כיפר לא נפסל או דווקא בלא כיפר כמו שוגג ויתבאר יותר בזה בפ' התערובות שם בס"ד ובת"כ פ' צו תני להא דאם הכניס בשוגג כשר בד' ר"ש דאמר דבעינן דווקא כיפר ע"ש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף