קרן אורה/זבחים/לב/ב

קרן אורה זבחים לב ב

דף ל"ב ע"ב

גמרא שחיטה נמי אפשר דעביד סכין ארוכה ושחיט. לכאורה השתא דקיימינן דביאה במקצת לא שמה ביאה בלא"ה מצי מעייל ידי' ושחיט ולמה ליה סכין ארוכה ועי' תוס' לעיל בד"ה ובטמאים כו' בתי' של הר"ר אפרים אבל בריש חולין משמע דאיצטריך סכין ארוכה כו' משום מגע גופא דבסכין כדרכו קרוב לוודאי שיגע בבשר:

שם גמרא מצורע שחל שמיני שלו בע"פ כו' וראה קרי כו' ומסיק עולא משום הואיל והותר לצרעתו כו' ואמרינן ביבמות דמודה עולא אם ראה קרי בליל שמיני דאינו נכנס כיון דלא היה לו שעת היתר וכ' התוס' ז"ל דהכי דייק מברייתא דתני וראה קרי בו ביום דווקא עי' תוס' בד"ה א"ל מטונך וא"כ למ"ד ביאה במקצת לא שמה ביאה דלא איצטריך לטעמא דהואיל והותר כו' א"כ אפילו ראה קרי בליל שמיני יכנס דיבא עשה שיש בו כרת וידחה עשה דדבריהם וקשה קצת על הרמב"ם ז"ל שכ' בפ"ו מהק"פ ברייתא זו כו' וראה קרי בו ביום ולשיטתו דביאה במקצת לא שמה ביאה א"כ מאי ארי' בו ביום אפילו ליל שמיני נמי ידחה עשה של דבריהם וצ"ל דל"ד בו ביום ועי' בפ"ג מה' ביאת מקדש שהשיג הראב"ד ז"ל על פסקו של הרמב"ם ז"ל דביאה במקצת לא שמה ביאה מהא דעולא כו' ע"ש ובכ"מ ול"נ דהרמב"ם ז"ל לשיטתו מוכיח מהאי ברייתא גופא דלא שמה ביאה דאי שמה ביאה הדרא קושין היכי דחי עשה שיש בו כרת לעשה ול"ת של טבול יום בעזרה דאי משום הואיל והותר מח"כ ה"נ הותר ט"י. הא מח"כ קיל ואין בו אלא מכות מרדות אם נכנס כולו לעזרה כמבואר בדבריו שם בפ"ג והיכי מצינן למימר הואיל והותר מח"כ הותר נמי ט"י אלא ע"כ צ"ל דביאה במקצת לא שמה ביאה ועי' רש"י ז"ל ותוס' לקמן בד"ה רבינא אמר כו' ומ"מ גם מסוגיא דשמעתין קשיא טובא לשיטת הרמב"ם בט"י ומח"כ דלית בהו כרת ויתבאר עוד לקמן בשמעתין:

ויש לדקדק עוד לעולא דהותר אפילו כניסה לעזרה דיש בו כרת כש"כ דהותר הכניסה לעזרת נשים ומאי קאמרינן בברייתא מוטב כו' וידחה עשה שאין בו כרת הא אין כאן דחי' כלל דאפילו בעזרת ישראל הותר וצ"ל דלא הותר אלא ביאה במקצת אבל לא כולו ועי' תוס' יבמות שהקשו כיון דהותר מקצתו אמאי לא הותר ליכנס כולו ותי' דלא הותר אלא ביאה במקצת דאיתרבי מהקישא ועוד כיון דאפשר במקצת אם יכנס כולו הוי כבא בארוכה דחייב כרת ע"ש בריש יבמות ולהאי תירוצא במחנה לויה דצריך ליכנס כולו הותר ג"כ מכש"כ דהותר במחנה שכינה במקצתו ואכתי למה לן טעמא דדחי' וי"ל כיון דאיסור מחנה לויה לא הותר לצרעתו דליתיה גבי מצורע אי לאו טעמא דדחי' לא הוי אמרינן הואיל והותר הותר דאיסור מחנה לויה קדים ולא אשכחן היתר גבי' להכי איצטריך טעמא דדחי' במחנה לויה ובמחנה שכינה אמרינן הואיל והותר הותר ומעין זה כ' התוס' ז"ל בד"ה א"ל:

שם גמרא דילמא ה"ק מר רובן כו' ונחלקו בזה אביי ורבא לחלק בין היתר לדחי' ולדידי קשה בלא"ה היכי יליף רב יוסף מהא דעולא לרובן טמאי מתים כו' דעולא ה"ק הואיל והתירה התורה למח"כ להכניס ידיו לעזרה כדי ליטהר ה"נ דהותר איסור ט"י הואיל ואישתרי אישתרי היינו ג"כ כיון דהתירה התורה במצות יבום איסור אשת אח ה"א דכל עריות הותרו במקום מצוה כי האי כל כמה דלא אשכחן איסור גבייהו אבל הכא בפסח הא אשכחן בהדיא דטומאת מת הותרה למצות פסח וזיבה לא הותרה וי"ל דה"ק עולא הואיל והותר לצרעתו כו' דהא אכתי שם טומאה עליו מצרעתו ואין כח בקרי להוסיף עליו טומאה וכיון דהותר הותר וא"כ ה"נ רובן טמאי מתים ונעשו זבים אין הזיבה מוספת טומאה עליהם והואיל והותר הותר ואמר לי' אביי דלא דמי דהתם התירא הוא והואיל ואישתרי אישתרי טומאה דחוי' היא להא אידחאי כו' דמ"מ איתוסף טומאה עליו מעט ורבא קאמר איפכא היכא דהתירא הוא הוי טומאה ראשונה כמו שאינה וחלה השני' והיא לא אישתרי אבל טומאה דחוי' היא ואיתא לטומאה ראשונה ג"כ והואיל ונדחית גם השני' אידחאי וא"ש בזה קושית התוס' ז"ל בריש יבמות בסוגיא דעלי' הא דאמר ערוה לא צריך קרא והא איצטריך דלא לימא הואיל ואישתרי אישתרי כדאיתא ולפי הנ"ל ניחא דבהתירא לא ס"ל לרבא הואיל ואישתרי כו' כדאמר הכא בשמעתין ולפי דברי רבא נראה דס"ל הכי להלכה ברובן טמאי מתים כו' דאמרינן הואיל ואידחי כו' והרמב"ם ז"ל לא כתב להאי דינא בהלכותיו נראה דס"ל דלא להלכה אמרה רבא אלא דרך שקלא וטריא אבל להלכה קיי"ל מאי דאידחי אידחי ומאי דלא אידחי לא אידחי ודו"ק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף