קרן אורה/זבחים/כט/ב

קרן אורה זבחים כט ב

דף כ"ט ע"ב

גמרא ור"א לא יחשב מאי עביד ליה כו' שלא יערב בו מחשבות אחרות וצריך לדקדק לאחרים הא דלא יערב בו מחשבות אחרות מנלן. וי"ל דנפק"ל מהא דלעיל מי שפיגולו גרם לו וכקושית התוס' ז"ל לעיל וס"ל כר' יהודה דאם מחשבת הזמן קדמה באמת אין מחשבה אחרת מוציא. דאחרים היינו ר"מ ור"מ לקמן בשיטת ר"י קאי והיינו דאיתמר תרי לישנא לר' ינאי חד דלא יחשב אתי למחשבות דמוציאות זו מזו והיינו לרבנן דמוציא אפילו אם קדמה מחשבת הזמן ואידך לר"י דלא איצטריך להכי אתי למחשב בקדשים דלוקה וא"כ לדידן דק"ל כרבנן דר"י ומחשבות מוציאות זו מזו ליכא לאו במחשב בקדשים דלא יחשב אתי שלא יערב בו מחשבות אחרות. אבל הרמב"ם ז"ל בפ' ח"י מה' פסה"מ כתב להאי לאו דלא יחשב וכ' דאינו לוקה דאין בו מעשה ועי' שם מה שנרשם בשם הסמ"ג דאין לחשוב לאו זה ואיננו אתי לעיין בו:

ובהא דמוקמינן להא דלוקה דווקא כר"י דאמר לאו שאין בו מעשה לוקין עליו יש לדקדק לדידן נמי אמאי לא יחשב מעשה השחיטה או שאר עבודה שעושה במחשבה פסולה דהא מוזהר הוא שלא לעבוד במחשבה פסולה ומידי דהוי אשוחט לעבודת גלולים דלוקה וגם היה חייב מיתה בזמן הבית על מחשבתו שחישב דהשחיטה הוי מעשה. וה"נ אמאי לא הוי מעשה וי"ל דלא נאמרה אזהרה על השחיטה אלא על המחשבה כמש"כ לא יחשב והמחשבה אין בה מעשה אלא דלקמן בפ' כל הפסולין איכא תנא דיליף לאיסור מחשבה מלא תזבח כו' כל דבר רע כל דיבור רע ואטו להאי דרשא לוקה לכ"ע כיון דהלאו נאמר על הזביחה ועוד דלקמן ר' יהודה הוא דדריש לקרא דלא תזבח לאיסור זביחה במחשבה וא"כ למה לי קרא דלא יחשב ללאו על מחשבה. ולזה י"ל דאיצטריך לזובח על מחשבה להכניס בפנים ואי לא כתב אלא לא תזבח הוי מוקמינן ליה למחשבת חוץ להכי איצטריך תרתי אבל הא קשיא אמאי קרי ליה לר"י לאו שאין בו מעשה כיון דאיכא נמי לאו דלא תזבח הרי עושה מעשה ולקמן אמרינן דתרי תנאי אליבא דר"י ואיכא תנאי דלא דריש לקרא דלא תזבח להכי ועי' במשנל"מ ז"ל שם שהביא בשם הרמב"ן ז"ל למנות לאו דלא תזבח למחשב בקדשים ויתבאר יותר בזה לקמן בפ' כל הפסולין בס"ד:

ונראה דאפילו אי נילף מלא תזבח מ"מ חשיב אין בו מעשה משום דהשחיטה עצמה מצוה היא ועיקר האזהרה קאי על המחשבה ולא דמי לשוחט לעבודת גלולים דהמעשה והמחשבה באיסור היא ועדיין צ"ע:

וראיתי בס' מו"ק שהקשה לר"ל דס"ל דלדידן אינו לוקה ומשלם אפילו בשוגג או לא אתרו בי' ומתניתין דאלו נערות מוקי כר"מ א"כ מתניתין דגיטין הכהנים שפיגלו במקדש מזידין חייבין שוגגין פטורים ע"כ לא אתיא כר"מ דלר"מ שוגג נמי חייב כדתני התם במטמא ומדמע כו' אלא כר"י אתיא דא' שוגגין פטורים ולר' יהודה מזידין אמאי חייבין הא לר"י לוקה ואינו לוקה ומשלם וכדפריך התם על מנסך הא קים לי' בדרבה מיני' ולפמש"כ דתנאי אליבא דר"י והאי תנא דיליף לקמן מלא תזבח לא ס"ל לאו דלא יחשב להכי א"ש דאלאו דלא תזבח ג"כ לא לקי דהוי לאו שבכללות דאתי נמי לקדשים ששחטן בדרום ואתיא מתניתין דגיטין כהאי תנא אליבא דר"י ובלא"ה אין כאן קושיא דרבי סבר לה כוותיה בחדא בהא דשוגגין פטורין ופליג עליה בחדא בהא דלאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו וכבר סתם לן רבי כמה משניות דלאו כר"י כהא:

שם משנה או ששחט קיבל והלך וזרק חוץ למקומו וכה"ג תנן תנן במנחות פ"ק ופירש"י ז"ל דאו או קתני וקמ"ל דאיזה עבודה שעשה חוץ למקומו והשאר חוץ לזמנו הוי לא קרב המתיר כמצותו ובפ' קדשי קדשים לקמן תנן נמי כה"ג בחטאת העוף מלק חוץ למקומו מיצה חוץ לזמנו או מלק חוץ לזמנו ומיצה חוץ למקומו או שמלק ומיצה הדם חוץ למקומו וקשה דהתם מאי קמ"ל הא כבר תנן לה לכולהו בבי והיה נראה דה"ק או ששחט כו' חוץ למקומו וחוץ לזמנו היינו שאמר בשעת איזה עבודה הריני עושה ע"מ לאכול חוץ למקומו וחוץ לזמנו וכדאיתא האי נוסחא בש"ס ד' אמשטרדם ותני במתניתין ג' בבי אחת בב' עבודות והשני' בעבודה אחת וחישב בה שתיהם חוץ לזמנו וחוץ למקומו ששחט ע"מ לאכול כזית חוץ למקומו וזמנו ושלישית ששחט לאכול כזית חוץ למקומו וכזית חוץ לזמנו דהוי תרתי אכילות:

ובתוספתא תני פלוגתא דר"י ורבנן בתלתא בבי א' בב' עבודות ב' ששחט לאכול חוץ למקומו ולהקטיר חוץ לזמנו ג' שוחט לאכול כזית חוץ למקומו וכזית חוץ לזמנו וי"ל דמתניתין נמי בכה"ג מיירי ששחט חוץ למקומו וזמנו היינו לאכול חוץ למקומו ולהקטיר חוץ לזמנו דבשוחט לאכול או להקטיר כזית למחר בחוץ מיבעי ליה לקמן בשמעתין ש"מ דמתניתין לא איירי בהכי אבל בכה"ג דהתוספתא אפשר לפרש גם מתניתין וקמ"ל רבותא בהני בבי אליבא דר' יהודה ולא מיבעי קאמר לא מיבעי בב' עבודות דאם קדמה מחשבת הזמן דהוי פיגול אלא אפילו בשוחט לאכול חוץ לזמנו ולהקטיר חוץ למקומו אם קדמה מחשבת הזמן הוי פיגול ולא זו אף זו אפילו חישב לאכול כזית חוץ לזמנו וכזית חוץ למקומו ג"כ אם קדמה מחשבת הזמן הוי פיגול אלא דבתוספתא תני לה ג"כ להאי לישנא או ששחט הלך קיבל חוץ למקומו בבבא קמייתא ועוד דא"כ תיקשי לאילפא דאמר דמתניתין לא מיירי אלא בב' עבודות ולפי הנ"ל מציעתא ע"כ בעבודה אחת מיירי דאי בב' עבודות היינו רישא ונהי די"ל דר' יהודה באמת לא פליג אמציעתא לאילפא מ"מ היכי אמרינן בגמרא בשלמא לאילפא מדרישא בב' עבודות סיפא נמי בב' עבודות ומאי אירי' כיון דמציעתא איירי בעבודה אחת ועדיין צ"ע:

שם משנה וחכ"א זה וזה פסול ואין בו כרת עי' תוס' מנחות שהקשו היינו ת"ק וכן הקשה התוסי"ט ז"ל ונראה דזה וזה דאמרי חכמים ה"ק לר"י אתה אומר זה הכלל כו' דבין בעבודה א' בין בב' עבודות קדמה מחשבת הזמן פיגול לזה קאמרי זה וזה פסול לא מיבעיא עבודה א' דוודאי לדידן אינו אלא פסול דלא ס"ל תפוס לשון ראשון ופשיטא דעירוב מחשבות אלא אפילו בב' עבודות ג"כ לא הוי אלא פסול מקרא דלא יחשב שלא יערב מחשבות וקמ"ל דלא אמרינן תפוס לשון ראשון:

שם גמרא אמר אילפא מחלוקת בב' עבודות אבל בעבודה אחת כגון ששחט לאכול כזית למחר כזית בחוץ מודה ר"י דהוי עירוב מחשבות ולא אמרינן תפוס לשון ראשון כיון דלתרווייהו איכוין ואע"ג דבב' עבודות הפיגול ג"כ לא חל עד אחר זריקה מ"מ איגלי מילתא למפרע שקדם מחשבת הזמן בעבודה ראשונה אבל בעבודה א' תרווייהו כהדדי חיילי וכתבו התוס' ז"ל בד"ה מחלוקת דלאילפא ב' סימנים הוי ג"כ כב' עבודות ראשון חוץ לזמנו ב' חוץ למקומו דמפגלין בחצי מתיר וכדאיתא בריש מעילה ובהא מיירי סיפא. והא דלא קאמר הש"ס דזה הכלל אתי לרבויי ב' סימנים משום דהך רבותא דמפגלין בחצי מתיר לא שייכא הכא ובעלמא הוה ליה לאשמעינן הכי ולדבריהם אליבא דאילפא מוכח ממתניתין דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף דע"כ סיפא בהכי מיירי:

ור' יוחנן אמר בעבודה אחת נמי מחלוקת משום דס"ל לר"י תפוס לשון ראשון וכל שהקדים בדבריו מחשבת הזמן הוי פיגול ולקמן פליגי אביי ורבא אליבא דר"מ דס"ל תפוס לשון ראשון אי אמר לחצות מהו היינו לחצותה לעולה ולשלמים או לחצי היום כו' כמש"כ התוס' ז"ל לקמן ואמר אביי לחצות מודה ר"מ דלא פליג אלא היכא דאמר תמורת עולה תמורת שלמים דעולה חיילא תחילה ותו א"א לשלמים לחול אבל לחצות דאין לזה קדימה ע"ז ושניהם חלין כאחד ובדיבורו לבד הקדים עולה לשלמים בזה מודה דשניהם חלין ורבא אמר לחצות נמי פליג ר"מ וס"ל תפוס לשון ראשון והוי תמורת עולה לחוד כיון שהקדימה בדיבורו ופריך רבא לאביי מהא דר"י במתניתין דאמר תפוס לשון ראשון אפילו בעבודה אחת היינו בשחיטה לחוד וזה כמו לחצות הוא דתרווייהו חלין כאחת בסוף שחיטה. ומשני לי' אביי דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף ומשנתינו דאמר סימן ראשון חוץ לזמנו כו' ופירש"י ז"ל דס"ל לר"י מפגלין בחצי מתיר וחל הפיגול תחילה וא"כ קאי אביי בשיטתיה דאילפא דר"י לא מיירי אלא בב' עבודות ולא ס"ל תפוס לשון ראשון אבל התוס' ז"ל כ' דר"י ס"ל כאביי בלחצות ואפ"ה קאמר דבעבודה אחת נמי פליג ר"י והיינו בסימן אחד ושייך ביה הקדמה תחילתו חוץ לזמנו וסופו חוץ למקומו ודווקא בלחצות הוא דמודה ר"מ דליכא הקדמה אבל בכה"ג דאיכא הקדמה ס"ל לר"י תפוס לשון ראשון ודבריהם ז"ל צ"ע דע"כ מקצת סימן לא הוי חצי מתיר לפגל דאי הוי חצי מתיר א"כ גם לאילפא ל"ד סימן אחד אלא ע"כ חצי סימן לא חשיב בכלל חצי מתיר וכמש"כ התוס' ז"ל לקמן בד"ה סימן ראשון כו' וא"כ איזה הקדמה איכא בזה וכי היכי דלמ"ד אין מפגלין בחצי מתיר שניהם לא חלין אלא בסוף שחיטה ה"נ בסימן אחד לכ"ע לא חיילין תרווייהו אלא בסוף הסימן. וכן למ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף לא מהני הקדימה של חוץ לזמנו והוי כלחצות ולזה י"ל דלא דמי דלמ"ד אינה לשחיטה לבסוף אין שום קדימה לחול זה קודם לזה ושניהם חלין בסוף שחיטה אבל למ"ד ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף נהי דמקצת סימן לא הוי חצי מתיר לפגל מ"מ הפיגול מתחיל לחול קודם מיד בהתחלת הסימן ואע"פ שלא נגמר פיגולו עד שחישב חוץ למקומו ג"כ בזה אמרינן תפוס לשון ראשון ולא דמי לחצות דתרווייהו חלין כאחת וא"כ לר' יוחנן לא איצטריך למימר דס"ל לר' יהודה דמפגלין בחצי מתיר אלא אפילו אין מפגלין בחצי מתיר כיון דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף שפיר יש קדימה לזמן על המקום ודווקא לאילפא הוא דאיצטריך למימר דמפגלין בחצי מתיר ונגמר הפיגול בסימן ראשון והוי כב' עבודות ובשמעתין יתבאר עוד בזה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף