קרן אורה/זבחים/יג/ב

קרן אורה זבחים יג ב

דף י"ג ע"ב

גמרא ושפיכת שירים והקטרת אימורים לא פסלא כו'. והתניא יכול לא תהא מחשבה מועלת אלא באכילת בשר מנין לרבות שפיכת שירים והקטרת אימורים כו'. יש לדקדק היכי ס"ד דשפיכת שירים והקטרת אימורין לא פסלא בהו מחשבה והיינו משום דבעינן דווקא אכילת בשר. א"כ היכי אתיא ליה שפיר החילוק בין זריקה לקבלה הא אם חישב על אכילת בשר בין בקבלה בין בזריקה הוי מחשבה. ואם חישב על אכילת מזבח אפילו זריקה מנלן דפסלא מחשבה כיון דאכתי לא ידע דאכילת מזבח הוי אכילה. ועוד דהא כבר שני הא דא' הריני מקבל ע"מ לשפוך שירים למחר הרי דידע דאכילת מזבח הוי אכילה ומאי קשיא ליה מברייתא זו דמרבי אכילת מזבח. וגם הא גופא דאמר לעיל הא דאמר הריני מקבל לשפוך שירים כו' ג"כ אינו מדוקדק מי הכריחו לזה. ואמאי לא קאמר הריני מקבל לאכול מבשרה למחר כפשטיה דקרא. ובברייתא גופא דאמר מנין לרבות שפיכת שירים כו'. ואמאי לא קאמר מנין לרבות זריקה כו'. וי"ל דאפשטיה דקרא קאי דמיירי בזריקה דכ' המקריב כו' היינו דהמחשבה היתה בשעת זריקה. להכי קאמר מנין לרבות אכילת מזבח היינו שפיכת שירים והקטרת אימורים אבל ס"ד דהמקשן צ"ע קצת:

שם תוס' בד"ה תהי בה כו' תימא הא ר"ל גופא כו'. ונראה ליישב תמיהתם כיון דילפינן פיגול בחטאות הפנימית בזריקתן אע"ג דבדוכתא אחרינא הוא שלא במקום שלמים. ה"ה דהולכתן מפגלת למקום זריקתן. ולא שייך למימר כלום למדנו משלמים כו'. דא"כ זריקה נמי לא תילף אלא וודאי כל חד עבודתו לפי מקומו. אבל בטבילת אצבע דלא אשכחן דכוותה בשלמים שפיר קאמר כלום למדו אלא משלמים. ואע"ג דהולכה לא אשכחן בשלמים ג"כ היינו משום דאפשר לבטלה. אבל כל שא"א לבטלה ס"ל לר"ש ג"כ דעבודה היא ובשמעתין בעינן לאוקמי ברייתא דטבילת אצבע אינה מפגלת כר"ש דאמר הולכה לא פסלא וטבילת אצבע ג"כ בכלל הולכה היא. והקשה המשנל"מ בפי"ז מה' פסה"מ הא ר"ש מודה בדבר שא"א לבטלה וטבילת אצבע א"א לבטלו. ולפי הנ"ל יש ליישב קצת דה"ק כי היכי דס"ל לר"ש בהולכה אע"ג דמעכבא אם שחטה רחוק מן המזבח ועבודה היא ופסולה בזר כדמסקינן לקמן אפילו לר"ש ואפ"ה במחשבה לא פסלי כיון דלאו עבודה תמידית היא. ה"נ טבילת אצבע דליתיה אלא בחטאת הפנימית לא פסלי מחשבה. משא"כ הולכת חטאות הפנימיות דאשכחן עבודת הולכה בכל הזבחים לא הקיל ר"ש אלא במקום שאפשר לבטלה אבל לא בחטאת הפנימית דא"א לבטלה. ומכל זה משמע דטבילת אצבע היינו הולכה. אבל מלשון הרמב"ם ז"ל בפי"ז הנ"ל נראה דלאו משום הולכה פסלא בה מחשבה אלא הרי זה כמו שחישב בשעת הזיה ע"ש הלכה ג'. ונפ"מ טובא דאי פסילא משום הולכה אם חישב שלא לשם בעלים לא נפסל ואי הוי כשעת הזיה הוי מחשבה. ולדברי הרמב"ם ז"ל דבש"ב ליכא נפ"מ מ"מ מנלן הא. ובפרט דמשמעותא דשמעתין הוא דמשום הולכה נגעו בה. והיה נראה דיצא לו ז"ל מהא דתני בברייתא טבילת אצבע מפגלת. ובאידך ברייתא לא מפגלת ולא מתפגלת משמע דלהתפגל ג"כ פליגי ולמ"ד דמפגלת ה"ה דמתפגלת. וע"כ היינו משום דהוי בכלל הזיה. ואם חישב בשעת שחיטה או קבלה לטבול אצבעו למחר הוי כמו שחישב להזות למחר דהוי פיגול. ועי' במשנל"מ ז"ל שם בפ' הנ"ל דמיפשיט פשיטא ליה דלכ"ע אינו מתפגל. ולפי משמעות לשון הרמב"ם ז"ל דהוי בכלל הזיה יש מקום לומר דמתפגל. אע"ג דאין זה מוכרח דהא אכתי ליכא אכילת מזבח. מ"מ יפלא בעיני על מפרשי דבריו ז"ל שלא הרגישו בזה. ועי' משנל"מ ז"ל פ' י"א מה' הנ"ל:

ואיכא למידק עוד בשמעתין דמשמע דר"ל לא מודה בטבילת אצבע לפגל משום דכלום למדו פיגול אלא משלמים. א"כ אמאי מפרש ר"ל במנחות (דף ט"ז ע"ב) הילוך דמתן כלי ואמאי חשיבא עבודה לפגל הא בשלמים ליכא הולכה זו וכלום למדו אלא משלמים. ולדידן הוי איפכא דטבילת אצבע הוי עבודה לפגל אע"ג דליכא בשלמים כמו שכ' הרמב"ם ז"ל בפ' הנ"ל והילוך דמתן כלי משמע דס"ל דלא חשיבא עבודה לפגל כדמוכח מדבריו ז"ל בפי"ג שם וכמש"כ המשנל"מ ז"ל שם וגם זה צ"ע. ונהי דלדידן איכא למימר דהילוך דמתן כלי לא חשיבא עבודה דהילוך זה וודאי אין בו צורך דיכול לסמוך הכלים להדדי והוי הולכה שלא ברגל. אבל הולכת הדם למזבח אע"ג דאפשר ג"כ לבטלה מ"מ אין דרך לשחוט סמוך למזבח כ"כ. אבל לר"ל צ"ע דטבילת אצבע דא"א לבטלה לאו עבודה היא לפגל. והילוך דמתן כלי במנחות הוי עבודה. וי"ל דגם הילוך דמתן כלי כיון דאשכחן הילוך בשלמים ילפינן מיניה כל הילוך דשאר קרבנות דהוי עבודה וכמש"כ לעיל לענין הולכת חטאות הפנימיות:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף