קרית ספר/מעילה/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קרית ספרTriangleArrow-Left.png מעילה TriangleArrow-Left.png א

הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

כסף משנה
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
הר המוריה
חידושים ומקורים מנחת חינוך
מעשה רקח
ציוני מהר"ן
קרית ספר
תשובה מיראה


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

מצות קנ לשלם המועל אשר חטא בתוספת חומש וקרבן דכתיב נפש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה מקדשי ה' והביא את אשמו איל וגו' ואת חמישתו יוסיף עליו וגו' ואסור להדיוט ליהנות מקדשי השם בין מקדשי מזבח בין מקדשי בדק הבית והנהנה מהם בשוה פרוטה מעל מעילה פ' קדשי מזבח אמר רבי ינאי מחוורתא כלומר דבר ברור הוא דאין חייבין מעילה אלא על קדשי בדק הבית ועולה בלבד דכתיב מקדשי ה' קדשים המיוחדים לה' יש בהם מעילה אבל קדשי מזבח אית בהו לכהנים ואית בהו לבעלים תנן קדשי מזבח וכו' אלא לעולם קדשי מזבח נמי אית בהו מעילה מדאוריתא והכי קאמר דבי ר' ינאי מהאי קרא קדשי בדק הבית שמעינן קדשי מזבח לא שמעינן ומקרא אחרינא הוא דנפקא לן דקדשי מזבח אית בהו מעילה לפני זריקה דכתיב ואיש כי יאכל קדש בשגגה דבכל קדש מיירי ותניא אין לי אלא שהקדיש דברים הראויין למזבח למזבח לבדק הבית לבדק הבית הקדיש דברים הראויים למזבח לבדק הבית לבדק הבית למזבח או הקדיש דברים שאינו ראויים לא לזה ולא לזה מנין כגון ציר דגים וחגבים תלמוד לומר מקדשי ה' ריבה ואימורי קדשים קלים לאחר זריקה מרבינן להו למעילה מדכתיב כל חלב לה' ואמרי' דהוי אסמכתא ושוה פרוטה ילפינן מדאיצטריך ואת אשר חטא מן הקדש ישלם לרבות פחות משוה פרוטה להשבון דאתין וגמין ריבויין הם משמע דבשוה פרוט' מועל. דברים שהותרו באכילה מן הקרבנות כבשר חטאת ואשם אחר זריקת דמן ושתי הלחם אחר זריקת דם הכבשים אין בהם מעילה סוף פרק קמא דמעילה יש מעשה דמים בקדשי קדשים להקל ולהחמיר וכו' כיצד קדשי קדשים לפני זריקת דמים מועלין באימוריהן ובבשר לאחר זריקת דמים מועלין באימורין ואין מועלין בבשר דכבר יש בו שעת היתר לכהנים והיינו להקל דשוב אין בו מעילה ואפילו נפסלו ונאסרו באכילה הואיל והיתה להם שעת היתר אין חייבין עליהם מעילה שם משנה כלל אמר ר' יהושע כל שהיה לה שעת היתר לכהנים אין מועלין בה וכו' אי זו היא שהיה לה שעת היתר לכהנים שלנה ושנטמאה ושיצאת דלא קרינא ביה מקדשי ה' הואיל וכבר היתה ראויה לכהנים. כל המועל בזדון לוקה [בפ'] דם שחיטה תניא הזיד במעילה רבי אומר במיתה וחכמים אומרים באזהרה ואזהרה מלא תוכל לאכול בשעריך וגו' ונדריך מפי השמועה למדו שזו אזהרה לאוכל בשר עול' הואיל וכלו לשם והוא הדין לכל קדש שהוא לה' לבדו ואם נהנה בשוה פרוטה כדילפינן לעיל לוקה ככל שאר לאוין דאי' בהו מעשה ומשלם מה שפגם מן הקדש בראשו דלא כתיב חומש ואשם אלא אשוגג כדכת' כי תמעול מעל וחטאה בשגגה מעל בשגגה משלם מה שנהנה ותוספת חומש ומביא איל בשני סלעים ומקריבו אשם ומתכפר לו וזהו הנקרא אשם מעילות דכתיב וחטאה בשגגה מקדשי ה' והביא את אשמו איל תמים בערכך כסף שקלים שיהיה שוה שתי סלעים ושילום הקרן עם החומש והבאת הקרבן הוי מצות עשה כדאמרן דכתיב והביא את אשמו וגו' ואת אשר חטא מן הקדש ישלם וחמישיתו יוסיף עליו וגו'.

ד[עריכה]

תשלום הקרן והבאת האשם מעכבין הכפרה ואין החומש מעכב הכפרה סוף פרק הגוזל עצים תנו רבנן מנין שאם הביא מעילתו קרן דהקדש שמעל בו ולא הביא אשמו אשמו ולא הביא מעילתו שלא יצא תלמוד לומר באיל האשם ונסלח משמע אין סליחה אלא בשניהם איל כמשמעו אשם קרן דילפינן מהדיוט מה אשם דכתיב גבי גזל הגר הוי קרן דכתיב האשם המושב לה' האשם זה קרן או אינו אלא אשם זה איל כשהוא אומר מלבד איל הכיפורים הוי אומר אשם דרישא קרן הוי הכא נמי אשם קרן הוי משמע דאיל וקרן לחוד הוא דמעכבי ולא חומש.

ה[עריכה]

הביא מעילתו עד שלא הביא אשמו לא יצא שם במשנה הביא אשמו עד שלא הביא גזלו לא יצא ובגמרא מנא הני מילי וכו' אמר ליה אנא מאשר יכפר בו נפקא ליה ועדיין לא כפר דכתיב בלשון עתיד ומשמע דכשהשיב לכהן את האשם דהיינו קרן הכסף עדיין לא כפר ובהדיוט כתיב ובהקדש תניא התם מנין שאם הביא אשמו עד שלא הביא מעילתו שהוא קרן דהקדש שמעל בו שלא יצא תלמוד לומר באיל האשם האשם כבר דהיינו קרן כדילפינן לעיל וכיון דאשכחן שהשוה הכתוב הדיוט והקדש בהך מילתא דהביא אשמו עד שלא הביא מעילתו כדילפינן מקרא בתרוייהו ילפי' הך מהך לענין שאר דברים כדא' לעיל נסתפק לו אם מעל אם לא מעל פטור מן התשלומין ומן הקרבן פרק דם שחיטה מחלוקת רבי עקיבא וחכמים דחכמים פוטרים מאשם תלוי על ספק מעילות ובגמרא ילפי לה דגמרי מצות מצות דבחטאת כתיב מצות ובאשם תלוי כתיב מצות מה חטאת אינו חייב אלא על דבר שחייבין על זדונו כרת ועל ספיקו אשם תלוי אף כל שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת חייב על ספקו אשם תלוי לאפוקי אשם מעילות דהוי באזהרה לחכמים ואע"ג דכתיב ואם נפש [אחת] (אדם) באשם תלוי ולעיל מיניה באשם מעילות ומיירי בויקרא וילמוד זה מזה כיון דגמרינן מצות מצות כדאמרן אתיא גזרה שוה ואפקה מהקישא לרבנן כדאיתא התם וכיון דפטור מן הקרבן פטור מן התשלומין דהא מודה רבי עקיבא דמחייב אשם תלוי על ספק מעילות דאינו מביא את מעילתו דהיינו הממון עד שיודע ויביא אשם ודאי כדתנן התם דממון אינו מביאו אלא על אשם ודאי כדילפינן לעיל דתרוייהו מעכבי החומש הרי הוא כתחלת הקדש פרק הזהב אמר רבא חומש כתחלת הקדש דמי שהרי מאיליו ניתוסף ולא נתפס תחת הראשון דליהוי הקדש שני ולא יוסיפו עליו חומש אלא אם נהנה בו מוסיף חומש על חומש דגבי הקדשות איבעיא לן מאי מוסיף חומש על חומש או לא גבי תרומה כתיב ויסף דמשמע שני תוספות אי טעמא משום משמעותא הוא והכא נמי כתיב ויסף וחייב להוסיף או דילמא טעמא דתרומה לאו משום משמעותא אלא משום דקיימא לן גורעין ומוסיפין ודורשין וא"ו דויסף אחמישותו אתקרי חמישיותיו בשני ווין אבל גבי הקדש דלא כתיב אלא חמישית לא ואסיקנא מאי הוה עלה אמר רב טביומי משמיה דאביי אמר קרא ויסף חמישית כסף ערכך עליו מקיש חומשו לכסף ערכו מה כסף ערכו מוסיף חומש אף כסף חומשו נמי מוסיף חומש. והחומש אחד מארבע מן הקרן עד שיהא הוא וחומשו חמשה שם איבעיא להו חומשא מלגיו על שוה עשרים מוסיף ארבע' שהן חומשו של קרן או חומשא מלבר על ארבעת רבעים מוסיף החמשו מן החוץ דהוו להו לעשרים זוז חמשה זוזי אמר רבינא תא שמע הבעלים אומרים וכו' שמע מינה חומשא מלבר מדקתני חומש דעשרים סלעים חמשה הרי חומש מן החוץ שמע מיניה כתנאי ויסף חמישיתו עליו שיהא הוא וחומשו חמשה דעליו הכי משמע דברי רבי יאשיה ורבי יונתן אמר חמישיתו חומשו של קרן ומסקנא כרבי יאשיה ונראה דמהכא ילפינן לכולהו חומשין.

ו[עריכה]

יש דברים שאין חייבין עליהם מעילה מן התורה אלא אסור ליהנות בהם מדרבנן ומשלם קרן ואינו מוסיף חומש ואינו מביא אשם פרק קמא דמעילה על בעיין דאם עלו למזבח הני ששנה בהם ששחטן בדרום מהו שירדו רבא אמר ירדו תנן קדשי קדשים ששחטן בדרום מועלין בהם מאי מועלין בהם מדרבנן מאי איכא בין אוריתא לדרבנן דאוריתא משלמין חומש דרבנן אינו משלם חומש דחומש מפני איל אשם מייתי ליה ובדרבנן ליכא קרבן דהוי כמביא חולין לעזרה הילכך לא מייתי נמי חומש:

ז[עריכה]

אזהרת רנב שלא לעבוד בבכור שור דכתיב לא תעבוד בבכור שורך:

אזהרת רנג שלא לגוז דכתיב ולא תגוז בכור צאנך וכל קדשי מזבח בין קלים בין קדשי קדשים אסורין בגיזה ועבודה דתניא בספרי אין לי אלא בכור שאר קדשים מנין ת"ל בקרך וצאנך תקדיש אם כן למה נאמר בכור לומר לך מה בכור מיוחד שהוא קדשים של מזבח אף כל קדשי מזבח יצאו בהמות קדשי בדק הבית שאין מועלין בהם מן התורה. והגוזז בשור או עובד בצאן לוקה מן התורה פר' ראשית הגז אין לי אלא שור בעבודה וצאן בגיזה מנין ליתן האמור של זה בזה ושל זה בזה ת"ל לא תעבוד ולא תגוז הוקשו זה לזה ודינם שוה ורש"י פי' ולא תגוז הוי"ו מוסיף על ענין ראשון ולמדו שניהם זה מזה תולש אינו כגוזז כר' יוסי בן המשולם פ"ג דבכורות דסבר תולש לאו היינו גוזז וכתיב לא תגוז ויראה לרב ז"ל דאינו לוקה עד שיגזוז כדי רוחב הסיט כפול שלא יהא זה חמור משבת ואינו חייב הגוזז בשבת אלא כשיעור זה. ספק קדשים כספק בכור וכיוצא בה אסורין בגיזה ועבודה דהוי ספיקא דאוריתא ואינו לוקה דהוי התראת ספק פרק קמא דמציעא מתניתין מייתי' שם דספק בכורה המוציא מחברו עליו הראיה ותני עלה אסורין בגיזה ועבודה.

ט[עריכה]

בהמת הקדש שנפל בה מום ונפדית אינה מותרת בגיזה ועבודה והרי הוא באיסורה עד שתשחט מתניתין פרק הזרוע והלחיים ואינם יוצאין לחולין ליגזז וליעבד דאין בהם אלא התר זביחה ואכילה בלבד אבל גיזה ועבודה לא כדאמ' ס"פ כל האסורין על מתניתין דכל הקדשים שנעשו טרפה וכו' מנה"מ דת"ר תזבח ולא גיזה אין לך בו התר אכילה אלא משעת זביחה לאפוקי חלב וגיזה דהנאה דמחיים היא נשחטה אחר פדיונה הותרה באכילה כדכתיב תזבח ואכלת כדאמ' בד"א בשקדם הקדשן את מומן שהקדישם תמימים ונסתאבו או קדם מום עובר להקדשן דמום עובר כמאן דליתיה דמי אבל מקדיש בעל מום למזבח אינו אסור בגיזה ועבודה אלא מדבריהם דתנן פרק ראשית הגז אבל לא במוקדשין ובגמרא מ"ט אמר קרא צאנך ולא של הקדש הא לאו בני גיזה נינהו דכתיב ולא תגוז אי בקדשי מזבח ה"נ הכא במאי עסקינן בקדשי בדק הבית והאמר ר' אלעזר קדשי בדק הבית אסורין בגיזה ומשני מדרבנן דמדאוריתא בני גיזה נינהו דבכור צאנך כתיב דהוי קדשי מזבח נפדת הרי זה כחולין לכל דבר כדתנן פרק הזרוע והלחיים. כל שקדם מום קבוע להקדש ונפדו חייבים בבכור' ובמתנות ויוצאין לחולין ליגזז וליעבד דכל שקדם מום קבוע להקדשן הוי כמקדי' עצים ואבנים לדמיהן ולהכי אם נפדו הרי הם כחולין גמורים חוץ מן הבכור והמעשר דאף על גב שקדם מומן חלה עליהם קדושה גמורה לכל דבריהם אלא שאינן כשרים ליקרב דבכור ברחם תלה רחמנא ל"ש תם ול"ש בעל מום קדיש תם קרב ובעל מום נאכל לכהנים כדאמ' בבכורות ובשרם תרי משמע לימד על בכור בעל מום שמתנה לכהן ומעשר בהמה כתיב ביה העשירי יהיה קדש לא יבקר בין טוב לרע טוב היינו תם רע היינו בעל מום ולהכי אינם יוצאים לחולין ליגזז וליעבד לעול'. ואסור להרביע בבכור או בפסולי המוקדשין.

י[עריכה]

מותר לתלוש השער לכתחלה מן המוקדשין כדי להראות המום למומחין ואותו השער שתלש מן הבהמה או מן הבכור ומעשר אסור בהנאה דתנן פ"ג דבכורות תולש את השער לראות מקום המום דתולש לאו היינו גוזז כר' יוסי בן המשולם דמתניתין ובכור גיזה הוא דאסור ביה דכתיב לא תגוז ובגמרא איבעיא להו לכתחלה או דיעבד ת"ש תולשו וכו' ש"מ לכתחלה ש"מ ותנן נמי התם שער בכור בעל מום שנשר עקביא בן מהללאל מתיר וחכמים אוסרים דאי שרית צמר הנושרת מחיים אתי לשהויי לבכור כיון דלא אתי לכפרה ואתי ביה לידי תקלה שיגזוז ויעבוד בו אבל צמר הנושר מן החטאת והאשם מותר בהנאה לאחר שחיטתן מפני מומן דהואיל ולכפרה הם באים לא משהה להו. ואם נתלש מן העולה הרי זה ספק שם בעי ר' ינאי התולש צמר מעולה תמימה מהו תולש מי איכא מאן דשרי אלא נתלש מעולה תמימה מהו דחטאת ואשם לא תיבעי לך דכיון דלכפרה אתו לא משהי להו כי תיבעי לך דעולה מאי כיון דעיקר לאו לכפרה אתי דאינה מביאה על חטא משהי לה או דילמא כיון דעולה נמי מכפרא על עשה כדילפינן ביומא לא משהי לה וכל שיתלש מן הקדשים אחר שנפל בהם מום מותר בהנאה חוץ מן הבכור דלית בהו טעמא דשמא ישהה כיון שהיה כבר בעל מום אבל בכור אף מה שנתלש ממנו אחר שנפל בו מום אסור בהנאה כדתנן שער בכור בעל מום וכו' וחכמים אוסרים וטעמא דילמא משהי ליה כדאמ' והוא חייב לאוכלו אף בעל מום שנה בשנה. השוחט בכור או שאר מוקדשין תולש את השער ומניחה במקומו שם משנה ר' יוסי בן המשולם אומר השוחט את הבכור עושה מקום לקופיץ וכו' ובלבד שלא יזיזנו ממקומו שלא יאמרו עבד בקדשים.

יב[עריכה]

קדשי בדק הבית אסורין בגיזה ועבודה שם מימרא דרבי אלעזר קדשי בדק הבית אסורין בגיזה ועבודה ומוקים לה תלמודא מדרבנן כדאמרינן לעיל.

יג[עריכה]

המקדיש עובר למזבח אמו אסורה בעבודה מדרבנן שמכחשת את הולד ומותרת בגיזה פרק קמא דתמורה. האומר מה שבמעיה של זו עולה מותרת בגיזה ואסורה בעבודה משום כיחוש עובר שבה ומסקינן כי קתני אסורה בעבודה מדרבנן משום דמכחשא אבל גיזה דלא מכחשא לא גזרו בה רבנן. הקדיש אבר אחד מן הבהמה בין לבדק הבית בין למזבח שם בעי רבא הקדיש חד אבר מהו בגיזה ועבודה ולא איפשיטא ורש"י גריס מהו בגיזה ופי' בעבודה לא תיבעי לך דאסור דהא מכחיש לה והדר בעי הקדיש עורה מהו בעבודה דבגיזה לא תיבעי לך דלא מכחיש ליה לעור:


מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.