קרבן העדה/תענית/א/ג

קרבן העדה תענית א ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' בג' במרחשון שואלין וכו'. דזמן רביעה ראשונה בג' במרחשון וכר"מ וכדמפרש בגמרא:

האחרון שבישראל. שעלו לרגל וחוזרין לבתיהם שלא יפסיקום הגשמים:

גמ' מתני'. ת"ק דמתניתין היינו ר"מ:

הבכירה. הראשונה דג' זמנים יש בגשמים:

בג'. במרחשון:

והאפילה. האחרונה:

אלא בר"ח כסליו. ש"מ שאז הוא זמן רביעה אחרונה:

הכל מודים בי"ז. שהוא זמן רביעה:

כימה. כוכב ששמו כימה:

מ"ט. כלומר מנ"ל:

ביום הזה וגו'. והיינו יום י"ז במרחשון כמפורש בקרא:

ולמה לא אמר. סתם הלכה כר"מ:

ומשני אית תניי. איכא תנא דמחליף דר"מ לדר"י לכך הוצרך לומר בפי' דהלכה כמ"ד בג' במרחשון שואלין את הגשמי':

ויהא אדם צריך לברך. דתנן בברכות פרק הרואה על הגשמים הוא אומר הטוב והמטיב:

בתחילה. שעדיין לא ירדו גשמי':

ובסוף. שכבר ירדו גשמים בשנה ועכשיו יורדים שנית:

שידיחו פני הקרמיד. לבנה העשוייה מעשה ידי יוצר שמסככים בה הגגות ונקראת קיירימי"ט בלשון ישמעאל:

ה"ג כדי שתשרה פי המגופה. וה"פ צריך טפי כדי שתהא פי מגופת החבית נשרית א"נ שתהיה הארץ מרוככת כל כך מן המים שתהיה ראויה לגוף בה פי חבית בלי תוספת מים:

ופריך ויש מגופה נשרית. והלא הרבה גשמים יורדים ואין המגופה נמחית שהיא חזקה. ל"א וכי יש תמיד מגופה מונחת דנשער בה:

כאלו היא שרויה. דלאו נמחית ממש אלא שירדו עליה גשמים כ"כ כאילו היא נמחית ולל"ב ה"פ משערין אילו היתה שם מגופה היתה נשרית:

להפסק תענית נאמרה. וה"ק אם בתחלה קודם שהתחילו להתענות ירדו גשמים אפילו מועטין אין גוזרין תענית על הציבור אבל בסוף שכבר התחילו הציבור בתעניתם אין פוסקין עד שירדו גשמים מרובין לכל אחד כדאית ליה:

לברכה נאמרה. בתחלה כדי רביעה וכו' ולא לענין הפסק תענית:

א"ל אין. דהכי מסתברא:

ה"ג א"ל ר' חזקיה לרב אדא בר אבימי לא מסתברא להפסק תענית נאמרה א"ל אין א"ל למה אמרת ליה אין הכין א"ל דהוא נהיג בשיטת רבינו. כ"ה בברכות פרק הרואה וה"פ דלר"ח א"ר אדא דלהפסק תענית נאמרה והקשה לו ר"ח למה אמרת לרבי נחום הן שלענין ברכה נאמרה ולדידי קאמרת הן על הפסק תענית א"ל רב אדא דאמר לרבי נחום כדעת רבו של ר' נחום:

מני רביה. דרבי נחום:

ה"ג א"ל ואנן אמרין ר"י בשם ר"ז וכו'. כ"ה בברכות וה"פ והלא אף ר"ז רבו אמר דלהפסק תענית נאמרה:

שאת ממניען זו מזו. מפרידן הטיפות זו מזו שלא יתערבו:

סליק מבקרה. עלה לבקר חולה:

עד דהוא תמן. בעודו היותו אצל ר"י מגדלאה ירדו גשמים:

קליה שמע. שמע קולו של ר"י שהיה מברך ברכת הגשמים ומסיים בה אלף וכו':

שאת גומל טובה לחייבים. שהגשמי' טובים לרשעי' ולצדיקים:

ההדא מנן לך. כלומר מנא לך הא:

ה"ג מלא כלי המחרישה ג' טפחים. וכ"ה בבבלי וה"פ שיראו המים בתלם מחרישתו שהוא עומק ג' טפחים:

בתחילה. ברביעה הראשונה די בגשמים שיורדים עד טפח שעדיין הארץ לחה:

ובשנייה. אם לא ירדו גשמים עד רביעה שנייה צריך טפחיים:

ובשלישית. אם לא ירדו גשמים עד רביעה שלישית בעינן ג' טפחים שכבר נתייבשה הארץ:

אין לך טפח. כשנכנסו גשמים בעומק הקרקע טפח התהום עולה ומתגבר טפחיים ואע"ג דסמיכי דארעא אלפא גרמודא מ"מ רטיבותא מהניא:

ומ"ט. ומנ"ל:

תהום אל תהום קורא. העליון אומר לתחתון עלה ואני יורד והתחתון אומר לעליון רד ואני עולה:

המים העליונים זכרים. שאין תאותם תמידות כזכר שאינו מתאוה תמיד לנקבה:

והתחתונים נקבות. שתמיד דעתה עליו כדאמרינן יותר ממה שהאיש רוצה לישא האשה רוצה להנשא:

זו פריה ורביה. שמצמיחים ומולידים את הארץ:

זו ירידת גשמים. שהיא באה בצדקה:

לתיקונו ולישובו של עולם. הלכך אע"פ שאינן כדאי נותן להם בצדקה:

ר"א ותני לה בשם רשב"ג. כלומר רבי אחא אמרה ותניא נמי בשם רשב"ג כוותיה דלמה נקראת רביעה ובברכות הגירסא ר"א תני לה בשם רשב"ג וקאי אדלעיל דהא דרשב"א תני לה ר"א בשם רשב"ג:

שהיא רובעת את הארץ. כזכר הרובע את הנקבה והיא מתעברת ויולדת:

בצור. סלע:

ה"ג תני רשב"א אין הארץ שותה אלא לפי חיסומה א"כ מה יעשו שרשי חרוב ושרשי שקמה אר"ח אחת וכו'. לרגעים אשקנה תני וכו'. וה"פ לפי חיסומה מלמעלה ואין המים נכנסים בעומק וקשיא ליה א"כ שרשי חרוב וכו' מאין להם רטיבות שהן יורדין בעומק הארץ ומשני ר"ח שהתהום עולה ומשקה אחת לל' יום והוא מלחלח הארץ:

לרגעים אשקנה. לזמנים שאין בני אדם יודעים הוא משקה הארץ והיינו ע"י התהום:

אם היתה השנה חסירה. כגון שהיו מניסן ועד חשון ה' חסירים:

נותנין לה חסרונה. ואין הרביעה מג' במרחשון אלא מוסיפין עליה חסרונה ואם לאו הולכין אחר סידרה:

ואע"פ שיודעין שתהיה השנה מעוברת זמן הרביעה מג' במרחשון:

לעולם הולכין אחר סדרה. אע"פ שחסרו ה' חדשים קודם מרחשון מן הרביעה מג' בו:

אם היתה שנה מעוברת. כגון שעיברו השנה אחר ר"ה מיד אין זמן הרביעה מתחלת אלא מג' בכסליו:

ופריך מחלפה שיטתיה דרבי תמן. בערכין פ"ט תנן המוכר בית בבתי ערי חומה רבי אומר נותנין לו שנה ועיבורה בין בשנה פשוטה בין בשנה מעוברת נותנין לו שס"ה ימים וה"ה בכל דבר התלוי בשנים סובר רבי דנותנין לו שס"ה ימים:

וכא. והכא אומר ר' אחר עיבורה דנותנין לו כל העיבור:

ומטי בה. ואית דאמרי:

לבסוף נצרכה. כמו קשיא כלו' לבסוף קמיבעי' לן דברי ר':

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף