קרבן העדה/שקלים/ד/ב

קרבן העדה שקלים ד ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' פרה אדומה ושעיר המשתלח לעזאזל באין מתרומת הלשכה. אף על גב דפרה אינה נשחטת בעזרה באה מתרומת הלשכה דחטאת קרייה רחמנא ושעיר המשתלח לפי שצריך ליקח שני שעירים ואין ידוע על איזה מהם יעלה הגורל לה':

ולשון של זהורית. שני תולעת שמשליכין אל תוך שריפת הפרה וה"ה לעץ ארז ואזוב אלא נקט לשון של זהורית לבד לחלק בין לשון של זהורית זה ללשון של שעיר המשתלח:

כבש פרה. שהיו עושין שני גשרים זה ע"ג זה מפני קבר התהום מהר הבית להר המשחה ועליהן היו מוציאין את הפרה:

וכבש שעיר. שהיו עושין כמין גשר ועליו היה הולך המשלח את השעיר מפני הבבליים שהיו תולשים בשערו ואומרין טול וצא שלא תשהא עונותינו:

ולשון שבין קרניו. לידע אם הלבין ונתכפרו עונותיהן של ישראל והני אינן צורך קרבן לפיכך אינן באין מתרומה שהופרשה לשם קרבנות אלא ממה שנשתייר בלשכה אחר הפרשת התרומה:

ואמת המים. העוברת בעזרה אם צריכין תיקון:

וכל צרכי העיר. לחפור בורות שיחין ומערות ותיקון רחובותיה ושווקים ושמירת העיר:

מותר שירי הלשכה. מה שנשאר אחר שנעשה מהן תיקון צרכי העיר:

לוקחין מהן יינות שמנים וסלתות. ומוכרין אותן למי שצריך יין לנסכים ושמנים למנחות:

אין משתכרין בשל הקדש. שאין עניות במקום עשירות וגנאי הוא להקדש:

ואף לא בשל עניים. דלמא מתרמי עני וליכא למיתב ליה:

מותר התרומה. היינו מה שנשאר בקופות בראש חודש ניסן שאז מביאין קרבנות מתרומה חדשה:

ציפוי לבית קדשי קדשים. לרצפה ולכותלים:

מותר הפירות. מפרש בגמ':

קיץ למזבח. כשהמזבח בטל מביאים מהן עולות כמו שדרך בני אדם להעלות מיני מתיקה על השלחן בגמר סעודתם כך אחר שגמרו להביא חובת היום מביאין עולות הללו כשאין נדרים ונדבות והמזבח בטל:

מותר תרומה לקיץ המזבח. של צורך קרבנות הופרשה:

מותר הנסכים. מפרש בגמרא:

מותר נסכים לקיץ המזבח. שהנסכים כליל והעולה כליל:

זה וזה. ר"ע ור"ח:

גמ' של שעיר המשתלח. דבעי חלוקה כדתנן ביומא מה היה עושה חציו קשר בסלע וחציו קשר בקרניו לפיכך היה משקלו סלע:

ושל מצורע. דלא צריך חלוקה די לו בשקל:

ושל פרה. דבעי כובד ליפול אל תוך שריפת הפרה בעיא משקל שני סלעים:

ואית דמפקין לישנא. כלומר יש אומרים בלשון אחר של פרה בי' זוזין והיינו הך דסלע ד' זוזין ושני סלעין ומחצה הן י' זוזין:

מבקרי מומי קדשים נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. דאילו ליטול שכר מכל בהמה בפני עצמה אסור דתנן הנוטל שכר להיות רואה בכורות אין שוחטין על פיו הלכך נוטל מתרומת הלשכה תהיה הבהמה תמימה או בעלת מום אין לו תועלת:

שני דייני גזילות. שבירושלים:

האורגות בפרכת. שבין היכל לקדשי הקדשים:

מה פליג. במאי פליגי:

ר"י גרוגרות. כך שמו:

מזבח הזהב. כלי הוא ולא בנין שאינו מחובר לאדמה ויכולין לטלטלו לפיכך נידון ככלי:

ממותרי הנסכים. לקמן פ"ה מפורש מה מותר נסכים:

מזבח העולה. שהוא בנין:

חוץ לעזרות. כל מה שהוא חוץ לעזרת ישראל כגון עזרת נשים והחיל וחומת העיר ומגדלותיה:

מועלין בהן. ואס"ד דמשירי הלשכה הן באין קשיא וכי יש מעילה בשיריים:

ומשני אלא כר"מ. אתיא הך ברייתא:

אמר ר' חיננא. אפי' כר"מ לא מצי אתיא:

אלא בתוך שנתו. הוא דמועלין בשיריים דשמא יצטרכו לקנות מהן קרבנות ציבור וכדאמרי' לעיל פ"ג ה"ד:

והכא חוץ לשנתו אנן קיימין. דבתוך שנתו אסור להוציאן לצורך דברים אחרים דשמא יצטרכו לקרבנות ציבור:

מעכבין את הקרבן. שאסור להקריב קרבן אם אין אלו במקומן ויותר נראה שאסור להקריב עליהן קרבן כגון לחם הפנים על השולחן ונרות במנורה וקרבנות על המזבחות וזריקת הדם על הפרוכת וריחוץ ידים ורגלים בכיור:

כל הן. כל היכא דכתיב נכח כגון במנורה דכתיב ואת המנורה (תתן) נוכח השלחן:

צלע אינו מעכב. כגון בשלחן דכתיב ואת השלחן תתן על צלע צפון אינו מעכב:

ואפי' שימה מעכב. כגון ארון ופרוכת ומזבחות דכתיב בהו וישם מעכבין וקשיא עלייהו מהא דאמרו רבנן שאינו מעכב אלא הכיור והכן בלבד:

כאן בעבודות שבפנים. כשבא לעבוד בפני' כולם מעכבין אבל בעבודת חוץ אינו מעכב אלא הכיור והכן בלבד:

שחצית. גאוה:

היו מוציאין. בבנין כבש של פרה ואע"פ שהיתה כבש עומדת היו סותרין אותה ובנו חדשה:

אית לך מימר וכו'. וכי אפשר לך לומר על שמעון הצדיק משום גאוה ח"ו עשה שני כבשים אלא ודאי שיש איסור בדבר להוציא שניה בכבש שהוציאו בה פרה אחרת:

מאי כדון. וטעמא מאי:

סלסול. כבוד:

זיזין וכתלין. היו יוצאין מכבש הפרה כדי שלא יבאו כהנים ויציצו ויבאו ליגע בעוסקים בהפרה ויטמאו אותן:

אלא אם רצה. לעשות סחורה בשל הקדש ובשל עניים ע"מ שיהיה ההפסד שלו והשכר להקדש מותר:

ברזמינא. כך שמו:

אתפקיד גביה וכו'. הפקידו אצלו אוצר ופקדון של יתומים:

אתא ושאיל לר' מנא. אם מותר לעשות בו סחורה:

אמר ליה. אם אתה רוצה שיהא ההפסד לך לבדך והריוח לשניכם שרי דלאו ריבית ממש הוא אלא אבק ריבית ואע"ג דבדיקנני אסור ביתמי לא גזר שלא יכלו מעותיהן וה"ה בשל הקדש לא גזרו:

כולה דר' ישמעאל היא. ל"ג ליה והוא מראה מקום על המתני' א"נ ה"ק גם דברי ר"י אלו כדעתיה ברישא:

מותר הפירות. דקאמר ר"י היינו מה שהשכיר ההקדש והוא ממותר שירי הלשכה כדאר"י לעיל:

זו סאה רביעית. דתנן לקמן בפרקין המקבל עליו לספק סלתו' מד' סאין בסלע ועמדו בשלשה יספק ארבע ומה שההקדש משתכר בזה הוא הנקרא מותר הנסכים:

ברוצים. גדושת המדה שהיה ההקדש מקבל בגודש ומוכר במחוק:

ופריך ולית ליה לרבי חייא בר"י. שהיו ברוצי המדות ולדידיה מה היו עושין בהן:

מה דנפל לסאה רביעית וכו'. מה שהיו עושין בסאה רביעי' היו עושין בברוצי המדות דשניהן נקראין מותר הנסכים:

ופריך על דעתיה דרחב"י וכו'. בשלמא לרחב"י דאמר מותר הפירות דקאר"י היינו מותר השכר תני שפיר בסיפא זה וזה לא היו מודים בפירות דסברי אין משתכרין בשל הקדש וכדאמר ר"ע לעיל אלא לר"י קשיא דהא תנן לקמן המקבל עליו לספק מד' יספק מד' ולא פליג ר"ע משמע דכ"ע מודים בה והכא תנן זה וזה לא היו מודים בפירות:

ומשני לא היו מודין בפירות. שיהיו לקיץ המזבח אבל מודין הן שהפירות לכלי שרת:

עד כדון בירוצי ציבור. כלומר הניחא בירוצי ציבור באין לכלי שרת אלא הבירוצין שניתותרו מקרבנות היחיד איך אפשר שכלי שרת יהיו נעשין משל יחיד ולתרווייהו פריך בין לר"י ובין לר"ח ב"י:

ומשני כדא דתני וכו' צריכה למסור לציבור. ה"נ בירוצי יחיד כיון שמסרן לציבור מותר לעשות מהם כלי שרת:

עד כדון בירוצי הלח. הם קדושים לפי שהבירוצין נכנסים לתוך הכלי ונתקדשו בו ושוב נעקרו ממנו כשנפלו לחוץ:

ואפילו בירוצי יבש. מי אמרינן דאף הן קדושים או דילמא כיון דלא נכנסו לתוך הכלי לא נתקדשו והן חול:

ופשיט כהאי דתנינן תמן. במנחות פ' התודה:

הנסכים שקדשו בכלי. שנתנו בכלי ונמצא הזבח פסול:

אם יש שם זבח אחר. שאין לו נסכים יקריב אלו נסכים עמו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף