קרבן העדה/שבת/יג/ג

קרבן העדה שבת יג ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' הקורע בחמתו ועל מתו פטור. דמקלקל הוא:

והמקלקל ע"מ לתקן. כגון קורע ע"מ לתפור חייב ושיעורו כמתקן:

גמ' האיך מה דאת אמר תמן תוספת' בפסחים פ"ה:

כיפר. אם זרק הדם אבל אם לא זרק הדם מביא אחרת א"נ כיפר אם מחוסר כיפורי' מותר לאכול בקדשים ומביא אחרת משום קנס:

ואמר וכו'. כלומר אמאי תנן בברייתא עלה דמתני' ואע"פ שחילל שבת יצא ידי קריעה נימא נמי דלא יצא ידי קריעה כי היכא דצריך חטאת אחרת:

אלא מתני' כר"ש דאר"ש דלעולם אינו חייב עד שיהא צורך בגופו של דבר. וה"נ אין צריך לגוף הקריעה דברצונו לא באה לו ולא היה צריך לה הלכך לאו מלאכת מחשבת היא לר"ש כמוציא מת לקברו דפוטר רבי שמעון:

אמר להו ר' בא לעולם אף כר"י אתיא מתני' תמן. התם גבי חטאת הוא גרם לעצמו שחטא וצריך להביא חטאת הלכך מתקן הוא במה שמביאה ויש לו כפרה ודין שיהא חייב להביא אחרת:

ברם הכא. אבל כאן גבי קריעה:

את גרמת לו. כלומר מן השמים באה לו שיהא חייב לקרוע הלכך יוצא ידי קריעה וא"צ לקרוע שנית:

אף תמן. גבי חטאת:

את גרמת לו. מן השמים גרמו לו שיביא קרבן אף שהחטא ממנו נעשה מ"מ על מה שאנו מחייבים אותו דהיינו על שהביא קרבן בשבת זהו שלא ברצונו הוא אלא שהתורה חייבו בכך א"כ אף הכא לא יביא קרבן אחר:

הוה צורך מימר. הרי שצריכין לומר דמתני' דר"ש היא וכאן גבי קריעה פטור משום דה"ל מלאכה שא"צ לגופה:

מצה גזולה אינו יוצא ידי חובתו בפסח. לפי שבעבירה באה א"כ ה"ה בקריעה בשבת לא יהא יוצא ידי חובתו לפי שבעבירה באה:

תמן. גבי גזל:

גופה עבירה. המצוה עצמה היא עבירה שאלמלא לא גזלה לא היה יכול לברך עליה ולקיים המצוה ובמה שאכלה נעשית עיקר עבירה שאינו יכול לקיים מצות והשיב את הגזלה אשר גזל:

ברם הכא. אבל כאן הוא עבר עבירה שקרע בשבת אבל אין בקריעה עבירה אלו קרע בבגד זה בחול הלכך יוצא ידי קריעה:

כך אני אומר וכו'. בתמיה וכי כך אני אומר שאם הוציא מצה מרשות היחיד לרשות הרבים שלא יצא בה ידי חובתו בפסח אלא דוקא במצה גזולה אמרו כן ועל כרחך לחלק כמו שאמרתי דהתם אין עביר' בגופה ובגזלה עבירה בגופה:

מצה גזולה אסור לברך עליה. אע"ג דיוצאין בה י"ח מצה מ"מ אסור לברך עליה על אכילת מצה ודוקא ברכת אכילה מצה אין מברכין עליה אבל ברכת נהנין חייב לברך אפילו על גזלה שהרי מ"מ נהנה ואסור ליהנות מהעה"ז בלא ברכה:

ע"ש ובוצע ברך נאץ ה'. וע"כ קרא איירי בכה"ג כגון מצה אבל בברכת נהנין חייב וכדפרישית:

אבל בסוף. לאחר אכילה חייב לברך דדמים הוא חייב לו וקנאן ואינן בגזלה:

רבי יונה אמר. פירש רבי יונה דידיה אמר:

אין עבירה מצוה. ופליג אהא דמשמע מדברי ר' הושעיה דבסוף מברך כיון דלא אמר טעמא משום דה"ל מצוה הבאה בעבירה אלא סבירא ליה טעמא דאין מברכין משום דה"ל מצוה הבאה בעבירה והלכך אפילו לבסוף אין מברכין:

אין מצוה עבירה. פליג על רבי יונה וסובר דאפילו מצוה הבאה בעבירה יוצאין בה דמצות לאו ליהנות ניתנו וכיון שאינה נהנה מהעבירה יוצא בה:

אלה המצות. אלה למעוטי אתא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף