מראה הפנים/שבת/יג/ג

מראה הפנים שבת יג ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הקורע בחמתו ועל מתו. מסקינן בגמרא דמתני' דקתני פטור ר"ש היא דס"ל מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה והכא הוא דמדייק מדלא קתני בהדיא דיצא ידי קריעה כמבואר מהסוגיא כדפרישית בפנים והתם מדייק לה מרומיא דמתני' והברייתא אהדדי דקתני הקורע בחמתו ובאבלו ועל מתו חייב וכו' עד חמתו אחמתו נמי ל"ק הא ר"ש הא ר' יהודה וכו' אימור דשמעת ליה לר' יהודה במתקן במקלקל מי שמעת ליה האי נמי מתקן הוא דקעביד נחת רוח ליצרו. וכדנראה מפירש"י ז"ל דלבתר דאוקי מתני' כר"ש והברייתא כר' יהודה דמתו אמתו נמי בהכי מיתרצא כדמסיים שם ולא מיתוקמא אלא כר' יהודה דהא מלאכה שאינה צריכה לגופה היא במוציא את המת לקברו ומה שפירש הר"י בתוס' שכתבו דלא מתרץ אלא חמתו אחמתו אבל בעל מתו לא פליגי דבמת דעלמא פטור דמקלקל הוא ובמת דידיה דאיכא מצוה חשיב מתקן אע"ג דלקמן משמע דלצורך מצוה לא חשוב ר"ש תיקון דהא יליף ממילה והבערת בת כהן דמקלקל בחבורה ובהבערה חייב התם מקלקל הוא לגמרי שאינו צורך אחר אלא מה שהוא צורך מצוה אבל גבי קריעת אבל הוי תיקון הבגד ע"י קריעה שיוכל ללבשו בכל שעה וכו'. כל זה דוחק הוא לחלק בהכי ומלבד מה דשדי נרגא הרשב"א ז"ל על פירוש זה דאי איתא דבכל מקום דאיכא תיקון לצורך מצוה אף ר"ש מודה א"כ אף המוציא מת לקברו יהא חייב דמצוה קעביד. ואין לומר דהתם לא רמי עליה ממש להוציאו דאפשר על ידי אחרים. אבל קריעה הוא חייב בכך דמת מצוה מאי איכא למימר. ואנן המוציא את המת סתמא תנן ומה דמפרשי משום דצריך ללבוש בגד קרוע כל שבעה אם כן מקריא מלאכה הצריכה לגופה אף לר"ש גם זה אינו מחוור דהא משמע מהסוגיא דאף אדם כשר או בשעת יציאת נשמה הרי הן כמותו והנהו אינן חייבין ללבוש בגד קרוע אלא מאחין הן מיד וכו' ודברי רש"י ז"ל נראה לי עיקר עכ"ל. ולקמן אביא מה שכתב עוד בענין מת מצוה אליבא דר"ש ומה דאיכא למידק בדבריו. נקטינן מיהא דרישא דמתני' לא מיתוקמא אלא כר"ש ואע"ג דסיפא דתנן כל המקלקלין פטורין סתמא ומשמע אפי' חובל ומבעיר והך לא מיתוקמא אלא כר' יהודה דאיהו הוא דסבירא ליה כל המקלקלין פטורין ואינו מתחייב בחובל ומבעיר אלא בגוונא דאיכא תיקון כגון בחובל וצריך הדם לכלבו ובמבעיר וצריך לאפרו דאלו לר"ש מקלקל בחבורה ובהבערה בלאו הכי חייב כדיליף מדאיצטריך קרא למישרי מילה בשבת ואסר להבערה בבת כהן וכדאוקי התם לקמן דסיפא דמתני' כר' יהודה היא וברייתא דתני ר' אבהו סתמא חוץ מחובל ומבעיר כר"ש וכפירש"י ז"ל. והרמב"ם פי' בדרך ושיטת רש"י ז"ל ולפיכך לדעתו דפסק כרבי יהודה במלאכה שאינה צריכה לגופה דחייב כמבואר בפ"א ובכמה מקומות פסק בחובל ומבעיר דפטור אא"כ בחובל וצריך לכלבו ובמבעיר וצריך לאפרו כמו שכתב בפרק ח' בהל' ז' וח' בחובל בבהמה בחיה ובעוף ובריש פי"ב במבעיר. ולדידיה ל"ק ממילה ובת כהן וכדשני רב אשי אליבא דרבי יהודה דמילה תיקון הוא וכן הבערה בבת כהן מה לי וכו'. ולר' יהודה כל היכא דאיכא תיקון מצוה שפיר נקרא מתקן ואפי' מתקן אצל יצרו נקרא תיקון כדקאמר התם בהסוגיא וכדפסק הרמב"ם בפרק ח' שם בחובל בחבירו דמשום הכי חייב דהוי כמתקן וכן בקורע בחמתו ועל מתו דמתיישב דעתו בדבר זה כדכתב בפרק י' בהל' י'. וזה נלמד דבר מדבר הוא. וכל זה פשוט הוא. ולפיכך נמי במבעיר גדישו של חברו דתנינן בהדיא בפ' מרובה דמתחייב בנפשו וסתמא קתני דמשמע אפי' אינו צריך לאפרו דטעמא הויא מפני שכוונתו להנקם משונאו ונתקררה דעתו בזה ונקרא תיקון כדכתב בפי"ב שם. ומה שתמצא כתוב בענין זה הכל המה אריכות דברים בחנם. ודבר אחד אביא בענין שכתב הרשב"א אליבא דר"ש ואף דלאו אליבא דהלכתא הוא. שסיים בפרקין וכתב על הא דרב אשי מה לי וכו'. ומיהו אפשר דרב אשי לאו דסבירא ליה כר' יהודה אלא מפרש טעמיה דר' יהודה והתם נמי ביבמות הדין טעמא דאמר אימור דשמעת ליה לר' יוסי דהבערה ללאו יצאת ה"מ הבערה דעלמא וכו'. התם הוא משום דבין לר' יוסי ובין לר' נתן ליה להו דר"ש דהא לר"ש הבערה לגופה איצטריכא וכו' וכך הם דברי המתני' בהסוגיא. וכך מבואר הוא הכא לעיל בפ"ב בסוגיא דהמכבה דלמאן דאית ליה דחובל ומבעיר חייב אפי' בשאינו צריך להדם ולהאפר מקשה התם הרי הבערה יצאת ללמד על כל המלאכות שבתורה וכילהן לצורך דווקא והיא שלא לצורך ומשני דהיינו דווקא למ"ד דהבערה לחלק יצאת וללמד על כל המלאכות שבתורה אבל האי מ"ד וזהו אליבא דר"ש דאיהו הוא דסבירא ליה דכל המלאכות לצורך בדווקא הוא דחייב לא סבירא ליה דהבערה ללמד יצאת אלא כר"א דקאמר הבערה לימדה על עצמה והיינו לא ללאו כדנראה כך לכאורה וכן פרישית שם בפנים אבל לא משמע הכי בהסוגיא דהתם אליבא דר"ש אלא לגופה יוצאת וללמד על עצמה דכל מקלקל בהבערה חייב וכך כתבתי שם במראה ד"ה ר' יוסי ור"ש אמרו דבר אחד. ומיהו הא דפי' התוס' כאן דלר"ש נפקא ליה לחלק מהיכא דנפקא ליה לשמואל זה קשה דע"כ אי אפשר לומר כן אליבא דר"ש דבהדיא אמרינן בפ' אלו נערות דף ל"ד דר"ש סבירא ליה כר' יוחנן הסנדלר דמוקי לקרא דמחלליה במזיד ולא בשוגג כדשמואל אלא דלר"ש אמרינן דנפקא ליה לחלק כדאמר הכא לעיל שם דנפקא ליה לר' אלעזר מדרשא דאחת שהיא הנה והא דכתבו התוס' כאן בפשיטות וליכא למימר דנפקא ליה מאחת מהנה כדמפיק ליה ר' יוסי דהא בהדיא פליג ר"ש אר' יוסי בפ' הבונה דף ק"ג ודריש ליה לדרשא אחריתא. הוכחה זו לאו הוכחה היא כלל דלא פליג עליה אלא על דרשא דמאחת דר' יוסי דריש אחת שמעון מאחת שם משמעון ור"ש דריש עד שיכתוב את כולו כדקאמר התם. אבל לענין דרשה דאחת שהיא הנה וכו' וזהו לחלק לא שמעינן מהתם לא בהדיא ולא ממשמעות דפליג. ושפיר איכא למימר דר"ש נמי דריש לה הכי כדרשת ר' יוסי לענין חילוק מלאכות. וכתב עוד הרשב"א שם ואכתי קשיא לי כיון דקיום מצוה לא חשיבא ליה תיקון בגופו של דבר ומלאכה שלא לצורך היא ואם כן קבורת מצוה תדחה שבת ובשלמא לר' יהודה כיון שיש תיקון אצל המת אסור וכ"ש דליכא חפירה בקרקע קלקול אלא לר"ש קשיא. ויש לומר דלר"ש אין הכי נמי דשרי והא דאמרינן התם קבורת מת מצוה תוכיח שאינה דוחה את השבת דלא כר"ש דלר"ש ודאי דוחה. ותדע דבפ' המצניע קאמר פוטר היה ר"ש במוציא את המת לקברו וכללא כייל אפי' במת מצוה זה נראה לי לפי שיטת רש"י ז"ל עכ"ל. ולפי דבריו יש לנו עוד ראיה גמורה דאין הלכה כר"ש דהא בפשיטות קאמר סתמא דהש"ס וכדר' יוחנן בפ' אחד דיני ממונות דף לה דאין קבורת מת מצוה דוחה שבת וכן בכמה מקומות. בהש"ס. ויתבאר עוד מזה לקמן ריש פ' נוטל שיעדתי מקום לזה בהגיעי לשם בס"ד:

בעון קומי רבי בא וכו'. הך בעיא היא אליבא דר"ש היא וכמבואר בפנים אבל לר' יהודה דמוקמינן התם בהסוגיא להך ברייתא דקתני הקורע בחמתו ועל מתו חייב כמבואר בדבור דלעיל לשיטת רש"י וכן לשיטת הרמב"ם ז"ל דמתו אמתו נמי מיתרצא בהכי לפי המסקנא וקתני בהדיא ואעפ"י שמחלל את השבת יצא ידי קריעה וכך כתב הטור בי"ד סי' ש"מ והרמב"ם שלא ביאר זה בהדיא בהל' אבל לא היה צריך לכך דממילא משמע מדבריו כאן כן שכתב בפ"י כמוזכר בדבור דלעיל הקורע וכו' הרי הוא כמתקן וחייב ואם נקרא תיקון פשיטא שיצא ידי חובתו:

אמר ר' אילא אלה המצות וכו'. וא"כ דעת ר' אילא בדר' יונה דאין עבירה מצוה ואין לברך עליה וזהו דפסק הרמב"ם בהל' ברכות שאין לברך על מצוה הבאה בעבירה וכר' אילא ור' יונה לגביה דר' יוסי וכבר זכרתי מזה לעיל בפ"ק דחלה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף