קרבן העדה/פסחים/ח/ג

קרבן העדה פסחים ח ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' על מי שיעלה. משמע שאינו ממנה עליו אלא הראשון:

ומזכה אחיו עמו. בגמ' מפ' היכי מתמני ומשני כדי לזרזן קאמר:

עד שיזרוק הדם. לעולם יכולין למשוך אפי' אחר שחיטה עד שיזרוק הדם ומודה ר"ש דאין נמנין אלא עד שישחט:

גמ' לית כאן הריני שוחט. שלא כיוון אשחיטה כלל דא"כ לבתר דשחיט מי קמיתמני ואיך מזכה אחיו עמו אלא דאיירי קודם שחיטה בשעת הפרשה:

ולמה תנינתה. ולמה תני במתני' הריני שוחט בשביל לזרז בניו אמר הריני שוחט:

והמעות יוצאין לחולין מאיליהן. אף על פי שהנמנה כבר הקדיש מעותיו והממנה כבר הקדיש פסחו ואיך יצאו המעות לחולין אלו היה נותנן בבהמת חולין היתה נתפסת בקדושת המעות והן יצאו לחולין אבל עכשיו מה נתפס תחתיהם שיצאו הם לחולין אלא מתנאי ב"ד הוא שיצאו לחולין:

מה יוצא לחולין וחוזר וקדש. מיבעיא ליה אם התנאי ב"ד שיהא הפסח יוצא לחולין ומה שנותן המעות לפסח נכנס מהפסח בקדושה:

או לכך הקדישו משעה ראשונה. אם יקבל המעות שיצאו לחולין בקדושה שהקדיש בראשונה וה"ל כאלו כבר קיבל המעות קודם הקדישו:

מה נפק מביניהון. כלומר מאי בינייהו הא לעולם המעות יוצאין לחולין:

ומשני הפריש מאה מנה לפסחו והימנה על חמשים. איכא בינייהו:

שאר המעות חולין הן. שהרי כל המעות שהפריש לפסחו יוצא לחולין:

שאר המעות הקדש הן. שהרי הפסח בקדושתיה קאי:

שמואל בר אבא. הקשה הגע עצמך אם הימנה אדם בחנם לא יהיה הפסח קדש שהרי לא הקדישו אלא א"כ יקבל מעותיו:

מה אית לך. א"א לך לומר שיוצא לחולין וכו' אלא ודאי משעה ראשונה הקדישו לכך:

מיליהון דרבנן. דברי חכמים והן דברי רשב"ל דבסמוך נמי סבר כשמואל:

תמן תנינן. בתמורה פ' כל האסורין:

נתן לה כספי' באתננה מותר ליקח מהן קרבן:

אסור. לפי שהן עצמן קריבין ע"ג המזבח וכתיב לא יביא אתנן זונה וגו' בית ה':

נתן לה מוקדשין מותרין. רשב"ל אמר בממנה אותה על פסחו וכו'. וה"פ רשב"ל סובר הא דתנן דמוקדשין מותרין היינו בממנה אותה על פסחו:

הדא אמרה. זאת אומרת שאינו יוצא לחולין וכו' דאס"ד דיוצא לחולין וכו' יהא אסור משום אתנן דהא ממונו הוא אלא ודאי משעה ראשונה הקדישה שיהא המעות חולין אבל הפסח עצמו בקדושתיה קאי:

פתר לה. מפרש להא דרשב"ל דלכך מותרין לפי שלא נכנס לתוך ידה כלום ולא הוה אתנן ולעולם הפסח יוצא לחולין עד שעה שמקדישה:

דתנינן תמן. בנדרים פ' אין בין:

מקריב עליו. המודר הנאה מחבירו מקריב עליו קיני זבים וקיני זבות וקיני יולדות אע"ג דמהנהו שהרי המודר נפטר מקרבן זה מ"מ כיון שלא בא לידו כלום מותר ה"ה ה"נ באתנן לא מיקרי אתנן ומותר:

איתפלגון. פליגי ר"י ורשב"ל:

מקדישין. קדשים בתחלה בי"ט וכדמסיק בסמוך:

הולך לו. בע"פ שחל בשבת הולך אצל מוכרי טלאים ולוקח מהם טלה לפסח:

אצל מוכרי פסחים. שהקדישו כבר מעי"ט:

כמ"ד מקדישין. תחלה בי"ט וה"ה בשבת הלכך לוקח טלה והוא מקדישו בשבת:

יהא אסור משום מקדיש. למ"ד שהולך אצל מוכרי פסחים מאי תיקן הא הקדישן של מוכרי פסחים יוצא לחולין קודם קבלת המעות ואח"כ חוזר ומקדיש א"כ ה"ל כמקדיש בתחלה בי"ט:

ופריך והא תנינן במתני' בביצה אין מקדישין בי"ט. וקשיא למ"ד מקדישין:

במקדיש למחר. הא דאין מקדישין היינו שלא יקדיש היום להקריב למחר אבל להקריב בי"ט מותר:

וחורנה. ואידך:

במקדיש לבדק הבית. הוא דאסור בשבת ובי"ט אבל להקדיש למזבח שרי:

ה"ג ואפי' כמ"ד אין מקדישין במקדיש בעזרה. וה"פ ואפילו כמ"ד אין מקדישין בי"ט מותר ליקח ממוכרי טלאים והא דמקדיש בשבת אין איסור דמקדישו בעזרה ואין שבות במקדש והא דאין מקדישין בשבת וי"ט אינו אלא שבות:

מניין שהן נימנין. כלומר שאין הפסח נאכל אלא למנוייו:

ת"ל במכסת נפשות. לשון מניין כמו במכסת ערכך:

מניין שהן ממנין. עד השחיטה דוקא ולא אחר כך:

נאמר כאן שה. איש לפי אכלו תכוסו על השה:

ונא' במצרים. איש שה לבית אבות:

מה שה שנאמר במצרים חי. דבשעת לקיח' ודאי חי הוא ולא שחוט אף שה האמור במנויין נמי חי ולא שחוט:

מ"ט דר"ש. דאמר במתני' עד שיזרוק הדם:

אלו מתו. מקצת בני החבורה בין שחיטה לזריקה מי לא מתכפרים אינך בזריקה ולא הוה כפסח שמתו בעליו א"כ אף בשמשכו ידיהם נמי שרי דמה בין מתו למשכו ידיהם:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף