קרבן העדה/פסחים/ד/ג

קרבן העדה פסחים ד ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' שלא למכור. שהחמירו על עצמן דלמא אתי למכור גסה:

ובכל מקום אין מוכרין להם בהמה גסה. מפני שמיוחדת למלאכה ועושה בהמתו מלאכה בשבת ואדם מצווה על שביתת בהמתו:

עגלים וסייחים. קטנים ואף על גב דלאו בני מלאכה נינהו מיחלפו במכירת גדולים ושבורים מיחלפי במכירת שלמים:

בשבורה. דלא משהו לה ושחטו לה הלכך לא חזי לה ישראל גבי גוים ולא אתי למשרייה מכירה אחריתא:

מתיר בסוס. שאין מלאכתו אלא לרכיבה ואינה אלא שבות משום דחי נושא את עצמו ולא איכפת לן אי אתי להשאילו ולהשכירו:

גמ' ה"ג מהו מותר לגדל. והכי פירושא מהו שיהא מותר ליתן להם בהמה לגדל:

כגון מהיר. שם מקום שמרעה שלהן לא היתה רחוקה מן העיר יותר מט"ז מיל על ששה עשר מיל ושם מותר ליתן לגדל שיוכל לראותו תמיד כדאמרינן בבכורות ששה עשר מיל שולט עין הרועה:

הוון בעיי מימר. סברוהו בני הישיבה לומר:

מ"ד מותר למכור. כלומר במקום שנהגו היתר במכירה מותר נמי לייחד הבהמות אצלן:

ואפי' כמ"ד מותר למכור. ואפי' במקום שנהגו היתר במכירה אסור לייחד אצלן דחשודין על הרביעה וקעבר אלפני עור לא תתן מכשול:

ופריך מה בין למכור וכו'. מ"ש מכירה דשרי מיחוד דאסור:

ומשני תמן. במכירה מכיון שמוכרה לו הרי היא כבהמתו של עכו"ם וחס על בהמתו שלא תעקר שנעשית עקרה ברביעה:

ברם הכא. אבל כאן ביחוד כיון דשל ישראל הוא חשוד שירביענ':

למה. אין מוכרין לו בהמה דקה:

ומשני שהוא מוציאה ממצות ראשית הגז:

ופריך הגע עצמך שהיתה עז. שאינה חייבת בראשית הגז ומתני' סתמא קתני דמשמע בכל בהמה דקה איירי:

ומשני שהוא מוציאה ממצות בכורה:

ופריך הגע עצמך שהיה עז זכר דלא שייך ביה מצות בכורה מ"ט אסור:

ומשני שהוא מוציאו מידי מתנות. כהונה והם הזרוע ולחיים וקיבה:

ופריך מעתה. לפי דבריך לא ימכרו חיטין לעכו"ם שהוא מפקיען ממצות חלה ואשאר מתנות כהונה ל"ק ליה דאיכא למימר שכבר הפרישן אלא חלה שאינו מפריש אלא בשעת לישה קשיא ליה:

יין ושמן וכו'. לדבריך אף יין ושמן לא ימכרו לעכו"ם שהוא מוציאן מידי ברכה שישראל הנהנה ממנו היה מברך עליהן ולא משני מידי דעיקר הטעם כדפרישית במתני' מה בין גסה וכו'. למה גסה אסורה בכל מקום ודקה במנהגא תליא ומשני בהמה גסה יש בה חיוב חטאת דקעבד בה מלאכ' בשבת:

ופריך ואינו חולב ואינו גוזז. בתמיה נמצא שאף בדקה קעביד מלאכה בשבת:

ומשני תמן. בדקה הוא האדם העושה מתתייב ואינו מצווה הישראל על שביתתו אבל הכא בגסה הבהמה היא מתחייבת ואדם מצווה על שביתת בהמתו:

ופריך וכיון שהוא מוכרה לו לאו בהמתו של עכו"ם היא. בתמיה וכיון דבהמתו היא אין הישראל מצווה על שביתתה ואפי' בהמה גסה תהא מותר למכור לו:

ברם הכא. בהמתו של ישראל היא:

והוא חשוד עליה. ל"ג ליה הכא ואגב שיטפא דלעיל נכתב כאן:

פעמים. שהישראל מוכרה לעכו"ם לנסותה אם טובה היא והעכו"ם מחזירה לו לאחר ג' ימים נמצא שלמפרע היתה של ישראל והעכו"ם עבד בה עבודה בשבת. ה"ג ונמצא עובד עבודה:

ופריך מעתה לניסיון. היא דיאסר אבל מכירה לחלוטין נתיר:

ומשני זו. שלא לנסיון אסרה מפני זו מכירה דלנסיון:

עבר ומכר. בהמה דקה במקום שנהגו איסור מי קונסין אותו או לא ופשיט כשם שקונסין להלכה אם מכר בהמה גסה דמדינא אסור כך קנסו לבהמה דקה במקום שנהגו:

ה"ג מנין שקונסין אותו להלכה. וקנסיה בכיפלה שיתן קנס כפל הדמים שלקח בעד הגמל כדי שיחזור ויקח הגמל מן הארמאי:

לסרסור קנסו. לא שהוא מכר גמל שלו אלא סרסור היה בין עכו"ם לעכו"ם אחר או בין עכו"ם לישראל ואפ"ה קנסו אותו:

והוון צווחין לי'. והיו קורין איתו ברא דמסרסר לארמאי פי' בן שהוא מסרסר הארמיי':

מה רשב"ל כר"י אתיא. הא דרשב"ל דקניס בכיפלה כר' יהודה:

מעלה. שמין:

ונותן חצי דמים לכהן. אבל קדושת הגוף לא קדיש למזבח הואיל וחציין לעכו"ם:

נתנה לו בקבלה. נמי לא קדיש בבכורה קדושת הגוף הואיל וחציין לעכו"ם פטור מן הבכורה:

מעלה. עם העכו"ם. אפי' עשר פעמים יותר מדמי שויו וצריך להוציאו מיד העכו"ם:

ונותן כל הדמים לכהן. קנס הוא שקונסין אותו לפי שמכר' לעכו"ם והפקיעם מבכורה:

הואיל ואצבע העכו"ם באמצע. כלומר הואיל ויד העכו"ם באמצע שיש לו חלק בו פטורה מן הבכורה:

ורובה מן דר' יהודה. ומחמיר יותר מר' יהודה דאלו ר' יהודה דאמר דקונסין אותו היינו דוקא במצות בכורה דעקר מצוה דאורייתא ורשב"ל קאמר דקונסין אפי' בהמוכר בהמה גסה דאינו אלא איסור' דרבנן:

שאינה יכולה להתרפאות. ולעשות מלאכה בשבת ומסתמא לשחיטה זבנה ולא משהי לה ולא חזי לה ישראל בי עכו"ם דתיפוק חורבה מינה לזבוני שלימה ולא מביאין עליה זכר ומשהי לה ומאן דחזי לה בי עכו"ם יליף מינה לזבוני שלימה ורבי יודה סובר דשבורה אינה מרבעת ואינה נרבעת:

שאסור להמציא להן זרע. כלומר אסור לעשות פעולה שיתעברו בהמה גסה שלהן:

תמן תנינן. ריש מסכת בכורות:

הלוקח עובר חמורו. ובכור הוא ועדיין במעי אמו:

אף על פי שאינו רשאי. כדתנן במתני' בכל מקום אין מוכרין להן בהמה גסה:

והמשתתף לו. שנותני' מעות בין שניהם וקונין הבהמה:

והמקבל ממנו. שהחמורה של עכו"ם וישראל מקבלה שיהו חולקין בולדות אבל גוף החמורה לעכו"ם:

פטור מן הבכורה. אם אותו עובר שקנה מן העכו"ם אי שמכר לו בכור הוא אינו קדוש הואיל ויש חלק לעכו"ם בו או באמו:

ה"ג לית הדא אמרה שאסור להמציא להן עוברין. וה"פ ממתני' שמעי' דאפי' עוברין אסור למכור להן מדתני גבי והמוכר לו אע"פ שאינו רשאי:

ה"ג לא אמר בן בתירא אלא בסוס זכר:

י"א שהוא רץ אחר נקיבה. ובזה הורג בעליו במלחמה שע"י כן נמסרים ביד שונאיהן:

שהוא עומד ומשתין. ובתוך כך בא השונא והורגו מה שאין כן שאר בהמות משתינן דרך הילוכן:

מה נפיק מן ביניהון. מאי איכא בין הני תרי טעמי:

הסריס. סוס שהוא סריס ואינו רץ אחר הנקיבה:

דברי חכמים. טעמייהו דחכמים דאסרו אף בסוס:

לכשיזקין הסוס. מטחינו ברחיים בשבת ואב מלאכה הוא:

הוציא. לרה"ר בשבת:

חיין פטור. שהחי נושא את עצמו:

ורבנן אית להון. ה"ג ורבנן אית להון חייב חטאת ואינון מתיבין לי' הכין. וה"פ ורבנן למה להו להשיב לבן בתירה דלכך אסור בסוס דכשיזקין יעשה מלאכה הא אינהו סברי אף במוציא עוף יש חיוב חטאת וסוס מוכן לעופות:

ומשני כשטתו השיבוהו. אפי' לשיטתך דחי נושא את עצמו מכל מקום אסור משום דלכשיזקין יעשה בו אב מלאכה:

ה"ג כשיטתך. שאת אומר משום שבות:

אומר אני. שסוס אסור למכור משום שני דברים:

משום כלי זיין. שמלמדהו להרוג בידו את הנופלים במלחמה ואסור למכור כלי זיין לעכו"ם:

ומשום הלכות בהמה גסה. דקעביד בה עבודה בשבת כשיזקין מטחינו ברחיים:

חי' גסה. אסור למכור לעכו"ם כבהמה גסה דגם בה שייך איסור כלי זיין:

מאן תניתה. ברייתא כמאן כר' אבל לא כרבנן דסברי דאין איסור כלי זיין בבהמה גסה א"כ בחי' גסה דלא שייך איסור עבודה שריא כבהמה דקה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף