קרבן העדה/עירובין/ט/א

קרבן העדה עירובין ט א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' כל גגות העיר רשות אחת. ואע"פ שדיורין חלוקין לשני בני אדם הגגות שאין תשמישן תדיר אין בהן חלוקת רשות וכלים ששבתו בגג זה מותרים להוציאם לזה:

ובלבד שלא יהא גג גבוה. מחבירו עשרה דאם חלוק מהן בגובה עשרה אסור לטלטל ממנו לגגין גזרה משום תל גבוה י' ורחב ד' ברה"ר דלא ליתי לכתף עליו:

כל א' רשות לעצמו. ואם לא עירבו דיורין שלמטה אסור לטלטל מזה לזה:

ר"ש. מיקל מכולן ואמר חצירות וגגות וקרפיפות שאינן יותר מבית סאתים הואיל וכולן אין תשמישן מיוחד ותדיר רשות אחת הן ומטלטלין מזה לזה בלא עירוב אפי' היו הגגות גבוהות או נמוכות מי' ולית ליה לר"ש עירובי חצירות אלא משום היתר כלי הבית:

לכלים ששבתו בתוכן. כלים ששבתו באחד מהן מוציאין אותן מזה לזה:

אבל לא לכלים ששבתו בתוך הבית. והביאום לחצירן ע"י שעירבו בני החצר אסור להוציאן מחצירו לחצר אחרת אם לא עירבו שתי החצירות יחד:

גמ' איתפלגון רב ושמואל. פליגי בה רב ושמואל בגגין השוין שאין בהן גג גבוה או נמוך מעשרה לר"מ ובגג יחידי לרבנן:

עד בית סאתים. דכיון דהיקף זה אינו הוקף לדירה דהנך מחיצות של מטה. אע"פ שנעשו לדירה למטה עבידן לדור למטה בחללן ולא לדירת גג וכי נאמר גוד אסיק מחיצה והוי היקף יותר מבית סאתים אסור לטלטל בו אלא בד' הלכך אם הם עד בית סאתים מטלטל בכולן אבל לא יותר וכן בגג יחידי לרבנן אם הוא יותר מבית סאתים אין מטלטלין בו אלא בד':

אפי' כור וכו'. דכיון דגג יחידי הוא מינכרי מחיצות וכן לר"מ המחיצו' שבסוף הגגין כולם מינכרי ואמרי' בהו גוד אסיק וכיון דעשויין לדירה למטה הרי הן מחיצות העשויות לדירה ומטלטלין בכולה:

הוו בעי מימר. סברוהו למימר:

מה פליגי. כי פליגי ר' מאיר ורבנן דוקא כשעירבו שחלוקין הבתים שלמטה להרבה בני אדם וצריכין לערב וכיון דגגות אין תשמישן תדיר סברי רבנן דלא מהני להו העירוב:

אבל בשלא עירבו. שאינן צריכין לערב כגון שהבתים הם של יחיד מודים חכמים שכל הגגות רשות אחת הן ל"א בשלא עירבו אף רבי מאיר מודה דאסורין:

פתר לה. אח"כ פירשו שאפי' הן יחידים פליגי ר' מאיר ורבנן:

מתני'. דפליגי רבנן דוקא שהיו עליית כולן על הגגין בסולם צורי או מצרי:

סולם המצרי. סולם קטן:

סולם צורי. סולם גדול:

ואחד עולה בסולם צורי. שהוא קבוע תמיד:

נעשה כפתח. דכיון דאינהו לא עבדו סולם קבוע סליקו נפשייהו ואחלינהו לגבי דהאי:

כמטרפס ועולה. מקפץ ומנתר וי"א מסתרך ועולה:

מהו לטלטל בכולו. לרבנן דאמרי כל אחד רשות לעצמו מהו לטלטל כל אחד בכל גגו:

מטלטל בכולו. שמחיצות המבדילות למטה מן הדיורים אמרינן גוד אסקינהו למטלה ויפרידו ביניהן אף על פי שאין המחיצות ניכרות:

אלא בד' אמות. דכיון דכל אחד רשות לעצמו והן פרוצין זה לזה אוסרין זה על זה דהוה ליה רשות פרוצה במלואה למקום האסור לה:

גג גדול סמוך לקטן. גדול עודף עליו לכאן ולכאן:

הגדול מותר. לטלטל בו דיורין שבו:

ניחא הגדול. כלומר הניחא הגדול מותר איכא למימר שמותר בד' אלא הקטן אסור צריכין לומר דאסור אפי' בד':

ויש אסור בד' אמות. בתמיה:

שנותנין לו ד' אמות בפני פתחו. כלומר אפי' בקטנה:

בשהיה שם פתח פתוח. אפילו לא נפרץ נמי הגדול מותר שהרי לא נפרצה לקטנה דהא אית לה גיפופי משני הצדדין:

והקטן אסור שנפרץ במלואו. דהא במקום חיבורן הם פרוצים לגמרי:

תאמר בגג שיש לו דיורין למטה. וכשם שדיורין חלוקין מלמטה כך הם חלוקין מלמעלה:

הרי שהיתה החצר למעלה מן הגג. כגון שהבית נמוך והחצר גבוה שהגג והחצר שוין ואפ"ה אתם אוסרים לטלטל אע"פ שאין דיורין למטה:

שאין כל אחד מכיר את חלקו. שהרי כולם שותפים בו:

בפסיסיות. בפסין שכל אחד יודע עד הכין מגיע חלקו:

מהו. מאי טעמא אתם אוסרין בכה"ג:

עד כאן היתה התשובה. על שאלה זו לא השיבו חכמי' כלום:

מיכן והילך היו משיבין לפניו. ריב"ב פליג ואמר דאף ע"ז היו משיבין לו דלא דמי לגגות:

שמחיצותיה עולות עמו. מחיצות החצר הם גבוהין מחצר עצמו ל"א שמחיצותיה ניכרין לאותו העומד בפנים:

שאין מחיצותיה עולות עמו. שאין ניכרין לאותו העומד על הגג:

והוא מימר לון. ור"מ אמר להן:

אוף אנא וכו'. אף אנא סובר דבעינן מחיצות אלא דהכא הוי כמחיצות דאמרינן גוד אסיק מחיצה ומה שהוא בעומק כאלו היא בגובה על הגג:

שמן. לסוך בו:

ואלונטית. להסתפג בה:

ארבע פלגוון. ד' תנאים פליגי בדבר זה:

הכי גרסינן כל גגות העיר רשות אחת הן וחכמים אומרים כל אחת רשות לעצמה ר' יודן אומר חצר וכו'. וה"פ ר"י פליג וסובר דאפי' גג חצר אחת הן דתשמישתיה דגג שוה לחצר אבל קרפף לא דאין תשמישתו שוה לחצר:

חצר גג וקרפף רשות אחת הן. דאס"ד כל חדא רשותא בפני עצמו א"כ היינו ר"מ:

בשלא עירבו. בני החצירות כל אחת לעצמה דהשתא לא שכיחי כלי הבתים בחצר וליכא למגזר אי שרית להוציא הכלים ששבתו בזו להכניסן לחברתה אתי לאפוקי נמי לה כלי הבית:

אבל עירבו. כל חצר לעצמה ולא עירבו שתי החצירות יחד אסור לטלטל מזו לזו אפי' כלי החצר דכיון דשכיחי מאני דבתים בחצר גזרינן דלמא אתי לאפוקי מאני דבתים שבחצר זו לחצר זו ור"ש מודה בהו דקתני אבל לא לכלים ששבתו בתוך הבית ועוד דחצר גופיה כבתים הוא:

היא עירבו היא שלא עירבו. כלומר בין עירבו בין לא עירבו מחצר לגג שרי דלא גזרינן:

ה"ג מתני' פליגא על ר' יוחנן לא לכלים וכו' אם לא בשלא עירבו הדא צורכא להוציא מן הבית אסור לא כ"ש לגג. וה"פ אם נאמר דלא איירי מתני' אלא בשלא עירבו החצירות לעצמן השתא לחצר אסור להוציא מן הבית שהרי לא עירבו לא כ"ש שאסור להביאן על הגג:

בשעירבה זו בפני עצמה וכו'. הא דא"ר יוחנן בשלא עירבו היינו שלא עירבו החצירות יחד ומתני' איירי כשעירבה זו לעצמה וזו לעצמה:

ה"ג אפי' כן לא לכלים ששבתו בתוך הבית:

חתייא דשמואל לרב. בהא שוין רב ושמואל דמתני' אפילו בשעירבו ופליגי אדר' יוחנן דאמר דמתני' דוקא בשלא עירבו:

עד בית סאתים ורב אמר אפי' כור וכו'. שמעינן דבעירבו איירי רבי מאיר ורבנן דאי לא עירבו למה מותרין לטלטל לרבי מאיר בכולו או עד בית סאתים נימא בכל בית גוד אסיק מחיצה נמצא שהן חלוקין למעלה אלא ודאי בשעירבו איירי א"כ ודאי ר"ש בשעירבו איירי ושממינן דפליגי ארבי יוחנן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף