קרבן העדה/עירובין/ח/ט

קרבן העדה עירובין ח ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' אין שופכין לתוכה מים וכו'. מפרש בגמרא:

עוקה. גומא:

סאתים בגמרא מפרש טעמא דשיעורא:

מן הנקב ולמטה. שמחזיק סאתים. החלל סלה:

בין מבפנים. בין שעשת לעוקה בתוך החצר בין שעשאה ברשות הרבים סמוך לחצר:

צריך לקמור. לעשות עליה כמין כיפה מכוסה מלמעלה כדי שתהא חלוקה מרשות הרבים:

ביב. חריץ העשוי לקלח שופכין שבחצר לרשות הרבים:

שהוא קמור. במשך ארבע אמות ברשות הרבים דבד' אמות יש שיעור ליבלע בהם סאתים מים שאדם עשוי להסתפק בכל יום:

שופכין לתוכו. דתיימי מיא ואי נמי לא תיימי דיש בו מים מבעוד יום כיון דרוב ימות השנה עשויין ליבלע הכא נמי כי נפקי לבראי לאו להכי איכווין וכיון דלא נתקיימה מחשבתו שרי דאפילו מתכוין ליכא איסורא דאורייתא דהא לאו ברשות הרבים זריק להו איהו גופיה אלא מאיליהן יוצאין הלכך כי לא מיכוין שרי לכתחלה:

לא ישפוך על פי הביב. כלומר בתוך החריץ ואע"פ שיש אורך מכאן עד יציאתו מאה אמה ויכולין ליבלע כיון דבגופיה שפיך מקלחי להדיא ובכח לרשות הרבים והרוא' אומר ששפכן סמוך ליציאתו ובעי דליפקו:

דיוטות. עליות וחצר פחותה מארבע אמות לפניהם ששופכין בה מימיהם:

מקצתן. בני הדיוטא אחת עשו עוקה בחצר ובני האחת לא עשו:

ואת שלא עשו עוקה אסורין. כל זמן שלא עירבו דאי שריית להו להני על ידי עוקה דהנך אתי לאפוקי מאני עם השופכים מן הבתים לתצר עד העוקה וקמיטלטלי בחצר דלא עירבו בה:

גמ' ה"ג שיערו תשמיש לאדם סאתי'. וה"פ שיערו חכמי' שאדם מסתפק סאתים מים בכל יום ואי משתמש יותר ה"ל מילתא דלא שכיחא ולא גזרו בו רבנן:

וארבע אמות מבליעות סאתים. הלכך אי נמי נפקי לבר לא נתקיימה מחשבתו:

צריך לפוק. לסתום הנקב של העוקה היוצא לרשות הרבים שלא יצאו המים לרשות הרבים:

צריך לשפוך. המים שבעוקה מע"ש דאם נשתיירו בו מים לא מהני שהרי יצאו ממנו בשבת:

חד תנא הוא. מאן דמחמיר לפוק מחמיר נמי לשפוך המים דחד טעמא לשניהם:

רבי יונה אביך. שרבי מנא היה בריה דרבי יונה:

הוה בר קטיפרס. אם העוקה עשוייה במדרון:

ה"ג מבפנים אפילו יותר מעשר אסור. וה"פ אם המדרון יוצא מפנים לחוץ לרה"ר אפילו העוקה עשר אסור שמיד יוצאין לחוץ והרי הוא כשופך לחוץ:

אלא כן אנן קיימין. אלא הכא במאי עסקינן בשוה שפת העוקה לרשות הרבים א"כ מאן דתני צריך לפוק היינו במדרון לחוץ ומאן דתני א"צ לפוק במדרון לפנים א"נ בשוה:

מתני' פליגא על ר"י. דסובר שתי רשויות אחד גבוה ואחד נמוך אין מצטרפין:

פתר לה בשוה. שהיו החצר והאכסדרה שוין בגובה קרקעיתן:

מתני' פליגא על ריש לקיש. דאמר דוקא חצר ואכסדרה מצטרפין אבל גג וחצר אין מצטרפין ובברייתא תניא דאפילו גג וחצר מצטרפין:

עוד היא בשוה. עדיין איכא לשנויי דברייתא איירי שהגג והחצר הם שוין לכך מותר לטלטל בתוכן:

דע לך שהוא כן. כלומר ותדע דיש לחלק בין שוין לשאינן שוין:

אין מצטרפין. וקשיין אהדדי:

לא בשאינן שוין. אלא ודאי דכאן דמצטרפין איירי בשוין וכאן דאין מצטרפין בשאינן שוין:

סילונות שבכרכין. שהן יוצאין לרה"ר יותר מד' אמות:

אע"פ שנקובין לחוץ ומוציאין מים לרה"ר:

אם היה מזחילה. דף ארוך מונח על פני אורך הכותל ומונח בשיפוע והמרזבים כולם שופכים על הדף ההוא:

מותר. לשפוך על פי הביב דלא אזיל להדי רה"ר:

ואם היתה עונת גשמים מותר. ואין צריך עוקה דלא איכפת ליה דליפקו דבלאו הכי חצירו מטונף מפני הגשמים:

צינורות. שפיהם רחב ארבעה טפחים דה"ל כמוציא בהדיא מרה"י לרה"ר אסור:

והתני. בניחותא:

אם היה מקום צנוע מותר. ואין צריך עוקה וצינורות בימות הגשמים ומקום צנוע דמיין שהרי כל הצינורות מקלחין מים בימות הגשמים:

הדא פליגא על דרב. הך דבר קפרא פליגא על רב:

ולית ליה קיום. ואי אפשר לקיים ברייתא זו אליבי' דודאי פליגי:

כל שאסור משום מראית עין. כגון שפיכת מים על פי ביב שהוא אסור שלא יחשדוהו ויאמרו שהוא מתכוין לכך:

אפי' בחדרי חדרים אסור. ואלו בר קפרא קאמר אם היה מקום צנוע מותר:

הדרן עלך פרק כיצד משתתפין

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף