קרבן העדה/עירובין/א/ט

קרבן העדה עירובין א ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' מקיפין ג' חבלים. אשיירא שחנתה בבקעה קאי דשרינן להו להקיף בקעה גדולה במחיצה גרוע כזו אע"פ שמגיע לכל אחד מבני השיירא יותר מסאתים או ביחיד איירי ובלבד שלא יקיף יותר מבית סאתיים דכל מחיצה שאינה של שתי ושל ערב אינה מחיצה להתיר ליחיד יותר מבית סאתיים:

זו למעלה מזו. כלומר נועצין שני פסין לכל רוח ורוח אחד בראש הדופן וא' בסוף וקושרין החבלים בפסין מן התחתון לקרקע פחות משלשה והוי כולו עומד דכלבוד דמי וממנו לאמצעי פחות מג' הרי ששה עומד פחות ב' משהויין בשני האוירין ומאמצעי לעליון פחות מג' הרי בג' אוירין תשעה עומד פחות שלשה משהויין:

שיעור. עובי החבלים יותר על טפח שלשה משהויין כדי שיהו הכל עשרה טפחים:

גמ' לא אמרו אלא בעשר וביתר מעשר. יהיו החבלים והעומד:

הא פחות מיכן לא. אם החבל העליון אינו גבוה עשר מן הארץ אסור:

ותני כן. ותניא נמי הכי:

אין את כו'. כלומר כי קמיבעיא לן הא קמיבעיא לן:

ה"ג הביא דופן של ו"ט וכל שהוא והגביהו מן הארץ ארבעה טפחים חסר כל שהוא. מהו:

ייבא כיי דמר. אתיא כי הא דאר"י:

העומד והחלל מצטרפין. למקום ד' ה"ה ה"נ כיון שהעומד מרובה על הפרוץ שהרי ששה וכל שהו הוא העומד ומצטרפין גם החלל להיות מחיצה עשרה:

וקשר גמי מלמעלן. מקנה זה לזה כעין צורת הפתח:

מציל משום פיאה. שאם היו גפנים בתוך חלל הקנים מותר לזרוע סמוך להן חוץ למחיצה כדתנן היה גדר בינתיים זה סומך לגדר מכאן וזה סומך לגדר מכאן:

פיאה. כל מידי דמקיף ולא מגין ומכסיא כולה קרי ליה פיאה דדמיא לפיאה שהשדה כולה מקורחת ומגולה אלא שנשתייר בה מעט והיא נקראת פיאה כ"פ הערוך:

כמחיצת שבת. כך הדין לכלאים וכיון דלשבת לא הוי מחיצה ואסור לטלטל בתוכו ה"ה לענין כלאי' לא הוה מחיצה:

אעים. עצים נטל וסתם הפרצות כדי שלא יהיה יותר מעשר ויהא מותר לזרוע חוצה לה:

דוקרנים. קנים משופין כדקר יתד הנעוץ בקרקע:

אמר. ריב"ן:

כזו. אם הפרצה פחות מעשר מתיר נמי לטלטל בתוכה בשבת:

מודה רשב"ל. אע"ג דמתיר לעיל פיאה מודה מיהו דלענין שבת לא מהני פיאה ביתר מעשר:

מתני' אמרה כן. כלומר מתני' נמי דייקא:

אם אומר את וכו'. ואס"ד דפיאה מתרת לשבת אפי' ביותר מעשר ל"ל ג' חבלים הא בחבל א' שלמעלה סגי דהוא כפיאה אלא דלא מהני לשבת ביתר מעשר:

ודאי הדא פיאה. דמהני לרשב"ל משום מחיצה:

אמה איתאמרת. באיזה ענין עשאה:

מלמעלן. שקשר מלמעלן של הקנים העומדים או מן הצד שמתח הזמורה מזה לזה באמצעיתו ולא על ראשיהן:

א"ת מלמעלן. כלומר דאיכא בינייהו א"ת מלמעלן מהני אע"ג דלא הוי אלא כצורת הפתח אפ"ה מהני כ"ש מן הצד דדמיא למחיצה דמהני:

הא מלמעלן לא. דכיון דלא הוי מחיצה בשום צד לא מהני צורת הפתח:

יאות א"ר חגיי. דשמעינן ממתני' דלא מהני פיאה בשבת. כדדייק מחבלים:

לא א"ר חגיי כלום. דהתם החבלים ניתנין מלמעלה ודין הוא דלא מהני בפחות משלשה חבלים:

ופריך ממה נפשך. דייק ר' חגיי שפיר דהא במתני' איכא ג' חבלים אחד מלמעלה ואחד באמצעיתו ואחד מלמטה וקשיא אי מן הצד מהני מלמעלה ומלמטה ל"ל ואי מלמעלה מהני באמצע ומלמטה ל"ל:

תיפתר. תפרש הא דמהני פיאה בכלאים בשעשויים כמין דקרים שמשפעין לשני הצדדים ורחבים וה"ל כמחיצה משא"כ בחבלים:

לגובה. בגובה הפיאה מן הארץ אפי' בגובה ק' אמה. שהדוקרנין גבוהין ק' אמה מן הארץ והגמי קשור עליו שם מהני כמו מחיצה:

הדא דתימר. הא דאמרת דאפי' גבוה הרבה מהני בפיאה דוקא לענין כלאים:

לא תהא פיאה גבוה מן הקורה. השתא קורה שהיא גבוה מן ך' אמה פסולה כ"ש פיאה:

היא כלאים היא שבת. דאף בשבת מהני פיאה אפי' גבוה ק' אמה:

מה בין קורה. דלא מהני למעלה מך' ופיאה אפי' גבוה ק' כשר:

ומשני קורה מצלת מרוח אחת. מהני אפילו מרוח אחת לכך בעינן למטה מך':

פיאה. אבל פיאה אינה מצלת אא"כ היא מסוגרת מד' רוחותיה שיהו כולם נחשבים כמחיצות לכך אפילו היא גבוה כשרה כדין מחיצות ממש:

ותייא כיי דמר ר"ז. האי שינוייא דמשנינן דפיאה אינה מצלת עד שתהא מגופפת אתיא כי האי דאר"ז:

ה"ג טיטרפליות שבכרכים כ"ה בסוכה פ"ק. ונראה דה"פ שהם כעין קורות היוצאים מן הבניינים הגדולים ומונחים על ד' עמודים העומדים לפני הבית:

אסור לטלטל תחתיהן בשבת. שאלו תורות היוצאים אינן עשויים להיות מחיצות לחוץ אלא שהן סוף תקרת הבית ואינן כמחיצה ואפי' כפיאה לא חשיב:

ארבע פצטליות. הם גוילים שכתב עליהן איגרת והם גדולות ואינן עשויים לחזק ומיבעיא ליה אי מהני או לא דאפילו כגמי אינן חשובים ובסוכה הגירסא פסטליות:

ה"ג ר' בון ורבנן בעון וכו' פיאה מהו שתציל בסוכה. דליהוי מחיצה להכשיר הסוכה:

סוף סכך. שמונח ע"ג עמודים שהסכך נשען עליו מהו שיציל על הסוכה דליהוי כמחיצה מי אמרינן דלא גרע מגמי וה"ל כפיאה דהא מונח על ד' עמודים או לא:

אין סוף סכך מציל. והיינו כדא"ר בא בר ממל בסמוך דאין סוף תקרה מציל:

ה"ג זה נעשה לכך וזה אין נעשה לכך. וה"פ פיאה נעשית לכך דליהוי מחיצה במקום שהיא עומדת אבל סוף סכך לא נעשה לשם מחיצה למטה אלא לסכך למעלה הלכך אינו מציל:

כל אילן מילייא. כל הדברים האלה שאמרנו בפיאה אינו אלא למשא ומתן לפלפול:

הא להורות. אבל להלכה אסור להתיר פיאה בשבת:

להורות. מנ"ל דאסור:

ומשני מה אם סוכה קלה. שאינה אלא מצות עשה:

את אמר אסור. לא התירו צורת הפתח אלא מרוח אחת ובעינן שתי מחיצות שלמות:

שבת החמורה. דענוש כרת לא כ"ש דבעינן מחיצות שלמות:

ופריך מאן תנא וכו'. מכדי מאן תנא דמתיר פיאה בכלאים ריב"ן ואיהו דאמר לעיל בברייתא דפיאה אף לשבת מהני ואמאי קאמרת דלענין שבת אינו מתיר ולכלאים מתיר:

ה"ג א"ל הדא תנא. וכ"ה בסוכה וה"פ לאו ריב"ן הוא אלא הך תנא דברייתא דלעיל בפרוץ מרובה על העומד דמחמיר בשבת מבכלאים:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף