קרבן העדה/סנהדרין/ג/ט

קרבן העדה סנהדרין ג ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' היו מכניסים אותן לבעלי דינין. שלאחר ששמעו. טענתם היו מוציאין אותן לחוץ כדי שישאו ויתנו בדבר ולא ישמעו בעלי הדינים מי מחייב ומי מזכה:

שנים אומרים חייב ואחד אומר זכאי חייב. שנאמר אחרי רבים להטות:

אפי' שנים מזכין או מחייבין ואחד אומר איני יודע יוסיפו דיינים. אע"ג דאי הוה פליג עלייהו היה בטל במיעוטו כי אמר איני יודע הוה כמו שלא ישב בדין נמצא הדין בשנים ואנו שלש בעינן:

יוסיפו דיינים. הדיינים יבררו עוד שנים:

הגדול שבדיינים כו'. זהו כבודו כדתנן ראש ב"ד אומר מקודש:

גמ' מה ת"ל שני שעירים לכתוב שעירים לחוד ממילא ידעינן שהן שנים דהא מיעוט רבים שנים אלא שני בא ללמד שיהיו שניהם שוין בכל מה דאפשר כלומר כשם ששניהם נכללים בדבור אחד כך יהיו שוין כאלו שניהן אחד הן:

כבשים. בתמידין כתיב שני כבשים בני שנה ובמצורע ככיב יקח שני כבשים:

מיעוט צפרים שנים. וכתיב. במצורע שתי צפרים חיות:

מיעוט חצוצרות שנים. דכתיב קך לך שתי חצוצרות כסף:

והא כתיב לא תטה משפט גר ויתום. ואי ס"ד בעינן שיהו שני בעלי הדיינים שוים לא מצינו גר דן אלא עם חבירו גר א"כ ל"ל קרא שלא להטות דין גר מהיכא תיתי להטות מפני שהוא גר הא שכנגדו נמי גר היא אלא ודאי גר דן עם שאינו גר ויתום [דן] עם שאינו יתום [ש"מ] שאין צריכין שיהו הבעלי דינים שוין וקשיא ל"ל שני אלא שני מופנה לדרוש ממנו גזרה שוה:

ונא' להלן שני. וישארו שני אנשים במתנה:

הרי למדנו שאין האשה דנה. מדכתיב ועמדו שני האנשים אם אינו ענין לנידונים תנהו ענין לדיינים:

ולא מעידה. שהאשה פסולה לעדותן מי"ל:

ה"ג נאמר כאן שני על פי שני עדים ונאמר להלן וישארו שני אנשים במחנה מה שני שנאמר להלן אנשים ולא נשים ולא קטנים אף שני שנאמר כאן אנשים ולא נשים ולא קטנים א"כ למה נאמר ועמדו שני האנשים שלא יהא כו' וכ"ה ביומא. וה"פ השתא דאית לך גז"ש שאין האשה מעידה כ"ש שאינה דנה דהא תנן יש שכשר להעיד ואינו כשר לדון א"כ ועמדו שני אנשים למעט האשה שאינה דנה ל"ל:

שלא יהא אחד עומד ואחד יושב. שכשיראה שמכבדין חבירו יותר ממנו יסתתמו טענותיו:

לבוש כשם שהוא לבוש. שלא יסתתמו דברי חבירו באמרו שהב"ד לא יאמינו לי. נגד אדם חשוב ואני שפל לכן ילבשו במלבוש שוה:

בשעה שמעידין שנא' ועמדו שני האנשים. ובעדים משתעי קרא דסמיך ליה כי יקום עד חמס באיש:

אף הנידונין צריכין לעמוד. בשעת גמר דין שנא' אשר להם הרי בהא ודאי בבעלי הדינים משתעי:

כתיב לא יומתו אבות על בנים. אין לפרש שלא יומתו אבות בעון בנים ובנים [איומתו] בעון אבות הלא כבר נאמר איש בחטאו יומת אלא מה ת"ל לא יומתו אבות וגו' בעדות בנים קאמר:

ה"ג מיכן שלא יהו העדים קרויים של נידונים ומניין שלא יהיו קרובים זה לזה וכ"ה בשבועות. וה"פ מהכא שמעינן שלא יהו העדים קרובים לבעלי דינין מניין שלא יהו קרובים זה לזה:

ה"ג ומניין שלא יהו העדים קרובים זה לזה הגע עצתך שאם הוזם אחד מהן כלום נהרג עד שיוזם חבירו אם אומר את כן לא היה נהרג על פיו ומניין שלא יהו העדים קרובים לדיינים הגע עצמך שאם הוזמו לא מפיהן נהרגין:

ומניין שלא יהו הדיינין כו'. וה"פ מניין שלא יהו העדים קרובים זה לזה אמור לנפשך הלא אין האחד נהרג אלא עד שיוזם חבירו נמצא [אם העדים קרובים זה לזה] שהקרוב נהרג ע"י עדותו של קריבו וכתיב ובנות לא יומתו על אבות ושלא יהיו קרובים לדיינים נמי סברא הוא שהרי ע"פ ב"ד נהרנין ואין הדיינין ראויין לדון העדות שהרי קרוביהם הם :

מה עדים אין קרובין זל"ז. כדאמרינן בסמוך:

ובנים. לא יומתו על אבות ל"ל דמדבנים פסולין על האבות [האבות] פסולין על הבנים אלא ללמד על שאר קרובין שפסולין:

ופריך עד. כאן לר"ע דדריש כפילות [הכתובים] בתורה דאתיא לרבויי אלא לר"י דאמר דברה תורה כלשון בני אדם שאר קרובים מנלן:

ה"ג ושפטו העדה בין המכה ובין גואל הדם שלא יהא העדה כו' אר"י אם אומר את כן קרובין לנידונים נמצאת אומר כו' וכ"ה בשבועות. וה"פ ר' יוסי מפרש דברי ר' ישמעאל אי ס"ד שיהו הדיינין קרובים לנידונים נמצא פעמים שהדיינין הן גואלי הדם וקרא קאמר שיהו שופטים בין המכה ובין גואל הדם ש"מ שצריך שלא יהא השופט קרוב לנידונין ואי אפשר שיהיה גואל הדם:

מה הדיינין אין קרובי הנידונין. כדדייקינן מקרא דושפטו העדה:

ה"ג מניין שלא יהיו העדים קרובים זה לזה הגע עצמך שאם הוזם אחד מהן כלום נהרג עד שיוזם חבירו אם אומר את כן לא נמצא נהרג על פיו ומניין שלא יהו העדים קרובים לדיינין הגע עצמך שאם הוזמו לא מפיהן [הן] נהרגין וכ"ה בשבועית:

בכשרים ולא בפסולין. מנין אמתני' דשבועות קאי דתנן התם שבועת העדות נוהגת באנשים ולא בנשים ברחוקים ולא בקרובים בכשרים ולא בפסולין ואינה נוהגת אלא בראויין להעיד בפני ב"ד ושלא בפני ב"ד וקאמר שאינה נוהגת בקרובים שפיר שמעינן מקראי דלעיל אבל שאינה נוהגת בפסולין מנלן הא מיהת לשקרא אישתבע:

אין הכירו משלם ממון. נמצא שאין כאן עון דשבועת העדות אלא שבועת שוא:

להוציא עד אחד. עדות שהב"ד מקבלין אותן בלא דעת בעלי דינים אבל אם קיבלו עד אחד לשנים לא:

ה"ג תלמוד לומר והוא עד או ראה או ידע את שכשר כו' וכן הוא בשבועות. והכי פירושא מדכתיב והוא עד קדריש שיהא עד ראוי להוציא ממון מן התורה בע"כ דהנתבע לאפוקי עד אחד אף על פי שקיבלו אותו בשנים כיון שמן התורה אינו נאמן בלא דעת הנתבע פטור מקרבן שבועה:

שלא בפני בית דין. מנלן:

ייצא חוץ לב"ד שאפי' מגיד אין חבירו משלם ממון. שהרי יכול לחזור מעדותו:

ה"ג ומניין לשני עדים ת"ל והוא עד הרי כאן שנים וכר"י כו' וכ"ה בשבועות. וה"פ הא דאמרת מקרא והוא עד שמעינן להוציא עד אחד אדרבא והוא עד משמע עד אחד ומשני אתיא כר"י דאמר כל מקום שנאמר עד משמע שנים וכדמסיק:

כל מקום שכתוב בתורה עד סתם הרי הוא בכלל שני עדים. דכתיב לא יקום עד אחד באיש וקשיא ממשמע שנאמר לא יקום עד באיש איני יודע שהוא אחד מה ת"ל אחד זה בנה אב כל מקום שנאמר עד הרי כאן שנים עד שיפרוט לך הכתוב אחד:

ה"ג אשכח תני ר' ישמעאל שני עדים וכ"ה בשבועות. וה"פ מצא ברייתא דתני בה מפורש משום ר"י דאין שבועת בעדות אלא בשני עדים:

עד אחד שנשבע שאינו יודע עדות ונמצא שיודע עדות מהו לחייבי משום שבועת ביטוי:

ופשיט אפשר לומר כו' ואת מחייבו משום שבועת ביטוי. בתמיה כיון שאם יצרפו לו עד אחר נמצא שבשבועתו מפסיד חבירו ממון וכיון שכן אפשר שיהא חייב משום שבועת העדות איך נחייבו משום שבועת ביטוי:

קרוב. שאי אפשר לבא לידי שבועת העדות מהו שיהו חייב משום שבועת ביטוי:

ייכא כהדא. נאמר דאתיא כהא דאמר ר' בא בר שמואל:

ה"ג מאחר שאין בידו לבא. אם נשבע יתן פלוני לפלוני מנה אין כאן שבועת ביטוי שהרי אין פלוני ברשותו ליתן ושלא ליתן אף לשעבר כגון שנתן איש פלוני לפלוני מנה או שלא נתן נמי לא הוי שבועת ביטוי דבקרא לא כתיב אלא להבא דכתיב להרע או להטיב ומרבינן מלכל אשר יבטא האדם דחייב נמי לשעבר וכיון דלימא בלהבא מפורש בקרא אף לשעבר נמי ליתא וה"נ קריב אע"פ שכשר לעדות לכל אדם כיון שפסול לזה שנשבע עליו אינה שבועת ביטוי:

או. דמיא השבעת הקרוב להא דתנן שבועות פרק בתרא א"ל לש"ח היכן שורי א"ל איני יודע מה אתה סח ובאמת מת או נשבר או נשבה או אבד והשביעו המפקיד שכדבריו כן הוא שלא בא שורו לידו ואמר אמן וזה שקר אפ"ה פטור מקרבן אשם שאינו חייב קרבן על שבועת הפקדון אא"כ נשבע על דבר שאילו הודה היה חייב לו אבל הכא אלו הודה [על] האמת שקיבל השור אלא שמח היה פטור הלכך אינו מביא קרבן על שבועתי:

רב אמר. הא דתנן פטיר היינו שהוא פטור מאשם דשבועת הפקדון וחייב משום שבועת ביטוי לשעבר [ומביא] קרבן עולה ויורד אם שגג בקרבן כדי שבועה לשעבר באומר יודע אני ששבועה זו אסורה אבל איני יודע שחייבין עליה קרבן אע"פ שאינו בלהבא ימות ולא ימות כיון שהוא בלאו והן חייבין עליו משום [שבועת] ביטוי ה"נ בשבועת העדות אע"ג דליתא בלהבא דה"ל נשבע לבטל את המצוה אפ"ה חייב משום [שבועת] ביטוי:

מאחר שמצוה להפיסו. הואיל ומצווה השומר שישבע להפיס דעתו של המפקיד כמפורש בקרא וב"ד משביעין אותו על כך אין כאן שבועת ביטוי דכתיב או נפש כי תשבע לבטא בשפתים ודרשינן להאי כי בלשון אי וה"ק [נפש] אם תשבע דהיינו [מדעת] עצמו חייב עליה אבל שבועת הדיינין שהיא בעל כרחו לא:

ע"ד דרב. דמחייב משום שבועת ביטוי היינו טעמיה הא דחייב שבועה ע"פ הדיינין היינו לישבע באמת אבל זה שנשבע לשקר אינו ע"פ הדיינין אלא ע"פ עצמו:

ונשא עונו. משמע שחייב קרבן שזהו בכלל נשיאת העון:

מנן ליה ב"ד. מנלן דבעינן דוקא שיכפרו בב"ד כדתנן במתני' ומשני ילפין הגדה הגדה. בגז"ש נאמר כאן אם לא יגיד כו' ונאמר להלן אשר יגידו לך מה להלן בב"ד משתעי קרא אף ה"נ בב"ד:

כהדא. אשיגרת לישנא דמס' סוטה [פ"א ה"א] נקט ליה:

אין מקבלין. מן העדים עדותן לפסוק הדין על פיהם:

אא"כ ראו שניהן. את העדות כאחת:

בעידי בכורה. שמעידים על אשה או בהמה שנפטר רחמה ולא ראו שניהן כאחת א"נ מעידין ששמעו מן האב שאמר זה בני בכורי אפי' לא שמעי שניהן כאחת:

וכעידי חוקה. אחד מעיד שאכלה ג' שנים ראשונים של שמיטה והשני מעיד שאכלה ג' שנים האחרונים של שמיטה מצטרפין דעל קרקע אחת שניהם מסהדי הלכך ה"ל חזקה מעלייתא ל"א שנים מעידין על שנו:

י הראשונה ושנים על השניה ושנים על השלישי מצרכין ופי' זה נראה עיקר:

אף בעדי סימנין כן. שנים שהעידו באחד שראו בו שתי שערות זה אחר זה מודים חכמים לריב"ק דמצטרפין:

מה דא פשיטא. כלומר הא ודאי פשיטא לן:

בגבו. תחת אותו מקום:

וזה אונגיר דאיתי כ' שערות בגבו. בזה אחר זה [פשיטא] דמצטרפין דתרווייהו אסימן אחד קמסהדי:

אחד אומר כו'. הא נמי פשיטא לן אם אחד אומר ראיתי כו':

לאו כלום. דחצי עדות וחצי דבר היא עד אחד חצי עדות שערה אחת חצי דבר:

וכ"ש גבו וגבו. כשכל אחד מעיד על שערה אחת בגבו דלאו כלום הוא דאפשר תרווייהו בשערה אחת קמסהדי:

שנים אומרים ראינו שערה אחת בגבו ושנים אומרים כו'. פליגי בה ר"י כו':

ה"ג ר' יוסי בר' בון יורב הושעיא בריה דר' שמאי חד אמר כו':

מ"ד פסול כמעיד על חצי סימנין. וה"ל חצי דבר וכתיב ע"פ שנים עדים יקום דבר [דוקא] דבר שלם ולא חצי דבר:

ומ"ד כשר שמא נשרו. כשראו שנים האחרונים זו שבכריסו כבר נשרה הראשונה שבגבו נמצא שמע דין על דבר שלם שכל מה שהיו יכולין לראות ראו וכשראו הראשונים עדיין לא צמחה זו שבכריסו:

ד"ה כשר. דכל אחד מעיד על דבר שלה:

ד"ה פסול. דחצי עדות הוא וכדמסיק ר' מני בסמוך:

כמחלוקות. בהא נמי פליגי ריב"ק ורבנן לריב"ק מצטרפין ולרבנן אין מצטרפין הואיל וכל אחד היה אפשר לו לראות השתי שערות שראה השני:

ה"ג א"ר יוסי לר' חגיי וכ"ה בכתובות:

ועל רביה אנא פליג. ר' בא היה רבו דר' יודן כ"ש שאני פליג עליו:

יאות אר"ת. שפיר א"ר חגי דלד"ה פסול:

וקרא עליו ערעור. שהוא מזויף:

זה מעיד על שנים כו'. ובאו ב' עדים והעיד אחד מהן על חחימת ידן של שנים החתומים על השטר בראשונה והשני מעיד על חתימתן של שני העדים האחרונים:

שמא כלום הוא. בתמיה שהרי צריך שיהיו שני עדים על כל חתימה מהעדים:

וכא. והכא נמי צריך שיעידו שני עדים על כל סימן וסימן:

ה"ג ר"א שמע לה משני חזקה. דלא מהני עידותן אם אין שנים מעידין על כל שנה:

שמא כלום הוא. בתמיה ודאי צריכין ב' עדים על כל חזקה:

והכא. נמי על כל סימן וסימן צריך שני עדים:

כהדא. מתני' דתנן גמרו את הדבר מכניסין אותן למאן אילימא לבעלי הדינין התם קיימי אלא לעדים ש"מ דבעינן שיהו שני העדים שם בב"ד אתיא מתני' כת"ק דר"נ:

אין שומעין מן העדים. לפסוק הדין על פיהם:

ולכשיבא שני. לאחר זמן שומעין דבריו ומצטרפין זה עם זה:

ר' יונתן. היה יושב בבה"מ ושאל איפשר שיש כאן אדם אחד ששמע אם הלכה כר' נתן או לא:

הא ר"ש בן יקים. יודע:

אמר יקים לעיל. יבא ר"ש בן אליקים למעלה:

כיון. שעלה אמר ר"י לר"ש שמעת שהלכה כר"נ:

א"ל. כך שמעתי מודה ריב"ק לר"נ כי היכי דלא בעי ר"י ראייה כי הדדי הגדה נמי כי הדדי לא בעיי א"ל. ולזה הוצרכתי בתמיה השתא ומה עיקר ראייה בהדי הדדי אמר ריב"ק לא בעינן הגדה מיבעיא:

מהו לקבל עדים שלא בפני בעל דין. אם אי אפשר בענין אחר דבאפשר ליכא מאן דפליג דאין מקבלין דכתיב והועד בבעליו יבא בעל השור ויעמוד על שורו:

ועבדין ליה גזר דין. וכותבין פסק דין על פי עדות אלו:

אם בא. הבעל דין אח"כ וערער על העדים ואומר שקר העידו ערערו קיים וחוזר הדין עד שיעידו בפניו:

ג' פעמים. לבא לב"ד לקבל עדות בפניו ולא בא אר"י בן לוי מקבלין עדות שלא בפניו ופוסקין על פי עדותן. ה"ג כהדא כהא כהנא מית והניח יורשים והיה בע"ח לר' יאשיה וקיבל ר"א עדות שלא בפני היורשים וזיכה לר' יאשיה דכיון שהיו רחוקים ה"ל כשלחו לו ולא בא שמקבלין שלא בפניו:

ולא עוד. ולא זה בלבד חידש ר"א בענין זה אלא שכהנא הניח בעזבונו ספרים ויורשיו היו בבבל וכתב ר"א ליורשי כהנא שאינן יכולין להוציא הספרים מא"י לח"ל שכבר זכה בהן א"י:

אם כתב המוריש בצוואתו שיוציאו היורשים הספרים מא"י לח"ל מוציאין:

מהו להוציא. ספרים מא"י לח"ל כלומר אי הלכה כר"א או לא א"נ מיבעיא אם כתב ע"מ להוציא אם מוציאין:

א"ל. להלכה או למעשה מיבעיא לך:

א"ל לא. למעשה אלא להלכה:

ובאיש. והרע הדבר לר"ז דלא א"ל שהוא שואל למעשה כדי שנדע איך נעביד עובדא:

ה"ג ר' ירמיה. היה לו דין עם אדם אחד וקבלו העדות שלא בפני ר' ירמיה וחייבו לר"י ע"פ עדותן של אלו והיה ר"י יושב ומצטער אפשר שמקבלין עדים שלא בפני בעל דין ומעולם הייתי אומר שאין מקבלין:

ר"ה. ור"פ ור"ח מחוקוק לא נכנסו בבית המדרש באותו היוה ודחק ר"ה עצמו מהם ונכנס ומצא ר"י יושב ומצטער ואמר כו':

אפי' עמהן באותה העיר. שהיא היה בעיר ואפ"ה קבלוה שלא בפניו:

א"ל. ר"ה לר"י כן נראה דעת רבנן לעולם מקבלין שלא בפני בעל דין:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף