קרבן העדה/סוכה/ג/א

קרבן העדה סוכה ג א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' לולב. של תמרים והדר תני הדס וערבה באפי נפשייהו:

גזול ויבש פסול. מפרש בגמ' טעמא:

של אשירה. אילן הנעבד:

של עיר הנדחת פסול. דלשריפה קאי ולולב בעי שיעור והני כיון דלשריפה קיימי אין שיעורן קיים:

נקטם ראשו פסול. דלא הוי הדר:

נפרצו עליו. ואינן מחוברין אלא ע"י אגודה:

נפרדו עליו. מחוברין הם בשדרה אלא שלמעלה הן נפרדין לכאן ולכאן:

יאגדנו מלמעלה. אם נפרדו עליו יאגדנו שיהא עולה עם השדרה כשאר לולבין:

ציני הר הברזל. יש דקלים שלולבין שלהן עליהן קצרין מאוד ואין עולין על אורך השדרה אם הן ארוכין כ"כ עד שראשו של זה מגיע לצד עיקרו של זה כשרים:

כל לולב שיש בו ג' טפחים. כנגד אורך ההדס וטפח יותר כדי לנענע בו כשר דלולב בעי לניענוע כדלקמן:

מתני' נפרצו עליו. נשרו:

גמ' ונמצא. שהתמחוי הוא משל המלך כך הגזול הוא כאילו הוא של הקב"ה שכל הגוזל מחבירו כאילו גוזל מהקב"ה שהוא מחזיר להנגזל מה שנלקח מאתו:

שנעשה סניגורו קטיגורו. כך הד' מינים שבלולב שבאין להזכיר זכותן של ישראל הרי הוא מזכיר עונו שהוא של גזל:

שופר של עכו"ם. ששימשו בו לעכו"ם או אפילו שהשתתוה להן עכו"ם:

תני ר"ח כשר. כר' לעזר:

לא משל איסור הנייה. דלא קרינן ביה לכם:

מכל מקום. שישמע התרועה יצא ומיהיה מרבינן:

תמן. בלולב בגוף הלולב הוא יוצא וכיון שאסור בהנאה ה"ל מצוה הבאה בעבירה:

ברם הכא. אבל בשופר בקול שופר הוא יוצא ואין איסור הנאה שייך בקול:

ויש קול אסור בהנייה. בתמיה:

מה פליגין. בשופר בשגזלו משופה בשעשוי כתיקונו אבל אם גזלו ותקנו קנאו בשינוי מעשה ודמים הוא שחייב לו וקרינן ביה לכם:

גזל לולב מכאן. כלומר גזל לולב מאחד והדם מאחד וערבה מאחד ואגדן מי אמרינן דאגד כשינוי מעשה וקנאו ויוצא בו או דלמא כיון דלולב לא צריך אגד אין יוצאין בו:

מאן דאמר כשרה. כלומר ולא פליגי דמ"ד כשר איירי בשגזל קרקע וקנייה בשינוי שהרי עשה עליה סוכה:

בשגזל פסל. פסולת גורן ויקב שמסככין בו:

ואפשר שלא יקשר. הסכך בתמיה וכיון דצריך לקשרו מה טעמא פסול הא קנאו בשינוי אלא ודאי דאגד לאו שמיה שינוי:

ומשני במיישב מלמעלן. שמניחו כסדר ואינו קשרו ולעולם בשקשרו דכשרה דהוי שינוי:

הכא גרסינן בין זה ובין זה כשרה. וה"פ גזל קרקע כשרה דקנייה בשינוי וגזל פסל נמי כשרה דאין לו אלא דמי עצים א"נ משום שינוי דקשירה:

כל שהוא נכנס לתוך וכו'. דלא עשה בה שום שינוי ואפי' שאולה לא הוה כיון שאין הבעלים רוצים להשאילה:

גמליאל זוגא. כך שמו:

עבד ליה סוכה בתוך השוק והוא רה"ר:

עבר רשב"ל ואמר מי התיר לך לעשות סוכה כאן ולא אסר ליה ש"מ דבדיעבד יצא אפי' בקרקע גזולה דהא קרקע של רבים היא:

לא המתים יהללויה. ויבש כמת ולא מקרי הדר:

היבש עצמו כשר. דלא קאי הדר אלא אאתרוג לחוד ולא אשאר מינין:

יבש ציצתו. היא התיומא העליונה מלשון ויצץ ציץ וי"ג יבשו הוצין מהו דלולב היבש דמתני' היינו שיבש השדרה אבל יבשו עליו לא שמענו ופריך מה בין יבש לקטום דפסלי' במתני' זה הדור. היבש מ"מ הדור הוא יותר מן הקטום דנקטם נראה חסרונו לכל משא"כ ביבש:

נחלקה המתאים. שני עלין עליונים אמצעיים ששם השדרה כולה נחלקו זה מזה ונסדקה השדרה עד העלין שלמטה מהן:

כמי שנפרדו העלין. ופסול:

רט"א כפות תמרים. כדמפרש ר"י בסמוך:

כפות תמרים כשמן. לולב א' ועלה א' כף קרי ליה וכשיש בו עלים הרבה כפות קרינן ליה:

ר"י לפרושי דברי ר"ט קאתי דכפות היינו שיהיה קשור וכפות ואם הוא פרוד יכפתנו:

חרות. ענף דקל משנתקשה שתים ושלש שנים ויוצא בו לולבין הרבה שנשרו עליהן ונתקשו גם הם ונעשו עץ זה פונה לכאן וזה פונה לכאן כשאר ענפי אילנות:

ה"ג כיני מתני' וכדי לנענע בו. וה"פ כן היא מתני' שיהא בלולב שלשה למטה בתוך האגד כמו הדס וערבה ועוד טפח למעלה כדי לנענע בו שמה שיוצא למעלה מן האגד הוא המנענע א"נ סובר צריך שיהא בלולב ג' טפחים למעלה מן האגד כדי לנענע בו נמצא צריך שיהא בו ו' טפחים:

פושכין רברבין. אותן ג' טפחים להדס צריך שיהיו טפחים גדולים נמצא שהן יותר מחצי אמה:

פושכין דקיקין. טפחים קטנים שיהא בהדס חצי אמה:

רבי זעירא. פריך לולב צריך שיהא טפח ואזוב דמשמע שהוא קטן כמי ניבעי טפח בתמיה ל"א קשיא ליה מי דמיין לולב מה שהוא יוצא מן ההדס הוא טפח אבל הלולב עצמו צריך שיהא ארבע טפחים משא"כ באזוב ל"א רבי זעירא מיבעיא ליה אם ר' יהושע בן לוי מוסיף אזוב מיהו אף בלולב קאמר טפח או דילמא פליג אהא דא"ר יוסה לולב טפח וזה נרא' עיקר:

אזוב טפח. היינו אזוב של טהרת המצורע:

קיימה ר' סימון. מפורש דריב"ל אף בלולב קאמר טפח וכדמסיק. לולב טפח. כדאמרן שיהיה הלולב ארבעה כדי שיהא יוצא מן ההדס טפח:

שופר. שיעור שופר כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן טפח:

שליא טפח. שאין שליא פחותה מטפח:

אף דופן שלישית. של סוכה סגי בטפח כדתני ב' כהלכתן ושלישית אפי' טפח:

מלבד שוזרה. שיהא בלולב טפח לבד מהשדרה אלא בעינן שיהא בעלין טפח שדרה קרי כ"ז שהעלין הולכין ומתחברין ומוסיפין ואחר שכלתה השדרה גבוהין אורך העלין למעלה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף