מראה הפנים/סוכה/ג/א

מראה הפנים סוכה ג א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לולב הגזול והיבש פסול ופירש"י ז"ל לולב כף של תמרים והדר תני הדס וערבה באפי נפשייהו. ולכאורה מאי בעי בזה דנקט והדר תני וכו' ונראה דכוונתו שלא תטעה לפרש דבלולב אגוד מיירי אבל גזל כל מין ומין בפני עצמו ואגדן קנייה בשנוי מעשה וכדס"ד לקמן גבי הני אוונכרי הלכך מפרש לולב כף של תמרים ר"ל שגזל הלולב לבדו מיירי הכא ואפי אגדו אח"כ עם שאר המינין לא קנה כדמסיק לקמן דשנוי החוזר לברייתו הוא ולאו שמיה שינוי והיינו דמסיים הוא ז"ל והדר תני הדס וערבה באפי נפשייהו לומר דאי בלולב אגוד מיירי הכא א"כ הדס וערבה בכלל דין דגזול דמתני' אלא מדהדר תני הדס הגזול ערבה גזולה ש"מ דהכא בלולב לבדו מיירי. ולפ"ז לכאורה איכא למידק אהא דכתבו התוס' לקמן דף ל' ע"ב ד"ה וליקנייה בשנוי השס וכו' וא"ת הא דפריך הכא ליקנינהו בשינוי השם תקשי ליה מתני' דלולב הגזול ויש לומר דמתני' איכא לאוקמה בשגזלו אגודה דלית ביה לא שינוי השם ולא שינוי מעשה. ולמאי דאמרן בכוונת פירש"י הוה קשה דאם כן מאי האי דהדר תני הדס וערבה באפי נפשייהו וצ"ל דהתוס' לא מדייקי הכי דאף דקתני ברישא בלולב אגוד מ"מ הדר מפרש כל חד וחד באפי נפשיה משום שאר דינין דאית בהאי ולית בהאי ולהכי נמי לא מני למתני בקצרה ארבע מינין שבלולב הגזולין ויבשים פסולין משום דהדר בעי למיתני שארי דברים הנוהגין בזה ולא בזה הלכך נקט נמי גזול ויבש בכל חד וחד ואם כן שפיר היא דלפי הס"ד דלקמן הוה מצינן לאוקמי דהכא בלולב שאגדו מיירי:

תני ר' חייה ולקחתם לכם משלכם וכו'. משמע דר"ח ור' לוי פליגי בפלוגתא דר' יוחנן ושמואל דהתם דר' חייה דהכא לא סבר ליה טעמא דמצוה הבאה בעבירה והלכך דריש מקרא דלכם ודוקא ביום הראשון וזהו כשמואל דהתם דאמר לא שנו אלא ביום טוב ראשון אבל ביום טוב שני מתוך שיצא בשאול יוצא נמי בגזול. ור' לוי דהכא כר' יוחנן דהתם דאית ליה טעמא דמצוה הבאה בעבירה וקא פסיק ותני במתני' לא שנא ביום טוב ראשון לא שנא ביום טוב שני והיינו דקאמר לקמן מה פליגין בשגזלו משופה וכו' ועלייהו דר' חייה ור' לוי הוא דקאי וכן פי' הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות ומכאן למדו כל המפרשים דאם קנה דבר הגזול קודם זמן המצוה לית ביה משום מצוה הבאה בעבירה וכמבואר בתוס' ובדברי הרמב"ן והרשב"א והרא"ש והר"ן ז"ל ונלמד ג"כ מהאי דאמרינן גבי הנהו אוונכרי וכו' וכן בהושענא דגופייהו אי הוה בהו יאוש ושנוי רשות מקודם המצוה היו יוצאין בו וזה מבואר הכל. ובענין פסק הלכה מבואר הוא בפלוגתא דרברבתא דכל אלו הפוסקים והמפרשים שזכרנו פוסקים כר' יוחנן ומשום דהלכתא כווותיה לגביה דשמואל ודעת הרמב"ם ז"ל לפסוק כהאי דשמואל כמו שכתב בהל' לולב בפ"ח בהל' ט' כל אלו שאמרנו שהם פסולים מפני מומין שבארנו או מפני גזל וגנבה בי"ט ראשון בלבד וכו' וכתב הה"מ הטעם משום דהתם לקמן דף ל"ו גבי הא דר' חנינא גבי אתרוג מטביל ביה ונפיק ביה דייקי למתני' דתנינן נקב וחסר כל שהוא פסול דבי"ט ראשון הוא אבל ביו"ט שני כר' חנינא הוא וכו' ומכאן למדו כל הגאונים לכל הפסולין מחמת מומן שהן כשרים בשני וכו'. ועיין שם ואכתי גזול ויבש לית ביה טעמא וכמו שהשיג הראב"ד ז"ל שם וכתב אין הכל מודים בגזול ויבש וכו' והכ"מ כתב מכיון דפסיק רב אשי אליבא דשמואל וכו' וכן לגי' שלפנינו דגריס רבא אמר לעולם בי"ט ראשון וכו' ועוד נוסיף בטעמא מדתני ר' חייה דהכא דאתיא כוותיה דשמואל ולית ליה טעמא דמצוה הבאה בעבירה. ודע דהתוס' כתבו בדברי שמואל מתוך שיצא בשאול יוצא בגזול הכא דווקא שהוא מדרבנן לא חייש למצוה הבאה בעבירה ולכאורה קשה הא במתני' סתמא קתני ומשמע דבין במקדש ובין בגבולין מיירי והרי במקדש כל שבעה מן התורה הוא ופשיטא דלפי שיטת הרמב"ן והרשב"א והביא הר"ן ז"ל דמפרשי דמתני' דידן בשל תורה היא דאיירי וזה כדי לתרץ קושיא שהקשו מההיא סוגיא דלקמן גבי נקב וחסר כל שהוא דמוקי לה בי"ט ראשון דווקא והשא קאמר קא פסיק ותני וכו' וכדהקשו גם כן בתוס' אמנם זה הוא אליבא דר' יוחנן דווקא ואם כן לשמואל דלית ליה קא פסיק ותני ע"כ היה צ"ל דמפרש נמי להמתני' דלא איירי במקדש כלל אלא בגבולין בלבד ולפיכך לא חייש למצוה הבאה בעבירה משום שבי"ט שני מדרבנן הוא. וזה דוחק לאוקמי מתני' בגבולין דווקא. ואם דדברי התוס' היינו יכולין לסבב כוונתם לדבר אחר ור"ל דקשיא להו על הא דקאמר מתוך שיצא בשאול אם כן גבי סוכה נמי נימא הכי לרבנן דמכשרי בשאולה מתוך שיוצא בשאולה יוצא בגזולה והיינו. דכתבו הכא דוקא שהוא מדרבנן ור"ל הטעם של פסול הגזול בלולב בשני מדרבנן בעלמא הוא לא חיישי למצוה הבאה בעבירה ואמרינן מתוך אבל בסוכה שמדאורייתא גזולה פסולה מדכתיב תעשה לך לא אמרינן מתוך והשתא נמי ל"ק במקדש דלכם משלכם לא כתיב אלא בראשון ובמקדש נהי דכל שבעת הימים נטילת לולב מן התורה הוא כדכתיב ושמחתם לפני ה' שבעת ימים מיעוטא דגזול אינו אלא לראשון אף במקדש כל זה היינו יכולין לפרש לדברי התוס' אלא למאי דכתב הרא"ש בענין זה לא שייך לפרש כן שכתב ושמואל סבר כיון שהוא מדרבנן לא חשיב מצוה הבאה בעבירה משמע דאמצות לולב קאי ואין לנו לפרש לפ"ד להא דשמואל בענין אחר אלא דס"ל דמתני' לא איירי במקדש אלא בגבולין ואין לי להאריך כאן יותר בענין זה ועיין לקמן בהלכה י"א ד"ה מ"ד בשמחת שלמים הכתוב מדבר:

אמר ר' אלעזר תמן בגופו הוא יוצא וכו' ויש קול אסור בהנייה. ואם כן ה"ה בשופר גזול שיוצא דאין גזל בקול וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק א' מהל' שופר בהל' ג' להאי טעמא שאין בקול דין גזל והשיג הראב"ד ז"ל וכתב ואפי' יהיה בו דין גזל יום תרועה יהיה לכם מכל מקום הכי איתא בירושלמי עכ"ל ועיין במפרשין דמה שתירצו בזה אינו מספיק כלום. ולפענ"ד נראה דכך הן הצעתן של דברים ומתחלה נאמר דהאי דרשא דדריש ר' יוסה מיום תרועה יהיה לכם מכל מקום איננו מוסכם במקום אחר דבפ' י"ב דיבמות בהל' ב' דמייתי להא גריס שם עלה הכי הכל מודים בסנדל של עיר הנדחת שהוא כשר דכתיב חלוץ הנעל מכל מקום וכלומר דהנעל ריבויא היא. אמר ר' מנא כמה דאת אמר תמן יום תרועה יהיה לכם מכל מקום כן את אמר הכא חלוץ הנעל מכל מקום. ופירשתי שם דמה בא ר' מנא להשמיענו הלא מעיקרא נמי אמרינן הכי אלא ודאי דר' מנא פליג אהא דקאמר הכל מודים בסנדל וכו' ועלה קאמר דאין הכל מודים בדבר זה אלא כמה דאת אמר תמן וכו' כלומר דלהאי מאן דאמר דסבירא ליה בשופר כשר מטעמא דמרבינן מיהיה דמכל מקום מאיהו הוא דסבר ליה הכא נמי דמרבינן מהנעל מכל מקום אבל להאי מאן דאמר דלא ילפינן מריבויא אלא מטעמא אחרינא דבלולב בגופו הוא יוצא אבל בשופר אין איסורי הנאה וכן אין גזל בקול ה"נ בסנדל לא דרשינן ריבויא להתיר דהרי בגופו יוצא וסנדל של עיר הנדחת פסול ודברי ר' מנא הן עיקר דבתראה הוא מהאי ש"ס וכן קיימא לן בבבלי שם דסנדל של עיר הנדחת פסול דמכיון דבגופו הוא בא לצאת והאי כיון דלשריפה קאי כתותי מכתת שיעוריה. הא לך חדא דאיכא נ"מ רבתא בין האי דרשא דריבויא מיהיה ובין האי טעמא דר"א תמן בגופו וכו' ומכיון דלית לן למילף מריבויא גבי סנדל ה"ה דלית לן למילף הכא בשופר וע"כ טעמא דר"א עיקר וה"ה לגזול ולפיכך מביא הרמב"ם האי טעמא דר"א. ועוד איכא נ"מ בין הני טעמי ולמידן אנו עיקר טעמו שלא הביא אלא האי טעמא דר"א דבפ"ק דערלה גרסינן בהאי תלמודא בהלכה רב הונא שאל אתרוג שנטע למצותו מהו שיהא חייב בערלה חזר רב הונא. ופשיט לנפשיה. ואמר אתרוג שנטע למצותו חייב בערלה ופריך ולא כן תנינן ולקחתם לכם ולא מן המצוה. כלומר ולא מן המצווה עליכם כגון איסורי הנאה דלכם משלכם דרשינן וכן לא יטול לכתחלה ממעשר שני וכיוצא בו שהוא מצוה ולאו משלכם ומשני דתמן ולקחתם לכם בדמים ולא מן המצוה. כלומר מן הדמים שלכם ולא ממה שהוא מצוה או שהוא מצוה עליכם. ברם הכא כמה דתימר גבי שופר יום תרועה יהיה לכם מכל מקום וכא שלש שנים יהיה לכם ערלים מכל מקום. אלמא דדרשינן יהיה ריבויא הוא וכ"כ הרמב"ם בפרק י' ממ"ש ונטע רבעי בהל' ז' אתרוג שנטע למצותו חייב בערלה. ולכאורה הוה קשה דש"מ דהאי טעמא דר' יוסי דהכא קאי ואמאי לא הביא. הרמב"ם גם כן בשופר הגזול להאי טעמא אבל הא ליתא דודאי בכל מקום שהוא לחומרא דרשינן מיהיה מכל מקום לרבות לאיסורא וכדאשכחן נמי גבי שרצים דאמרינן בפ' כל שעה דמלכם דרשינן היתר הנאה אי הכי אפי' לכתחלה נמי אמר קרא יהיה בהדיחן יהו אבל לקולא לא דרשינן שיהיה לרבות ולא משום ריבויא לקרא דמיירי בדווקא למימר ביה דאתא לרבות מכל מקום וכמו בסנדל של חליצה דלא דרשינן מהנעל לריבויא להתיר סנדל של עיר הנדחת וכדר' מנא וכמסקנות הבבלי דלעיל וכן הכא גבי שופר דאי לאו טעמא דר"א דאין בקול איסורי הנאה לא הוה דרשינן מיהיה להיתרא אלא דה"א דיהיה אלכם קאי דלעולם צריך שיהא משלכם והא דקאמר גבי ערלה כמה דתימר גבי שופר יום תרועה יהיה לכם וכו' ה"ק דמדחזינן להאי מאן דאמר דדריש מיהיה דשופר לקולא מכ"ש דנידרוש הכא מיהיה לחומרא דליחייב בערלה ולעולם גבי שופר עיקר טעמא כדר"א הוא וכדאמר:

סוכה גזולה אית תנא תני כשרה וכו' למאי דמבואר בבבלי דף ל"א גבי פלוגתא דר"א ורבנן בסוכה גזולה תמצא דלמסקנא דדינא אין בין סוגיא זו לבין סוגיא דהתם. אלא דבענין אוקמתא דפלוגתייהו דמסיק התם רב נחמן דמחלוקת בתוקף את חבירו והוציאו מסוכתו וכו' אבל אם גזל עצים וסיכך בהן ד"ה אין לו אלא דמי עצים והכא לרבנן דקסרין בשם ר' יוחנן אוקמוהו גם כן בשתוקף וכו' כדפרישית באיזו גזולה פסולה דקאמר ובהא דקאמר בין זה ובין זה פסולה היינו למאן דפוסל פוסל גם בגזל פסל אי משום דלית ליה תקנא דמריש גבי סוכה וכדס"ד דאמר התם על הא דרבינא אי דלענין תקנתא דמריש בתר דתקינו רבנן נמי אית ליה אלא דהכא מדאורייתא קאמר וכדכתבו התוס' שם ד"ה אבל גזל עצים וכו' על פירש"י ועל חנם דחק וכו' וכמבואר שם ומיהו לדינא אין בין הסוגיות כלום וזה פשוט. והרמב"ם ז"ל בפרק ד' מסוכה בהל' כ"ה כתב סוכה שאולה כשרה וכן הגזולה כשרה וכו' ואם גזל עצים ועשה מהן סוכה יצא שתקנת חכמים הוא שאין לבעל העצים אלא דמי עצים בלבד ואפי' גזל נסרים והניחן ולא חברן ולא שינה בהן כלום יצא וכתב הכ"מ הטעם דהפקר ב"ד הפקר ומיהו משכחת סוכה גזולה אפי' אחר התקנה כגון סוכה העשויה בראש הספינה או בראש העגלה דכיון שהיתה מיטלטלת נגזלת עכ"ל וכך הם דברי הר"ן ונלמד מפירש"י שפי' שם ודאמרינן בפ' הישן דמודו רבנן בגזולה לאו בגוזל סוכה המחוברת לקרקע אלא בגוזל סוכה העשויה בראש העגלה או בראש הספינה דהיא עצמה נטלת שאינה מחוברת לקרקע ואין עליו להחזיר דמים אלא כמו שהיא בנויה דאין כאן משום תקנת השבים שהרי לא טרח עליה לבנותה ולא הוציא עליה יציאות הלכך גזולה היא עכ"ל ונראה דאלו היה דעת הרמב"ם כן היה לו לבאר ולומר דבכה"ג אינו יוצא שזו נגזלת היא אלא מדסתם שזה משמע שאין דעתו כן וכך מוכח מדבריו שכתב ואפי' גזל נסרים והניחן ולא חברן וכו' ולא גרוע סוכה שבראש העגלה ובראש הספינה שגזלה והניחה בקרקע שלו מנסרים שהניחן ולא חברן. ועוד דבשגזל כל הסוכה והניחה מסתמא חברה על הארץ או על איזה מקום שהניחה והרי טרח בה מיהת ולדעתו ז"ל יצא גם בזו דזה ודאי אין לומר שגזל הסוכה עם העגלה ועם הספינה דאין המשמעות כן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף