קרבן העדה/סוטה/ט/ו

קרבן העדה סוטה ט ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' ופטרנוהו וכו'. מפרש בגמרא:

והכהנים אומרים. כדכתיב לעיל ונגשו הכהנים בני לוי ולא פירש על מה הם ניגשים:

מתני' תצא ותרע' בעדר. כשאר חולין:

כיפרה ספיקה. היא עשתה את שלה:

ואח"כ נמצא ההורג ה"ז יהרג. בגמרא מפרש מנ"ל:

גמ' רבנן דהכא. דארץ ישראל מפרשי לקרא ידינו וכו' דקאי אהורג:

ורבנן דתמן. דבבל:

ופטרנוהו ולא הרגנוהו. שלא עותו הדין שלא הרגו את הרוצח כשנתחייב מיתה על רציחה אחרת שע"י כן הרג זה:

ועמעמנו על דינו. כלומר נתעצלו וכיהו שלא הוציאו דינו לאורו:

ופטרנוהו בלא לויה. יחידי בלא חבורה:

והנחנוהו בלא פרנסה. ולא היה בו כח לעמוד נגד זה שהרגו:

ורוח הקדש אומרת וכו'. כלומר ונכפר דכתיב בקרא לאו אוענו ואמרו קאי שאף זה בכלל אמירה אלא מילתא באנפי נפשה היא שרה"ק בישרה את ישראל ע"י משה כשיעשו כן מתכפר להם הדם:

שלשה מקראות נאמרו. כאן יחד בענין אחד ונראין כאלו אחד אמרן ואינו כן אלא מי שאמר זה לא אמר זה. כיוצא בדבר אתה אומר ותאמר וכו'. מייתי ליה הכא שדומה להא דלעיל דהשלישי אמר רה"ק:

עד כאן אמר כלב. ברה"ק מדכתיב ויאמר דמיותר אלא שהאמירה היתה ברה"ק שלא נגזרה עליו הגזרה שימו' במדבר ואמר עלה נעלה שהוא יעלה לארץ אע"פ שהוא בן ארבעים שנה לא יהיה בכלל הגזרה והי"מ לא מצא טעם למה מייתי הכא קראי דכלב וסיסר':

אמרו כלותיה. דמה להם להזכי' רחם רחמתים אלא שאמרו כמתאוננות על בעליהן שבועלים נשים נכריות והי"מ פי' דשרותיה הן כלותיה מסתמא וא"נ והראשון נ"ל:

כדאי היא. מצוה זו שתכפר על כל מה שחטאו ממצרי' ועד הנה ודריש לה מדכתיב כפר לעמך ישראל אשר פדית דמשמע משנפדו ממצרים:

גמ' אפי' ערפה. לעגלה חייב עליה משום אותו ואת בנו דעריפתה זו היא שחיטתה:

ה"ג דברי ר"מ אם ערפה פטור. וה"פ אע"ג דפליג ר"מ בשחיטה ומחייב בשוחט עגלה ערופה משום אותו ואת בנו כדתנן פרק אותו ואת בנו מודה הוא דבעריפה פטור דכתיב אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד אשחיטה דוקא קפיד קרא:

והורידו. ולא כתיב הורידו אלא ללמד דמשעת הורדה לנחל איתן נאסרה בהנאה אפילו עד שלא נערפה:

לפוטרה משום אותו ואת בנו כר"ש. דאמר שחיטה שאינה ראויה לאו שמה שחיטה הלכך אם שחט האם ואח"כ שחט העגלה לאחר שהורידה לנחל איתן פטור משום או"ב דשחיטה שאינה ראויה היא שהרי היא אסורה בהנאה מחיים:

תצא מקדושתה. ש"מ שהיתה קדישה כבר ואפ"ה תרעה בעדר ותצא לחולין דאדעתא דהכי שימצא ההורג לא אקדשה והדבר מצוי שימצא ההורג:

ה"ג א"ר מתניה ויאות וכו'. אמתניתין קאי דתנן נערפה העגלה ואח"כ נמצא ההורג יהרג וקאמר דשפיר שמעינן הכי מקרא:

מי כתיב ונכפר להם הדם. ותו לא אלא דכתיב בתריה ואתה תבער הדם הנקי מקרבך ש"מ שאין עריפת העגלה מצלת את ההורג שלא יהרג:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף