קרבן העדה/סוטה/ח/ד

קרבן העדה סוטה ח ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' בית האוצרות. לאוצר יין ושמן ותבואה:

אחד הבונה ואחד הלוקח. בית בנוי שהרי אצלו חדש הוא:

גמ' ת"ל האיש. מיותר דה"מ למכתב ואשר בנה אלא לרבות לקח או ירש או שניתן לו במתנה דמכל מקום יש איש שבנה אותו אע"פ שהוא עצמו לא בנאו כן פירש"י ול"נ דדריש מדכתי' מי האיש ולא כתיב והאיש אשר בנה אלא מי שיהיה חדש אצלו הוא חוזר וכ"מ לשון הגמרא:

ת"ל אשר בנה מ"מ. מדלא כתיב אשר בית בנה דרוש בית אשר בנה מכל מקום אפי' אינו בית דירה כסתם בית שבתורה כן פירש"י ול"נ דמאשר קדריש:

בית שער. בית כניס' שער החצר להסתופף שם שומר הפתח:

יצאו אלו שאינן בית דירה. אלא עשוים לדריסת הרגל ואינן ראוים לדור בהם:

פטו' מן המעקה ומן המזוזה. דכתיב בהו בית כי תבנה בית חדש מזוזות ביתך והאי לאו בית מיקרי:

ומן העירוב. בית שאין בו ד' על ד' אין צריך ליתן פת לעירוב כדין עירובי חצרות:

ואינו טובל למעשרות. דאין טבל נקבע למעשרות אלא בראיית פני הבית כדכתיב ואכלו בשעריך ושבעו והאי קרא במעשרות כתיב וזה לאו בית מיקרי שיחייב הבא לתוכו:

ואין נותנין לו ד' אמות. לפני פתחו. כשאחין או שותפין חולקין הבתים שבחצר נותנין לכל פתח הבית שבחצר ד' אמות בחצר בארך וברוחב כרוחב הפתח ואפי' הוא עשר אמות נוטל ד' אמות במשך וכנגד כל רחבו לפרק משאו אבל בית שאין בו ד' על ד' אמות כיון דלמיסתר קאי אינו נוטל בחצר כנגד פתחו:

ואין עושין אותו חיבור לעיר. דבית שיש בו ד' אמות ועומד סמוך לעיר בתוך ע' אמה ושירי' מתעבר עם העיר ומודדין אלפים אמה מן הבית והלאה ואם אין בו ד' אמות אין מודדין אלא מן העיר:

והנודר מן הבית מותר לישב בו. דאף בלשון בני אדם אינו נקרא בית דאמרינן בכתובות בביתי ולא בבוקתא:

ואינו צמית ביובל. דבית עיר חומה שהקדיש אינו נגאל עד מלאת לו שנה ואח"כ הוא לצמיתות לקונה אותו לא יצא ביובל ואם אין בו ד' אמות יוצא ביובל כשאר קרקע בלא בנין דכתיב כי ימכר בית מושב:

ואינו מיטמא בנגעים. דכתיב ובא אשר לו הבית:

ואין הבעלים חוזרין. בשבילו מן המלחמה דכתיב מי האיש אשר בנה בית חדש וזה אינו בכלל בית. פרט לשנפל ביתו ובנאו. שאינו חוזר וכר"י אתיא דאמר לקמן בפרקין הבונה בית על מכונו לא היה חוזר:

ולא חנכו. ולא כתיב ולא חינך מיעוט' הוא:

את שמצוה לחנכו. שהדירה בארץ ישראל מצוה:

הקדים לו שכרו. בנה בית והשכירו לאחרי' והקדים לו שכרו הרי זה כמי שחנכו משעת קבלת השכירו':

נתן לו שכרו לאחר י"ב חדש. כלומר אפי' השכירו לי"ב חדשים ועברו הי"ב חדש ונתן לו שכרו לא חשבינן ימי החינוך אלא מעת קבלת השכר ולא משעת השכירות:

נעלו. בנה בית ונעלו אם היו בו חפצי' שהיה צריך לבטל על שמירתן ה"ז כמי שחנכו והתחיל לישב בו:

ואם לאו. שאינן צריכין לישב ולשמרן ה"ז כמי שלא חנכו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף