קרבן העדה/סוטה/ז/ב

קרבן העדה סוטה ז ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' מקרא ביכורים. שהיה קור' מארמי אובד אבי עד סוף הפרשה:

וחליצה. יבמה היא אומר' מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבי יבמי והוא אומר לא חפצתי לקחתה ואחר החליצ' אומרת ככה יעשה לאיש:

ברכות וקללות. שאמרו ישראל בהר גריזים ובהר עיבל:

ברכת כהנים. נשיאת כפים:

וברכת כה"ג. ביום הכיפורים אחר עבודת היום שלפני ולפני' הוא קורא את הפרשה בתורה ומברך שמנה ברכות המפורשות במתניתין לקמן:

ופרשת המלך. היא פרשת הקהל כדתנן בס"פ:

ופרשת עגלה ערופה. ידינו לא שפכו את הדם הזה כפר לעמך ישראל וגו':

פרשת משוח מלחמה. והיה כקרבכם וגו' שמע ישראל אתם קרבים וגו':

כיצד. כמו מנין:

ולהלן הוא אומר. בברכות וקללות של הר גריזים:

מה עני' האמורה להלן בלשון הקדש. דכתיב ואמרו אל כל איש ישראל קול רם וכתיב התם במתן תורה אלקים יעננו בקול מה להלן בלשון הקדש דתורה ניתנה בלשון קדש אף כאן בלשון הקדש:

וענתה ואמרה ככה. אינו צריך ללמדה בגזרה שוה שמעצמה היא למידה וענתה ואמרה ככה בלשון הזה תאמר:

גמ' ענייה ואמירה. הרי הוא בלה"ק דילפינן מוענו הלוים ואמרו כדפרישית במתני' ככה וכה. וכל היכא דכתיב ככה או כה בדבר התלוי בדבור הרי הוא בלשון הקדש:

בנין אב שבכולן. כולן למדין מקרא משה ידבר וגו' וכדפרישית במתני' והכתיב ויען לבן ובתואל. ולא הוה בלשון הקדש אע"ג דכתיב ויען:

ה"ג התיב ר' חגי אין תימר ע"י עניי' והכתיב ויען לבן ובתואל אין תימר ע"י אמירה והכתיב ויחמרו מה' יצא הדבר. וה"פ וא"ת התם לא כתיב עניי' והא כתיב ויען וכו' וא"ת עני' ואמירה בעינן קשיא הא כתיב ויאמרו מה' יצא הדבר:

אין תימר בלשון הקדש. שאמרו בלה"ק מה' יצא הדבר:

והכתיב ויקרא לו לבן יגר שהדותא. ש"מ שלא ידע לדבר בלה"ק:

ואין תימר קודם למתן תורה. כתיב האי קרא ואין למידין מוענו הלוים ואמרו דאין למידין דבר דקודם מתן תורה מדבר דלאחר מתן תורה:

הרי פ' ווידוי מעשר. שהיא לאחר מתן תורה ונאמר' בכל לשון כדתנן ברישא דמתני' אע"ג דכתיב ואמרת ויש לנו למילף מואמרו הלוים:

שלא יהא לשון סורסי קל בעיניך. בא לתרץ דלמידין קודם מתן תורה מלאחר מ"ת ואפ"ה לא קשיא מויען לבן ובתואל שאף שהן דברו בלשון סורסי שייך ויען ויאמר מפני חשיבתו שהוא כמו לה"ק:

לשון סורסי. הוא לשון ארם צובה והוא לשון תרגום וי"א שהוא לשון גמרא ירושלמית:

דבית גוברין. שם מקום:

לעז. לשון יוני:

לזמר. לשירים. רומי. לשון רומיים:

לקרב. הלבבות שהוא דיבור רך ופיוסין לישנא אחרינא לקרב למלחמה כדכתיב כיום הלחמו ביום קרב:

סורסי. לשון ארם:

לאילייא. לקינות והוא מלשון יללה כמו אלי ציון:

לדבור. שהוא לשון צח גם קל לדבר שכל מה שהוא מכביד הלשון הקילו בתנועו' ובדגש וברפה:

אף אשורי. לשון בני אשור:

ואין בו לשון. לשונם מאומה אחרת:

עברי. בני עבר הנהר יש להם לה"ק ואין להם כתב נאה שכתבם כתב ליבונא:

שהוא מאושר בכתבו. כתב נאה שאין אות נוגע בחבירו משא"כ בכתיבה אחרת:

עלי שם שעל' בידם מאשור. דס"ל בימי דניאל נשתנ' הכתב ע"י המלאך ובו כתב עזרא את התורה. בקולו של רם. מדלא כתיב וענו הלוים קול רם אלא כל איש ישראל אלא ה"ק וענו הלוים בזכות כל ישראל בקולו של רם א"נ בקול גדול ה"ל למכתב כדכתיב קול גדול ולא יסף:

המעולה שבקולות. ואין פירוש קול רם הרמת קול אלא לשון רוממות מעלה וחשיבות:

אלא בינוני. הוא המעולה שבקולות:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף