קרבן העדה/סוטה/ה/ד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

קרבן העדה
שיירי קרבן
פני משה


קרבן העדה TriangleArrow-Left.png סוטה TriangleArrow-Left.png ה TriangleArrow-Left.png ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' שאין ת"ל לאמר. שאין דומה לשאר לאמר שבמקרא שהשכינה מדבר למשה לאמר הדבור לישראל אבל כאן אין לומ' כן:

כקורין את ההלל. בגמר' מפרש:

גמ' ה"ג לקטן שהוא מקרא את ההלל. בבי' הכנסת והן וכו' כמפורש במתני' דסוכה שבסמוך:

והן עונין אחריו על כל דבר ודבר. כל מה שהוא אומר דקסבר לאמר אכל מלתא ומילתא קאי:

לגדול שהוא מקרא את ההלל בבה"כ. להוציא הצבור ידי חובתן:

והן עונין אחריו דבר ראשון. שבפרשה כגון הללוי' כדתנן בפ"ג דסוכה מי שהי' עבד או אשה או קטן מקרין אותו עונה אחריהן מה שהן אומרי' ואם היה גדול מקרא אותו עונה אחריו הללוי' אף כאן ענו אחריו אשיר' דסובר לאמר אמילת' קמייתא קאי:

עולל. תינוק שנתגדל קצת וצריך לאמו:

אף הן. עוללים ויונקים:

במקהלות. כשנקהלו על הים:

ממקור. אף אותם שבמקור אמם:

ואפילו קטן שבישראל היה אומר שירה כמשה. דכתיב ויאמרו משמע דמשה ובני ישראל כהדדי אמרו שירה:

איה המעלם מים. את רועה צאנו מלמד שעשה כלם כרועים. דאת רועה הצאן היה משמע דקאי אמשה והצאן הן אותן שהעלם מים אבל השתא דכתיב רועה צאנו משמע דצאנו הי' כל אחד מהם רועה:

מה ת"ל לאמר. שהרי כולהו אמרו שירה מעצמם כמשה:

לאמר לדורות. שיזכירו תמיד השירה הזאת א"נ שיאמרו שירה על כל נס שיעשה להם:

כהדין פסוקא. כמלמד תינוקות שמתחיל ראש הפסוק והן מסיימין כל הפסוק וכ"מ בירושלמי פ"ק דשבת דף ה' שכך הי' מנהגם:

והן עונין אחריו אשיר' לה' כי גאה גאה וכו'. ששרה עליהן רוח הקדש וכוונו יחד את השירה ככתבה:

בהתנדב עם ברכו ה' התנדבו ראשי עם. וה"פ דקרא כשהקב"ה עושה נס לישראל ונוקם נקמתן מתנדבי' ראשי עם שהן יודעין לרצות ולשבח את קונם לברך את ה' ולומר לפניו שירה:

התיבון הרי גאולת מצרים. לא אמרו שירה אלא על הים ולא בשעת גאולה:

ומשני שנייא היא. שאני התם שהיא היתה תחלת גאולתן ולא היתה גמר הגאול' עד עברם בים:

התיבון הרי גאולת מרדכי ואסתר. לא מצינו שאמרו שירה:

ומשני שנייא היא. שאני התם שהיו בח"ל ואין אומרי' שירה על נס שבח"ל לאחר שבאו לארץ:

ואית דבעי מימר. ויש שמתרצים קושיא זו:

לא נגאלו מן שיעבוד המלכות. ולא הית' גאולה שלימה:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף