קרבן העדה/סוטה/ג/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

קרבן העדה
שיירי קרבן
פני משה
מראה הפנים




קרבן העדה TriangleArrow-Left.png סוטה TriangleArrow-Left.png ג TriangleArrow-Left.png א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' היה נוטל. הכהן את המנחה כדכתיב ולקח הכהן מיד האשה את מנחת הקנאות ומאחר שהיה נוטלה היה נותנה לתוך כלי שרת:

ונותנה על ידה. להניף:

וכהן מניח ידו תחתיה ומניפה. שנאמר בשלמים ידיו תביאנה ונאמר במנחת סוטה ולקח הכהן מיד האשה מה בשלמים בעלים אף כאן בעלים ומה בסוטה כהן אף בשלמים כהן הא כיצד כהן מניח ידו תתת יד האשה ומניף:

והגיש. לקרן מערבית דרומית:

והשאר נאכל לכהנים. בגמרא יליף מקרא:

גמ' כתיב ולקח הכהן מיד האשה את מנחת הקנאות. והניף את המנחה לפני ה':

ופריך וכי על ידו הוא מניף. הכהן את המנחה הא תנן במתניתין שהכהן מניח ידו תחתיה ומניפה א"כ מדוע לקח המנחה מידה יניחנה בידה ויניח מיד ידו תחתיה ויניפנה:

אלא מכאן. שהניחה תחלה לתוך כלי חול והיינו כפיפה מצרית ועתה נוטלה מתוך כלי חול ונותנה לתוך כלי שרת וחוזר ונותנה על ידיה ומניח ידו תחתיה ומניפה וא"ת יניחנה מיד לתוך כלי שרת י"ל להבזותה שעשתה מעשה מצרים לכך מניחה תחלה לתוך כפיפה מצרית:

ופריך ואין הדבר כאור. כלומר הדבר מכוער שיניח הכהן ידו תתת יד אשה זרה:

ומשני מביא מפה. הכהן מביא מפה ומניחה בין ידו לידה:

ופריך ואינו חוצץ. בין יד הכהן למנחה בשלמא ידה אינה חוצצת דגזירת הכתוב הוא א"נ לא תחת ידה ממש הוא אלא מפה ודאי חוצצת:

ומשני ומביא כהן זקן. להניף המנחה מתחת יד האשה ואינו מכוער כל כך:

ואפי' תימר וכו'. כלומר אי בעית אימ' אפי' בכהן בחור איירי ואין לחוש להרהור' שאין יצה"ר מצוי לפי שעה מועטת. גידמת. קטועת ידי':

ב' כהני' מניפין על ידיה. במקומה נוטל כהן אחד המנחה בידו והשני מניפה:

בכל אתר וכו'. בכל מקום דבר זה מיבעי' להו לרבנן:

מהו מגיש. דכתיב במנחה והגישה הכהן מהו מגיש גופה של מנחה כופף הכלי עד שיהא נוגע בסולת במזבח או דלמא סגי אם מגיש הכלי שבו המנחה במזבח:

מסוטה למדו. דכתיב והניף את המנחה והקריב אותה אל המזבח והגשתה זו היא הקרבתה:

סוטה לחידושה יצאת. מכלל שאר מנחות שבאה קמת שעורים משא"כ בכל המנחות כדתנן בריש פרקין ומחידוש אין למדין:

זאת תורת המנחה הקרב. והיינו הגשה ולא נאמר תנופה בהך פרשה אלא כבר קדמה תנופה להגשה:

תיפתר וכו'. כלומר מהא ליכא למשמע דאיכא לפרושי הך פרשתא דזאת תורת המנחה דאיירי בשאר מנחות כגון מנחת סולת והמחבת וכו' דאינן צריכות תנופה כדתנן בפ"ה דמנחות אבל במנחות שטעונו' תנופה והגשה אפשר דקודמת הגשה:

ולית ש"מ כלום. וליכא למפשט מהא מידי:

ויידא אמרה. והיכן נאמר דתנופ' קודמת להגשה דתנן במתני' הניף והגיש:

דאמרין והבאת. את המנחה אשר יעשה מאלה לה' והקריבה אל הכהן והגישה אל המזבח והרים הכהן ורישיה דקרא מיותר לדרשא:

והבאת לרבות מנחת עומר להגשה. וכן הוא אומר והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן:

ה"ג והקריבה לרבות מנחת סוטה להגשה. וכ"ה בבבלי במנחות פ"ה. וכן הוא אומר בסוטה והקריב אות' אל המזבח:

וכתיב בתרי'. דהאי קרא והבאת והרים הכהן מן המנחה את אזכרתה לה' דמשמע מיד לאחר ההגשה יקמוץ הכהן והיכן היא התנופה דהא במנחות שטעונות תנופה איירי קרא אלא ודאי שכבר קדמה התנופה לההגשה:

תמן תנינן. מנחות רפ"ז:

אלו מנחות נקמצו' ושיריהן לכהני'. מנחת הסלת וכו' ומנחת העומר ומנחת חוטא ומנחת קנאות:

מנחת העומר מניין ששיריה נאכלין. דלא כתיב גבה והנותרת ממנה יאכלו אותה בני אהרן וליכא למילף משאר מנחות שהן באין סלת והיא באה שעורין:

מנחת מנחת. לגז"ש נאמר להלן בסוט' מנחת קנאות היא ונאמר כאן במנחת עומר וכי תקריב מנחת ביכורים מה מנחה שנאמרה להלן בסוטה שעורים כמפורש בקרא:

מה מנחת סוטה שיריה באכלין וכו'. כיון דאיכא גז"ש נילף נמי הא מסוטה דשיריה כאכלין:

מן דקיימין. לאחר שעמדו ר' בא בר ממל ורשב"י:

א"ל. ר"י לר' בא:

חמית. ראה איך פורחת תשובה שהשיב לך רשב"י שהוא אומר דילפינן מנחת עומר ממנחת סוטה ומנחת סוטה גופא קשיא מנ"ל ששיריה נאכלין:

וכל מנחה בלולה בשמן. וחריבה לכל בני אהרן תהיה:

מה אנן קיימין. למאי איצטרך הך קרא:

כבר הוא אמור. במקום אחר והנותרת מן המנחה יאכלו אהרן ובניו:

לבלול של שעורין. מנחת העומר:

וחרנה. כמו ואחרינא אמר ויותר נ"ל דגרסי' וחריבה וה"פ קדריש וחריבה דקרא:

בחרב של חיטים. מנחת מאפה:

כבר הוא אמור. והנותרת וכו':

לחרב של שעורין. מנחת קנאות שאין בה שמן:

ה"ג א"ר יוסי בבלול של חטין ובחרב של חטין אנן קיימין ולצורך איתאמרת יכול יחלקו מנחות כנגד מנחות שעשייתן ביד ת"ל כל מנחה בלולה בשמן לכל בני אהרן תהיה יכול לא יחלקו מחבת כנגד מרחשת אבל יחלקו מחבת נגד מחבת וכו' ת"ל וחרבה לכל בני אהרן תהי' איש כאחיו איש חולק וכו' וכ"ה במנחות בבבלי רפ"ז. וה"פ ר' יוסי פריך אהא דתניר' זעירא ואמר דאיצטרך קרא לגופי' ולא מוקמינן לי' באם אינו ענין וכן פריך התם במנחות:

ואין קטן חולק. אבל אוכל בחלקו של אביו:

ה"ג וויידה אמרה דא והבאת לרבות מנחת העומ' להגשה והקרבת לרבות מנחת סוטה להגשה וכתיב בתרי' ונותרת מן המנחה לאהרן ולבניו אר"י בר' בון וכו'. וה"פ אלא היכן נאמר דבר זה ששיריהן נאכלין מדכתיב והבאת וכו' והשיב ר"י בר' בון וכי מפני שהרבת התורה מנחת עומר וסוטה להגשה נאמ' שמרבינן אותן לכל הדברים האמורי' בפרשה בתמי':

אלא אזכרה אזכרה. יליף נאמר במנחת מרחשת והרים הכהן מן המנחה את אזכרתה וגו' והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו ונאמר כאן במנחת סוטה וקמץ הכהן את אזכרתה מה להלן במרחשת שיריה נאכלין לכהנים כמפורש בקרא אף כאן במנחת סוטה שיריה נאכלין לכהנים ומנחת העומר ממנחת סוטה יליף דשניהם מן השעורים:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף