קרבן העדה/נזיר/ה/ג

קרבן העדה נזיר ה ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' ומצאה שנגנבה. בגמרא מפרש:

ה"ז נזיר. ולא יתיר לו החכם בפתח זה דנולד הוי ואין פותחין בנולד:

ואם. לאחר שנגנבה נדר ואמר אלו הייתי יודע שנגנבה לא הייתי נודר ה"ז פתח ויתירנו החכם:

ומצאו שבית המקדש חרב. והם נדרו קודם שחרב הבית והתירן ואמרו לו חכמים שזה נולד הוא ואין פותחין בנולד:

גמ' מה אנן קיימין. במאי עסקינן:

אפילו משנגנבה בהמה נזיר. דאנן סהדי דבהמה זו לאו דוקא דמה לו בהמה זו או אחרת הרי בהמת אחרים היתה:

אם כסבור שיש לו. מעות לקנות קרבנותיו ונמצא שאין לו פשיטא דהוי נזיר אטו מי שנדר בנזיר שסובר שהוא עשיר ונעשה עני וכי מפני כך תפקע ממנו נזירותו בתמיה:

אלא. הכא במאי עסקינן באומר הריני נזיר על הבהמה שיש לי בתוך ביתי ואדעתא דהכי נדר להקריב קרבנותיו מבהמות אלו ומצאה שנגנבה ומפני כך מתחרט על נדרו הלכך אם עד שלא נגנבה נדר ה"ז נזיר אם משנגנבה אינו נזיר:

ה"ג אמרין ר"י החזירוה כו'. וה"פ אמרו בשם ר"י דבעי אם החזירו הגנבים הבהמות בלילה למפרע חוזר עליו נזירותו דהנדר חל עליו משעה שנדר או מכאן ולהבא הוא נזיר ומעכשיו מתחיל למנות ימי נזירותו והימים שנהג בהן נזירותו קודם שנמצאו אינן עולין לו מן המנין:

שפתח להם בנולד. דחרבן בה"מ נולד הוא:

הוה צריך מימר לון. דלמא ה"ק להו הלא כבר נבאו נביאים לכם שהמקדש עתיד לחרוב ואלו הייתם זוכרין בשעת הנדר לדברי הנביאים הייתם נודרין בתמיה א"כ אינו כנולד אף ע"ג דנחום המדי במקדש שני היה מ"מ מדברי הנביאים נשמע שגם בית שני עתיד לחרוב דכתיב תלתא זימני היכל ה' ללמד ששנים יחרבו והשלישי יקום לעולם:

עוד הוא כנולד. גם זה לנולד דמיא דאף אם היו זוכרין דברי הנביאים היו נודרין שהיו סוברין דלזמן רחוק נבאו הנביאים ועדיין לא הגיע הזמן כדכתיב החזון וגו':

בעיי. והן צריכין תשע מאות קרבנות דכל נזיר צריך שלשה קרבנות חטאת עולה ושלמים כדתנן לקמן בפרקין:

הב. תן אתה ארבע מאות וחמשים קרבנות משלך ואני אתן ד' מאות וחמשים משלי:

אזל. הלך אחד ואמר לשון הרע לפני המלך שלא נתן שמעון בן שטח כלום משלו ורימהו:

וערק. וברח:

לבתר יומין. לאחר זמן עלו בני אדם מגדולי מלכות פרס לירושלים:

א"ל. לינאי זוכרין אנחנו כשהיינו פעם אחר אצלך היה כאן זקן אחד ואמר לפנינו דברי חכמה ואותו הזקן היה שמעון בן שטח:

תני. סיפר ינאי להם המעשה שאירע עם הזקן:

א"ל שלח אחריו שיבא דמסתמא ישיב לך תשובה:

שלח. ויהיב דיבורו שלא יעשה לו שום דבר רע ואייתוהו:

א"ל למה. צחקת בי ואמרת לי שקר דרמיתני:

א"ל אנא לא. צחקתי בך שכך הוא האמת אתה נתת המחצה בממונך ואני נתתי המחצה בחכמת התורה שבקרבי והיינו דכתיב צל החכמה שויא לצל הכסף:

א"ל ולמה ערקת. הלא יפה אמרת:

א"ל. שמעתי שאדוני כועס עלי אמרתי מתוך הכעס לא תשמע לדבריי וקיימתי בי המקרא הזה חבי כמעט רגע וגו':

ויתרון דעת. שהדעת גדולה מהכסף שהרי החכמה תחיה את בעליה:

סלסלה ותרוממך כו'. אחכמת התורה קאי:

אמר. ינאי לא' ממשרתיו הב כסא לשמעון לברך בה"מ:

יבון כו'. יהב ליה כוס ואמר נברך על המזון כו':

ה"ג א"ל עד כדון בקשיותך א"ל ומה כו'. עד כאן קשיות עורפך קיים לצחק בי:

חלוקין. חכמים פליגי אשמעון בן שטח:

על הראשונה. שלא רצה לברך עד שיאכל הלא בשתייה סגי א"כ היה לו לשתות ולצוות שימזגו לו כוס אחר לבה"מ:

על השנייה. שאכל אחר שאמר ינאי הב לן ונבריך:

מחלפא שיטתיה דר' ירמיה. ברכות פ' שלשה שאכלו מיבעיא ליה אם האוכל ירק יכול לברך ברכת המזון והכא פשיטא ליה דהוה סגי ליה לשמעון בן שטח בשתייה:

ומשני הן דצריכא ליה. הא דמיבעיא ליה היינו לרבנן והא דפשיטא ליה היינו לרשב"ג והא דאר"י חלוקין על שמעון בן שטח היינו רשב"ג:

ה"ג דתני רשב"ג אומר עלה והיסב כו' וכ"ה בבבלי ובתוספתא. וה"פ עלה למקום סעודה וישבו שנים ואוכלים דגן והיסב וטבל עמהן בירק שכל אוכליהן ע"י טיבול היה אע"פ שלא אכל דגן יכול לזמן עמהן:

דברי חכמים. כלומר חכמים דפליגי ארשב"ג אינהו איך סברין:

ר' יעקב כו'. אר"י בר אחא בשם ר"י דברי חכמים לעולם אין מזמנין כו' והיינו כשמעון בן שטח:

ה"ג והתני שנים בפת כו'. וקס"ד מתני' ככ"ע:

ומשני מתניתא. הך ברייתא אתיא כרשב"ג ודלא כרבנן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף