קרבן העדה/נזיר/ד/ד

קרבן העדה נזיר ד ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' אם שלו כו'. בגמרא מפרש:

תצא ותרעה בעדר. דלא קדשו כלל:

חטאת תמות. ממתינין לה עד שתמות:

ונאכלין ליום אחד. כשלמי נזיר שאינן נאכלין אלא ליום ולילה:

ואין טעונין לחם. ודלא כשלמי נזיר דטעונין לחם דהואיל והפר לה בעלה אין כאן תנופה וכתיב בלחם על כפי הנזיר:

היה לה מעות סתומים. שהפרישתן סתם לקרבנות נזיר ולא פירשה אילו הם לחטאת ואלו לעולה ואלו לשלמים:

יפלו לנדבה. לתיבות שבמקדש שזורקין לתוכן מעות לנדבה וקונים מהן קרבנות שכולן עולות:

לא נהנין ולא מועלין. לכתחלה אין נהנין מהן ואם נהנה אינו מביא קרבן מעילה כהנהנה משאר הקדשות:

גמ' הא ליקדש קדשה. הקרבנות שהפרישה אם לא היפר לה בעלה אע"פ שהן שלו וקשיא אמאי קדשו הא אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו:

ומשני אלא. מתני' איירי שהפרישה בהמות שנתן לה אחר במתנה ע"מ שאין לבעלה רשות בהן:

ופריך שלה הן. בכה"ג שניתנו לה במתנה שלה הן ובמתני' תנן אם שלו הן:

במשלטת על נכסיו. לעשות בהם דברים דצריכא לה הלכך אם בא הבעל ומיחה לא קדשי דהויין להו דברים שאינה צריכה להם:

ה"ג ואם לא בא קדשה. ואם לא בא הבעל והיפר לה דצריכא לה קדשי:

ה"ג תמן אומר תצא ותרעה בעדר וכא כו'. וה"פ קשיא ליה אהדדי לקמן פרק ה' תנן מי שנדר בנזיר ונשאל לחכם והתיר לו והיתה לו בהמה מופרשת תצא ותרעה בעדר והכא תנן אם שלה היתה הבהמה החטאת תמות כו' אף ע"פ שהפר לה בעלה:

ומשני תמן. התם החכם עוקר הנדר מעיקרו כאלו לא היה נזיר מעולם הלכך הקדישו בטל אבל הכא הבעל אינו עוקר הנדר אלא מכאן ולהבא הלכך ההקדש קיים שהרי הנדר שהיה עליה בשעת ההקדש עדיין קיים:

ופריך מי מיפר את שלה. נזירות כתיב ואם הפר יפר אלא קרבנות שלה איך יפר:

גזירת הכתוב היא. דכתיב והפר את נדרה אשר עליה והאי עליה מיותר ללמד שמיפר את הנדר ואשר עליה מחמת הנדר כגון שנדרה בנזיר וישנו עליה גם קרבנות כשמיפר הנדר מיפר גם חוב הקרבנות אשר עליה:

אין טעונין כו'. הא דתנן במתני' אם שלה היתה בהמה מקריבין עולה ושלמים לשמן מ"מ אינן טעונין לחם ולא זרוע בשלה להתבשל עם האיל ולעשות תנופה כדין נזיר כיון דאין נזיר ניתר בהן:

ה"ג שלמים הבאין לאחר מיתה מהו שיטענו לחם. וה"פ נזיר שמת והיתה לו בהמה מפורשת ודאי שלמים קרבין שלמים מיהו הא קמיבעיא ליה אם טעונין לחם כשאר שלמי נזיר או לא:

חזר. ואמר וכן בחיים מי שהפריש קרבנותיו ונאבדו והביא אחרים ונתכפר בהן אח"כ נמצאו הראשונים אותן שלמים קריבים עם לחם ולא לבטלה אלו שלמים באין בתמיה שכבר נתכפר באחר ואפ"ה טעון לחם אף לאחר מיתה אע"ג דאינו בא לכפרה דאין כפרה לאחר מיתה טעון לחם:

פשיטא לר' בון כו'. דהא מתני' היא:

ופריך מה בין מיתה. דמספקא ליה להפרה דפשיטא ליה:

ומשני מיתה כבר נראו להיטען לחם. כשהיה חי:

תני אשם. קרבן אשם שמביא נזיר טמא:

לאחר הפרה. כגון אשה שנדרה בנזיר ונטמאה ואח"כ היפר לה בעלה מביאה אשמה שהפרישה קודם הפרה:

שאין לך אשם קרב לאחר מיתה. דחטאת שמתו בעליה למיתה אזלה וכל שבחטאת מתה באשם רועה:

ה"ג שאין לך אשם שאינו בא לבטלה כזה. דמצינו אשם תלוי שבא להציל מעונש וזה לכפרה בא דאשם טמא קרא חוטא קריא ליה:

תמן תנינן. שקלים פ"ב:

והוא. הא דהוי מותר נזיר לנדבה דוקא בשקרבה חטאתו לסוף שהנזיר מביא ג' בהמות חטאת עולה ושלמים וכשקרב החטאת לבסוף ה"ל מותר חטאת שהוא לנדבה כדתנן התם:

מותרו שלמים. כדתנן התם מותר שלמים לשלמים:

הלכה אחת היא בנזיר. כלומר הלכה כוללת היא במותר קרבנות נזיר שיהו לנדבה:

מתני' מסייעא לדין כו'. תניא כוותיה דר"ח ות"כ דר"ז:

אלו הן סתומין כל שדמי חטאת. שמתו בעליהן היו מעורבות בהן ואפי' הפרישו בעליהן בחייהן דמי חטאת מתוכן אפ"ה ה"ל כמעות סתומין וכאלו עדיין הן מעורבין בתוכו וילכו לים המלח לא נהנין ולא מועלין והיינו כר"ז:

ה"ג אילו לחטאתי והשאר לשאר נזירותי ומת דמי החטאת ילכו לים המלח לא נהנין ולא מועלין והשאר רוצה להביא בהן עולה יביא שלמים יביא ומועלין בכולן ואין מועלין במקצתן כ"ה בתוספתא פ"ק דמעילה. וה"פ במקצתן אין מועלין דלמא דמי שלמים הן ואין מעילה בשלמים:

ולא אמר אם מת יפלו לנדבה. כמותר חטאת והיינו כר"ח:

ירקב. שאין לו תקנה כדמסיק:

להקריבו. ללחם בפ"ע א"א:

ה"ג שאין לך לחם קרב בפ"ע. בלא קרבן:

להקריבו עם. קרבנות של נזיר אחר אי אפשר:

שאין לך נזירות באה בלא לחם. א"כ מעיקרא כשקיבל נזירות על עצמו כבר נתחייב להביא לחם משל עצמו:

לפום כן. לפיכך מותר לחם ירקב:

סברין מימר. סברוהו למימר מותר לחם ומותר נסכים שוין ושניהן ירקבו:

קדשי קדשים אינון. וקדשי קדשים מותרן נדבה:

ההן דהכא. דמותר לחם ירקב ומותר נסכים יפלו לנדבה דקדשי קדשים הן:

עד דאנא. כשהייתי בבבל שמעתי קלא דר"י ששאל לשמואל:

הפריש שקלו ומת. מה יעשה בו:

א"ל יפלו לנדבה. דשקלים לקדשי קדשים באין:

ה"ג ר"ל מותר כו'. וה"פ ר' לעזר מה הוא דאיתמר מותר עשירית האיפה של כה"ג שניתותר מה יעשה בו:

יוליכם לים המלח. לא נהנין ולא מועלין בהן:

ר"ל אמר יפלו לנדבה. דעשירית האיפה קדשי קדשים היא דכתיב בה חטאת:

מעות סתומין. תנן במתני' דוקא מעות אבל אין בהמה סתומה אפי' אינה ראויה לקרבנות נזיר אפ"ה כמפורשת היא דאם אינה ראויה לקרבן נזיר ראויה היא לקרבן אחר:

ותני כן. ותניא נמי הכי:

לא יצא. זה מידי עבירה קלה כגון נדה וחלב שאין בהן מיתת ב"ד:

בבהמה שהפריש אביו. על עבירה חמורה כגון חלול שבת:

שכן אינו מגלח. נזירות על בהמות שהפריש אביו לנזירותו:

בזמן שהן סתומין. שלא פירש אלו לחטאת ואלו לעולה:

ת"ל קרבנו. דגבי חטאת כתיב קרבנו יתירא ללמד בקרבנו הוא יוצא ולא בקרבן אביו:

כשהוא אצל מעות כו'. לאו סיומא דברייתא הוא אלא רב ששת הוא דדייק הכי מדתני גבי מעות בזמן שהן סתומין כו' וגבי בהמה לא. תני הכי ש"מ דאין בהמה סתומה:

ה"ג בהמה אין עליה הלכות סתומין בתחלה ויש עליה הלכות סתומין בסוף מעות יש עליהן הלכות סתומין בתחלה ואין עליהן הלכות סתומין בסוף ובסמוך מפרש להו לכולהו:

ה"ג מעות יש עליהן הלכות סתומין בתחלה דתנינן היו לו מעות סתומין יפלו לנדבה בהמה אין עליה הלכות סתומין בתחלה דתנן הביא ג' בהמות ולא פירש מעות אין עליהן הלכות סתומין בסוף דתניא אלו לחטאתי והשאר לשאר נזירותי ומת מועלין בכולן ואין מועלין במקצתן בהמה יש עליה הלכות סתומין בסוף כשהביא מעות וחיללן על בהמה. וה"פ מעות יש עליהן הלכות סתומין בתחלה כדתנן במתני' בהמה אין עליה הלכות סתומין בתחלה כדתנן לקמן פ"י רשב"ג אומר הביא ג' בהמות ולא פירש הראויה לחטאת תיקרב חטאת והראויה לעולה עולה כו' מעות אין עליהן הלכות סתומין בסוף דתניא תוספתא דמעילה פרק קמא אלו לחטאתי והשאר לשאר נזירותי דמי חטאת ילכו לים המלח והשאר יביא חציו לעולה וחציו לשלמים ומועלין בכולן דדמי עולה מעורבין בהן ומועלין בכולן ואין מועלין במקצתן אבל בחציין אין בהן מעילה דאיכא למימר דשלמים הן ואין בשלמים מעילה שמעינן מיהת בסוף כשאין דמי חטאת מעורבין בהן אע"פ שדמי שלמים סתומין אפילו הכי אינן נופלין לנדבה כמעות מפורשין בהמה יש עליה הלכות סתומין בסוף אם הביא מעות וחיללן על בהמה דין בהמה כדין מעות ואם מת יפלו דמיהן לנדבה:

הפריש חמור. דינו כמפריש מעות סתומין דחמור ודאי לדמי עומד:

הפריש שור. דאינו ראוי לקרבן נזירות דקרבנו מפורש איל וכבש וכבשה:

תריהון. תרווייהו אמרי בשם שמאי ופליגי איך אמר שמאי:

חד אמר כמפריש מעות. סתומין כיון דאינו ראוי לקרבן נזירות:

וחד אמר כמפריש בהמה. דאע"ג דלא חזיא לקרבן נזיר מ"מ ראוי לקרבן אחר וחל עליו קדושת הגוף דאינו נפדה בלא מום מידי דהוי מקדיש זכר לדמיו שלא הקדיש הדבר עצמו לעולה אלא לדמי עולה אפ"ה חל עליו קדושת הגוף ה"נ כן הוא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף