קרבן העדה/נזיר/ג/ב

קרבן העדה נזיר ג ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' שיום ל'. של הראשונה נמנה גם לנזירות השניה נמצאו ל' ימים שלו כלים ביום ס' חסר א' מיום התחלת נזירותו הראשונה:

גמ' ה"ג השלים נזירותו הראשונה ובא להשען על השניה לא מצאו פתח לשניה עד שמצאו פתח לראשונה ועלתה לו שנייה ראשונה. וה"פ מי שנזר שתי נזירות מנה ראשונה ועד שלא הביא קרבנותיו ובא להתחיל למנות נזירות השנייה נשאל על נזירות הראשונה והתירו החכם א"צ לנהוג נזירות השנייה שכבר יצא ידי נדרו בנזירות שכבר נהג עבור הראשונה שהותרה כ"מ בתוספתא פ"ב:

מה נן קיימין. ובמאי עסקינן כלומר באיזה לשון נדר זה הנך שתי נזירות:

נדר שבטלו מחציתו בטל כולו. כיון שמצא פתח לנזירות הראשונה גם השניי' בטלה ומאי קאמר עלתה לו שניי' בראשונה הא אין כאן נזירות:

אם באומר הריני נזיר ל' יום אלו. שאנחנו עומדים בו ושלשי' יום שלאחריו:

לא בדא. לא בזה עלתה לו שניי' בראשונה שהרי קבע ימים אחרים לנזירותו:

אלא. הכא במאי עסקינן באומר סתם הריני נזיר ונזיר שלא קבע שום יום:

באומר אלו לנזירות כו'. או באומר ימים אלו לנזירות דמשמע שתי נזירות אבל אמר אלו לנזירותו כו' לא בזה עלתה לו ראשונה בשניי' כיון שקבע הימים א"נ הא דקאמר באומר אלו לנזירות ענין בפני עצמו וקאי אמי שהפריש קרבנות סתם ואמר אלו לנזירות עלתה לו שנייה ראשונה אבל הפריש שתי קרבנות נזיר ואמר אלו לנזירות זה ואלו לנזירות אחרת ודאי לא עלתה לו שניי' ראשונה והראשון נראה:

מכיון שהביא קרבן וגילח לא עלתה לו שניי' בראשונה. וה"פ אם לאחר שהביא קרבן אחד מקרבנותיו וגילח ראשו לנזירות הראשונה אם נשאל אח"כ עליה לא עלתה שניי' בראשונה שכבר נגמר מעשה הראשונה:

אין שמעתון. אם שמעתם דבר מר"א סתם ולא אמרה משמי' דר' יוחנן דעו שר"י פליג וה"נ פליג וסובר דוקא אם הביא כל קרבנותיו הוא דלא עלתה שניי' בראשונה אבל אם לא הביא אלא קרבן אחד ונשאל על הראשונה עלתה לו שניי' בראשונה והיינו כרבנן לקמן פ"ו אבל לר"ש דאמר כיון שנזרק עליו אחד מן הדמי' הותר הנזיר לשתות ביין ולהטמאות למתים ה"נ אם כבר הקריב קרבן א' אזדא לי' מעשה הראשון:

הפריש שתיהן כאחת. מנה שתיהן כאחת והביא קרבנות שתיהן כאחת כגון שאמר קרבנות אלו לנזירותי ה"ל כאלו אין בידו אלא אחת אבל הפריש קרבנות של כל נזירות בפני עצמו והקריב קרבנותיו שהפריש לנזירות שניי' בראשונה וכן להיפך לא יצא וה"ג והביא של זו בזו וז"ל התוספתא סוף פרק ב' מנה שתיהן והביא קרבנות שתיהן כא' לא עלתה בידו אלא אחד הפריש של זו בפני עצמו ושל זו בפני עצמו והלך והקריב של זו בזו ושל זו בזו לא יצא. וזו סיפא דבריית' דלעיל השלים נזירותו ובא להשען כו':

ופריך הא לקדש קדשו. אם הביא של זו בזו לא יצא אבל קדושים הן כל קרבנות ואמאי יהיו קרבנות של השנייה קדושים הא עד שאינו נוהג קרבן נזירות אין קדושה חלה עליהן וכדתני ר"ח:

ומשני שניא היא. שאני הכא שעומד בנזרו ה"ל כקרבנו על נזרו:

ופריך הניחא. דאיכא לאשכוחי שיצא נזירות שניי' בראשונה וכדאמרן אלא שתעלה ראשונה בשניי' קשיא הא לעולם צריך לנהוג נזירות הראשונה תחלה א"נ אברייתא קאי דתנא שלזו בזו כו' משמע דפעמים מקריב שניי' בראשונה וקשה הא בעינן שיקריב קרבנותיו של תחלה:

והדא מסייעא לר"א. דאמר בסמוך מכיון שהקריב קרבן אחד כבר נגמרה נזירות הראשונה נמצא פעמים כשמפריש שאר קרבנותיו הנה הוא עומד בנזירות שנייה והא דקאמר ראשונה שנייה היינו בשאר קרבנות של שנייה עולין במקום הראשונה:

לא כן כו'. כלומר לר"א ניחא אלא ר"י דפליג ואמר אינו מונה נזירות שניי' עד שיביא כל קרבנותיו שתעלה ראשונה בשניי' היכי משכחת לה:

ומשני וכא. והכא הך ברייתא כר"ש אתיא א"נ סיומא דקושי' היא הא הך ברייתא ודאי ר"ש היא:

תיפתר. לעולם כרבנן נמי אתיא וה"ד שתעלה שניי' ראשונה כגון דאמר הריני נזיר כשיהיה לי בן ונזיר ק' יום ובתוך נזירותו נולד לו בן דדחיא נזירות הבן לנזירותו וקאמר דאם נשאל נזירות הבן אחרי שנהג זמן מה נזירות הבן עולין לו ימים אלו לנזירותו והיינו נזירות הבן שהוא השנייה עלתה לו בראשונה שהוא נזירותו דלענין זה ה"ל ראשונה בהנהגתו אע"פ שהי' שנייה באמירתו:

לא כן כו'. אהא דתני בברייתא הקריב של זו בזו לא יצא פריך וכי לא כן אוקמינן רישא דהך דאיירי באומר הריני נזיר ונזיר ובאומר כן מן הדין אין עליו אלא אחת ולא כפל הדברים אלא לחזק הענין אלא אתה הוא שהחמרת עליו שיהא נזיר שתים א"כ קשה לא די בחומרא זו שהחמרת עליו שיהא נזיר שתים עד שאתה מוסיף להחמיר ולומר אם הקריב של זו בזו לא יצא:

מתני' נטמא ביום שלשים סותר את הכל. שנטמא תוך ימי נזירות וכתיב וכי ימות מת עליו וגומ' והימים הראשונים יפלו ולא אמרי' מקצת היום ככולו אלא כשגלח והביא קרבנותיו בו ביום:

רא"א אינו סותר אלא שבעה. דסובר אמרי' מקצת היום ככולו והוי ליה כאלו נטמא אחר מלאת דאינו סותר אלא שבעה לר"א:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף