קרבן העדה/מגילה/ב/א

קרבן העדה מגילה ב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' לא יצא. בגמ' מפרש מנ"ל:

קורין אותה ללועזות בלעז. באותו לשון שהן מבינים כל שאינו לשון הקודש נקרא לעז:

גמ' דכתיב ככתבם. וכזמנם מה זמנם למפרע לא דאי אפשר שיהא חמשה עשר קודם ארבעה עשר אף כתבם למפרע לא:

קראה על פה לא יצא דכתיב ככתבם. שתהא כתובה באותו לשון שהוא קורא וכיון שהוא קורא בלשון הקודש תריכה שתהא כתובה אשורית:

וכלשונם. בלשון שהוא מבין ויודע:

טהעט כדרך הוייתן יהיו. אקריאת שמע קאי דתנן בברכות הקורא לממפרע לא יצא וקאמר דיליף ליה מדכתיב והיו הדברים האלה וגו' שצריכין להיות כסדר שהן כתובין בתורה:

הכי גרסינן תני אף בהלל ובקריאת המגילה כן. וכן הוא בברכות פרק שני:

ברם בהלילא. אלא בהלל מנ"ל דלמפא לא:

ומשני בגין דכתיב ממזרח וגו'. בשביל דכתיב ממזרח וגו' כשם ששקיעת וזריחת החמה לא יהפכו כך מהולל שם ה' ולא למפרע:

מהולל שם ה' ממזרח שמש ועד מבואו ל"ג ליה וכ"ה בברכות ואי גרסי' ליה סיומא דפרוקא הוא ומפרש דההלל יהיה כסדר כממזרח השמש ועד מבואו:

ופריך מה את ש"מ. דלמא קרא כפשטיה:

עוד היא אמורה על הסדר. אף ההלל עצמו נאמר על הסדר וכדמסיק ואם ומהפך הקריאה נמצא שמהפך הסדר לכך למפרע לא:

לשעבר. בגאולה שכבר עברה:

לדורות הללו. בגלות הלזה שאנחנו בו והיינו שיעבוד מלכיות:

לימות המשיח. דכתיב אתהלך לפני ה' בארצות החיים זה ארץ ישראל שנקרא ארץ החיים:

לימות גוג ומגוג. דאז יבואו עד חצי העיר כדכתיב בנבואת זכריה והמקדש באמצע העיר נמצא שבאו עד המזבח משם חזרו:

לעתיד לבא. מדכתיב תחלה ויאר לנו וגו' לשון רבים וכאן כתיב לשון יחיד ש"מ דעל דוד בעצמו קאי שיאמר כן לעתיד ביום התחייה והרבה פירושים נאמרו בסוגיא זו ומה שנ"ל פירשתי:

והוא שתהא וכו'. הא דתנן אבל קורין אותה ללועזות בלע"ז צריך שתהא כתובה בלעז דאל"כ הרי קוראה על פה ולא יצא:

ופריך מה אנן קיימין. במאי עסקינן הא דתנן אבל קורין אותה ללועזות בלע"ז:

הדא דתנינן. כלומר והא תנן קראה תרגום בכל לשון לא יצא והיינו בשהיתה כתובה אשורית:

ה"ג אם כשהיתה כתובה בלעז ותירגמה בלעז הדא היא דתני וכו':

ומגילת אסתר אינה נכתבה אלא אשורית. ואיך נאמר דמתני' איירי כשכתובה בלעז:

תפתר. תפרש למתני' שהיתה כתובה בלעז יוני וכרשב"ג א"נ שהיתה כתובה בראשי תיבות של לעז:

טעה. הקורא והשמיט פסוק אחד ותירגמו המתרגם יוצאין בקריאת התרגום:

ופריך אנן אמרין. במתני' קראה תרגום בכל לשון לא יצא ואתה אומר הכי דיצא:

ומשני שמואל כדעתיה. לשיטתיה אזיל:

ה"ג דשמואל אמר היתה כתובה כהלכתה וכו'. וזו נמי כהלכתה כתובה:

הלועז יוצא בה בלעז. ולא הוה כקורא בעל פה שהרי הוא מתרגם כל דבר מתוך הכתב אשורית אבל המתרגם עצמו אינו יוצא בה וכדמסיק:

ה"ג יודע אשורית ויודע לעז אינו יוצא בה אלא אשורית בלעז יוצא בה בלעז. וכן הוא במסכת סוטה וה"פ כיון שהוא יודע אשורית אין לו לקרות אלא מתוך הכתב ממש בלעז יוצא בה בלעז אם לועזין לו מתוך לשון העברי והוא עונה אחריהן מה שהן אומרין א"נ בשכתובה בלעז יוני:

מהו שיוציא אחרים בלעז. דכיון דהוא אינו יוצא מהו שיוציא אחרים:

כל שאינו חייב וכו'. כלומר כיון שהוא אינו ראוי לצאת בקריאה זו אף אחרים אינו מוציא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף