מראה הפנים/מגילה/ב/א

מראה הפנים מגילה ב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הקורא את המגילה למפרע לא יצא. דכתיב ככתבם הכא דריש לה מתיבת ככתבם דמשמע ליה דעל הקריאה קאי ואע"ג דבפסוק הזה לא כתוב אלא עשייה להיות עושים את שני הימים האלה ככתבם וכזמנם מ"מ מדככתבם מיותר היא דהו"ל למכתב להיות עושים וגו' כזמנם בלחוד ש"מ דככתבם על הקריאה קאי ולמעוטי למפרע. ובבבלי ריש פרקין דדריש מה זמנם למפרע לא וכו' ופריך מידי קריאה כתיבה הכא עשייה כתיבה להיות עושים אלא מהכא דכתיב נזכרים ונעשים איתקש זכירה לעשיה מה עשיה למפרע לא וכו'. ולא ניחא ליה למידרש מיתורא דככתבם על הקריאה משום דכבר כתיב נזכרים וכשבאנו אל המקרא הזה אם כן דרשינן הקישא לעשיה ויתורא דככתבם י"ל דלכתב אשורית היא דאתא וכמ"ד לעיל בפרק א' בהלכה ח' וכן התם בפ"ב דסנהדרין דבתחלה היה להם כתב אשורית וכדאמר התם לעיל דף ט' בהדיא דמגילה מ"ט אשורית דכתיב בה ככתבם וכלשונם:

ניחא בקריאת המגילה וכו'. יש לפרש לכל זה ברהיטא אחת וכלומר דמכיון דדרשת יתורא דככתבם דלקריאה היא דאתא א"כ שפיר נפקא לן הכל בין בקריאת הפסוקים בין בקריאת הפרשיות דלא יקרא אלא כסדר הכתיבה דככתבם בעינן אבל בהלל מהיכא נפקא לן אי משום דכתיב ממזרח שמש עד מבואו וגו' אימא לך לפסוקים בלבד הוא דאתא ומה את ש"מ מזה דגם הפרשיות צריך שיאמר כסדר דילמא אין סדר לפרשיות ואי נימא דבאמת הוא כן וקאמר ר' אבון דלא היא דאף היא נאמרה בפרשיותיה על הסדר מלשעבר עד לעתיד לבא וא"כ קרא דממזרח שמש קפיד ג"כ על הפרשיות הואיל וכסדר נאמרו ואפשר לומר כזה גם לענין דדריש התם הלל מנלן רבה אמר ממזרח שמש וגו' רב יוסף אמר זה היום עשה ה' רב אויא אמר יהי שם ה' מבורך רב נחמן בר יצחק ואיתימא רב אחא בר יעקב מהכא מעתה ועד עולם. דלכאורה יש לדייק אמאי לא גריס מהכא בכולהו כ"א בהאי דרשה דרב נחמן בר יצחק הא אינך נמי דרשו כל חד וחד ממקרא אחר אלא משום דלכלהו אית להו האי פירכא אימא קרא לפסוקים בלחוד הוא דקפיד ומנלן דגם לסדר הפרשיות הוא כן הלכך קאמר מהכא כלומר מהכא הוא דנפק לן שפיר גם לסדר הפרשיות דלמפרע לא דכתיב מעתה ועד עולם הללויה שצריך שיהא ההלל והשבח לפי סדר הזמן העבר עבר קודם ואח"כ ההווה והעתיד ומעתה נמי נפקא לן דעל סדר הפרשיות ג"כ הוא דקפיד שהן כפי סדר הזמן:

הדא הוא דתני מה בין ספרים למגילת אסתר וכו'. אע"ג דבמתני' נמי תנינן הכי לקמן עד שתהא כתובה אשורית וכו' ניחא ליה למיפרך מהאי ברייתא דקתני בהדיא דאינה נכתבת אלא אשורית והאי ברייתא הובאה בבבלי פרק כל כתבי דף קטו דאמר רב אשי תניא אין בין ספרים למגלה וכו' ועיין לקמן ד"ה ר' אבהו בשם ר' אלעזר מה שיתבאר מענין זה בס"ד:

תפתר שהיתה כתובה גיגנטון. לשון יוני הוא בדבר שחציו כך וחציו כך וכדפרישית בפנים. ודמיא להא דאמרינן בבבלי פרקין דף יח ע"ב גבי השמיט בה סופר וכו' ל"ק הא בכולה הא במקצתה. ולמסקנא לא צריכין להאי שנויא דחוקא בפירושא דסיפא דמתניתין אלא אף על פי שכתובה כולה אשורית והלועז שמעה כך יצא וכדר' שמואל דלקמן היתה כתובה כהלכתה וכו' והכי מסיק לה בבבלי שם ע"א אף על גב דלא ידע מאי קאמר וכו' וכדפרישית במתני' רבי אבהו בשם ר' אלעזר יודע אשורית ויודע לעז וכו'. לפי גירסת הספרים אשר לפנינו בדפוס וויניציאה שפיר מתפרשת השמועה כפשטה והכי קיימא לדינא דביודע אשורית ולעז פשיטא ליה לר' אבהו דלעצמו יוצא או בזה או בזה וכי קא מיבעיא ליה להוציא אחרים מהו ופשיט ליה יבא כהדא וכו' וכדפרישית בפנים דמכיון שיודע בשניהן מחויב בדבר קרינן ביה שהרי לעצמו פשיטא לן דיוצא הוא אף בלע"ז מאחר שהוא יודע גם בלה"ק כמו שהמגילה כתובה היא א"נ אם היא כתובה בלע"ז שמבין בה יוצא בלע"ז אע"פ שהוא מכיר ג"כ בלשון הקודש וכך נראה מדברי הרמב"ם שאביא לקמן. והר"ן ז"ל כתב במתני' אבל קוראין אותה ללועזים בלעז פירש"י ז"ל שיודעים לשון אחר שאינו לשון הקדש מכלל דס"ל ז"ל שיודעין לשון הקדש כיון שהוא יודע לועז ג"כ יוצא ידי חובתו בלע"ז וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל ור"ל מדכתב הרמב"ם בפ"ב ממגילה בהלכה ד' היתה כתובה תרגום או בלשון אחרת מלשונות הגוים לא יצא ידי חובתו בקריאתה אלא המכיר אותו הלשון בלבד והוא שתהיה כתובה בכתב אותו הלשון משמע מדכתב סתם אלא המכיר אותו הלשון שזה הוא אפילו הוא במכיר ג"כ לה"ק יוצא בלע"ז מאחר שהוא מבין בזה הלשון לע"ז שהמגלה כתובה בו וכדמשמע נמי ממה שפירש"י ז"ל וכתב הר"ן עוד והקשה הרמב"ן ז"ל דכיון דכל לשון אינו כשר לכתוב במגילה ואפי' לדברי האומר ספרים נכתבין בכל לשון כדאיתא בפ"ק בגמרא אמאי מכשירין ביה מפני שיודע בו יקרא בלשון הקודש לפיכך פירש הוא ז"ל ללועזים היינו שאינן יודעים בלשון הקדש וכו' אבל יודע אשורית אינו יוצא לעולם אלא באשורית וכו' והכי משמע בירושלמי דאמרי' התם ר' אבהו בשם רבי אלעזר יודע אשורית ויודע לעז מהו שיוציא את האחרים בלע"ז יבא כהדא כל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן כלומר כשם שמי שאינו מחויב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתם כך זה כיון שלעצמו אינו מוציא בלעז כיון שהוא יודע לשון הקודש אינו מוציא כמו כן ללועזות אלו דבריו ז"ל ולענין קושיתו ז"ל לא קשיא לי מידי משום דכיון דמתני' רבנן היא דאמרי שהספרים נכתבים בכל לשון וכדמסקינן הכי בגמרא ומגילה נמי הכי דינא אי לאו מיעוטא דככתבם וכלשונם כדאיתא בפ"ק בגמרא סברא הוא דלא אתא אלא למעט שאר לשונות כשאינו מכיר בהם הא במכיר כשרים וכו' ור' אבהו בשם ר"א דאמר בירושלמי דיודע אשורית ויודע לעז אינו מוציא ידי אחרים בלעז אפשר דכר"ג ס"ל אבל לרבנן מוציא ולישנא דמתני' נמי הכי דייק דקתני אבל קורין אותה ללועזות בלע"ז ולא קתני אבל קורין הלעוזות בלע"ז זהו דעתי במשנתנו אבל יש לחוש לדברי הרמב"ן ז"ל מדאיפסקא הנכתא בספרים כר"ג ואפשר נמי דבמגלה נקטינן כוותיה עד כאן תוכן דברי הר"ן בזה והאריך שם בפלפול ואין אנו צריכין לכל זה דרואין אנו דלכל אלו גדולי האחרונים ז"ל להרמב"ן ולהרשב"א מביאו הה"א שם ולהר"ן לכולם היה להם ירושלמי בגי' אחרת ובנוסחא נשתנית מהנוסחא והגי' אשר לפנינו וכבר זכרתי מזה במסכתא זו בכמה מקומות ובשארי מסכתות במקומות הרבה בחיבורי על כל הש"ס הזה שעין בעין נראה שלפני הרמב"ם היתה הגי' והנוסחא הנכונה כמו שהיא לפנינו בדפוס. והרי גם בכאן תראה שנוסחא מהופכת וחסירה נזדמנה להן לכל אלו גדולי המפרשים בהאי דר' אבהו בשם ר' אלעזר שבנוסחא שלפנינו מבואר בהדיא דביודע שניהן לעז ולה"ק פשיטא ליה שיוצא לעצמו או בזה או בזה ולהוציא אחרים היא דמיבעי ליה והשתא הפשיטות מהאי דכל שאינו חייב בדבר וכו' על כרחך דא"א לפרש בענין אחר אלא דפשיט ליה דמכיון שיכול הוא להוציא עצמו באחד משניהן מחויב בדבר קרינן ביה ויכול הוא להוציא אחרים באותו לעז וה"ז להיפך מדעת הרמב"ן ומפירושו לפי הנסחא שהביא דחסר בה מה דהוה פשיטא ליה לר' אבהו ולא היה לפניו כ"א הבעיא דבעי ומה דפשט ליה ולפיכך פירש בהיפך והגי' הנכונה שלפנינו כל משמעותה כדעת רש"י והרמב"ם וכן כסברת הר"ן אלא שהוא ז"ל כתב זה מסברת עצמו והרי מבואר לפניך בהדיא כן ותי לא מידי בזה. ובענין קושית בעל המאור ז"ל על הרי"ף ז"ל במה שלא הביא הא דרב ושמואל לעז יוני לכל כשר ומה שהשיב הרמב"ן ז"ל על זה והביא הר"ן לקמן בגמרא לפלפל אם ר"ג מודה לחכמים במגלה או לא והאריך בזה והיה לנו להשיב גם בזה דהא רב אשי דבתראה הוא ומייתי להאי ברייתא בפרק כל כתבי שזכרתי לעיל ד"ה הדא הוא דתני ולא הובא שם אלא אשורית ולא הוזכר יונית כלל אבל כבר כתב הר"ן שם לבסוף שעכשיו אין אנו יודעין מהו לעז יוני וכבר כתב הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' ס"ת שכבר נשתכח יוני מן העולם ונשתבש ונאבד ומעתה אין לנו להאריך בזה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף