קרבן העדה/מגילה/א/י

קרבן העדה מגילה א י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' מרובה בגדים. כהנים ששימשו בבית שני ואף בבית ראשון מימות יאשיהו ואילך שנגנז צלוחית של שמן המשחה בימיו ולא היו כהנים גדולים אלא בלבישת הבגדים בלבד:

פר הבא על כל המצות. כהן משיח שהורה היתר בדבר שזדונו כרת ועשה כהוראתו מביא פר שנאמר אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם וגו':

כהן המשמש. כה"ג שאירע בו פסול ומינו אחר תחתיו ועבר פסולו וחזר לעבודתו והעבירו הבא תחתיו הראשון קרוי משמש והשני שעבר:

אלא פר יה"כ. שאי אפשר להביא שנים וכן עשירית האיפה חביתי כה"ג שבכל יום שא"א להביא שנים:

גמ' משיח יכול זה המלך. אי לא הוה כתיב אלא אם המשיח יחטא ה"א זה המלך שנמשח בשמן המשחה:

אי כהן. אי לא הוה כתיב אלא אם הכהן ה"א אף מרובה בגדים יביא פר הבא על כל המצות:

ה"ג ת"ל המשיח שאין ע"ג משיח. וכ"ה בהוריות וה"פ ה' דהמשיח מורה על המיומן שבמשוחים והוא הכה"ג:

ופריך מחלפא שיטתון דרבנן. קשיא דרבנן אדרבנן:

הכא. גבי עשירית האיפה כתיב וכהן המשיח ומרבינן מרובה בגדים:

והכא. גבי פר הבא על כל המצות כתיב אם הכהן המשיח יחטא וממעטינן מרובה בגדים:

כל מדרש וכו'. כלומר הכא מעניינא דקרא והכא מעניינא דקרא:

תמן. גבי עשירית האיפה באהרן משתעי דכתיב בריש הפרשה זה קרבן אהרן ול"ל הכהן דלא הייתי מוקים המשיח אמלך דהא באהרן משתעי אלא לרבות כל כהן הגדול אפילו מרובה בגדים וה' דהמשיח למעט משוח מלחמה. אבל כאן בפר הבא על כל המצות לא איירי הפרשה אמרינן דהכהן המשיח למעט אתי:

ה"ג אלו נאמר משיח ולא נאמר כהן הייתי אומר זה המלך אין תאמר כבר קדמה פ' המלך הייתי אומר על העלם וכו'. וכ"ה בהוריות וה"פ גופא אלו נאמר וכו' ואי קשיא ל"ל כהן הא א"א לאוקמי במלך דהא מלך שעיר הוא דמייתי כדכתיב אשר נשיא יחטא ומשני דאיצטריך דסד"א דשאני העלם דבר משגגת מעשה לכך אצטריך למכתב כהן ומשיח למעט מרובה בגדים:

עבר. כהן שעבר והביא עשירית האיפה משלו כשר:

מה מייחדין ליה עימיה. מי מייחדין כהן זה שמפרישין תחת כה"ג עם הכה"ג או לא:

ה"ג א"ר חגיי משם דאין מייחדין ליה עמו. וכ"ה ביומא וה"פ ר' חגיי שהיה מבבל אמר דאין מייחדין ליה עמו דחיישי' שהוא יקטלנו מחמת איבה:

אותו. כתיב גבי עשירית האיפה ביום המשח אותו ולא כתב ביום משחו מכאן שאין מושחין שני כהנים גדולים כאחד:

מפני איבה. לכך אין מושחין שנים דחיישינן לשנאה שתהיה ביניהם:

עבר זה ושימש זה. פי' עבר הראשון מחמת פסול שאירע בו ושימש השני ואח"כ עבר פסולו של ראשון והרי שניהם עומדים:

הראשון כל קדושת כהונה עליו. וחוזר לעבודתו:

לא לכה"ג. לשמש בשמנהבגדים:

ולא לכהן הדיוט. לשמש בארבעה:

עבר ועבד. השני בשמנה בגדים עבודתו כשרה דהא כה"ג הוא אלא דאסרו חכמים משום איבה אבל בארבעה פסולה לכ"ע דה"ל מחוסר בגדים:

עבודתו של מי. מיבעיא ליה אם אירע פסול בכה"ג והשני משמש תחתיו ביה"כ משל מי מביאין הפר של יה"כ:

שאירע קרי. מקרה שנטמא ע"י אחת מטומאות אבל קרי ממש אי אפשר לומר דתנן במס' אבות שלא אירע קרי לכה"ג ביה"כ מעולם:

ה"ג פר ואיל וכו'. וכ"ה בהוריות ול"ג שעיר דשעיר של יה"כ לא בא משל כה"ג:

וידע המלך מה שאלו. שסובר בן אילם שיהיה כהן לעולם והראשון יעבור:

ה"ג לפני מי שאמר והיה העולם וידע וכו'. וכ"ה ביומא:

שהוסע. שהעבירו מלעבוד עוד בכה"ג אלא שהראשון חוזר לעבודתו:

ה"ג שיצא לדבר עם המלך:

צינורא של רוק. טיפה מן הרוק של המלך ניתז על בגדיו ורוק עכו"ם מטמא כרוקו של זב:

ואימרת חלוקי. שפת חלוקה:

כל כבודה וגו'. אשה צנועה ראויה לצאת ממנה כהן גדול הלבוש משבצות זהב:

יכול יהא משוח מלחמה מביא עשירית האיפה. דכתיב גבי עשירית האיפה והכהן המשיח תחתיו אימא במשוח מלחמה משתעי קרא ל"א אם הביא משוח מלחמה עשירית האיפה יהא כשר כי היכא דמכשירין מרובה בגדים או כהן שעבר וכפי' זה משמע בת"כ:

ה"ג את שבנו עובד תחתיו. כגון כה"ג שנאמר לכהן תחת אביו מלמד שהבן קודם לכל אדם אם הוא ממלא מקום אבותיו:

שאין בנו עובד תחתיו. שאין גדולת משוח מלחמה ירושה לבנו אחריו אף על פי שהוא ראוי:

מבניו. אשר יבא אל אהל מועד לשרת בקדש דקרא יתירא הוא אלא ללמד מי שראוי לבא אל אהל מועד ביום הכפורים הוא שיהא בנו תחתיו יצא משוח מלחמה שאינו בא לפני ולפנים אין בנו תחתיו:

מנין שהוא מתמנה כה"ג. דסד"א כיון שהוא משוח מלחמה. אינו ראוי לבוא אל אהל מועד לשרת בקדש לעולם:

נגיד היה עליהם. היינו כה"ג ופנחס היה משוח מלחמה בימי משה:

כד הוה בעי מקנטרה. כשהיה רוצה לקנטרו שילמוד גם עתה בהתמדה כמו שעשה בילדותו:

א"ל לפנים עמו. כלומר ועכשיו נשכח ממנו:

בימי זמרי מיחה. לכך כתיב גביה פנחס לפנים היה ה' עמו לפי שבימי זמרי קינא קנאת ה' צבאות אבל בימי פילגש בגבעה לא מיחה בידן:

א"ל. אין כוונתי אלא על מה שאמרה התורה והרי שם מפורש תשובתו של המקלל ושל המברך:

מניין שהוא נשאל בשמנה בגדים. כשיוצאין למלחמה ונשאל באורים ותומים:

אלא לגדולה של אחריו. שאינו חשוב ככה"ג והיינו משוח מלחמה אף הוא ילבש שמנה ומנין שהוא עובד עבודה בבית המקדש בשמנה בגדים:

עמך הייתי. כשא"ר יוחנן דין זה ולא אמר עובר בשמנה אלא נשאל בשמנה:

ה"ג בכמה הוא עובד ול"ג ובמה נשאל:

בדין היה שיהא עובד בד'. כדין כהן הדיוט:

ראינו כה"ג. שהעולם סוברים שהוא כה"ג לפי שלובש ח' כשהוא נשאל:

וטועין מבפנים לחוץ. בתמיה וכי אפשר לטעות בכהאי גוונא:

ומשני וכי ר"ט שהיה אביהן של כל ישראל. בחכמה וכי לא טעה בכיוצא בזה:

בין תקיעת הקהל. שתוקעין ביום הקהל:

תמימים ולא בעלי מומין. נאמר כאן הכהנים ונאמר להלן וזרקו בני אהרן הכהנים מה להלן תמימים ולא בעלי מומין אף כאן כן:

אקפח את בניי. מצטער היה על התורה המשתכחת ומקלל את עצמו:

אקפח. לשון כריתה:

מה ת"ל. שאם לכפרה עצמה הרי כבר אמור שתהיה באהרן:

מניין לרבות כהן אחר. שיעמוד תחת אהרן:

ומרובה בגדים. כגון כהני' גדולים שבבית שני שלא היה להם שמן המשחה מניין:

כהן. אחר המתמנה. כגון זה דתנן במתני' שמתקינין תחתיו שלא נתרבה בבגדים ולא נמשח:

וכפר הכהן. מכל מקום:

ה"ג במה הוא מתמנה. כהן שמתקינין תחתיו במה הוא מתמנה:

הדא אמרה. זאת אומרת שממנין זקנים בפה וא"צ לסמוך ידיו עליו:

חזור בך וכו' ונעשך אב"ד. משמע שבחזרה לחוד הוא נעשה אב"ד:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף