קרבן העדה/כתובות/ג/י

קרבן העדה כתובות ג י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' האומר פתיתי את בתו של פלוני לא מיבעיא האומר אנסתי שאינו פוגם כל כך שאין לעז של אנוסה גדול כל כך דפשיטא דמשלם בושת ופגם על פי עצמו אלא האומר פתיתי דפגים לה טפי וסד"א דלא מהמנינן ליה להחזיק הלעז קמ"ל דניחא לדידה להחזיק הלעז כדי להשתכר הממון כיון דאביה או היא מודים בדבר:

ואינו משלם קנס. דמודה בקנס פטור דאמר קרא אשר ירשיעון אלהים פרט למרשיע את עצמו:

המית שורי את פלוני. והריני חייב בכופר משלם ע"פ עצמו דכופרא ממונא הוא:

עבדו של פלוני. והריני חייב שלשים סלע פטור דקנס הוא:

גמ' מהו שישלם דמי. שויו של העבד ע"פ עצמו דשויו לא קנס הוא דכל שאינו משלם יתר על מה שהזיק לאו קנס הוא:

מה צריכה ליה. מאי קמיבעי' ליה:

כל שלשים. של עבד שחייב הכתוב לשלם הוא קנס ובדין הוא דלא לישלם אפי' דמיו או דלמא מה שהוא משלם יתר על דמיו כגון שהעבד אינו שוה אלא עשרה העשרים שהוא משלם יותר הם קנס אבל דמי שויו אינו קנס ומשלם ע"פ עצמו:

ה"ג אין תימר כל שלשים קנס אינו משלם אין תימר יותר מדמיו קנס משלם וכ"ה בשבועות פ"ה:

תמן תנינן. בשבועות פ"ה:

ה"ג משביעך אני ואמר אמן פטור וכ"ה שם במתני'. וה"פ אם הודה שנשבע לשקר אפ"ה פטור מקרבן שבועה ואס"ד שאין כל השלשים קנס הרי כפר ממון דמי שויו ולמה הוא פטור מקרבן שבועה:

תיפתר שהמית עבד מוכה שחין. שאינו שוה כלום וכל שלשים קנס הן:

א"ל אמור דבתרה כלומר אימא סיפא ולא סיפא דמתני' היא אלא בברייתא תני הכי:

ופתרה במוכה שחין. ואס"ד דמתני' במוכה שחין הך ברייתא נמי במוכה שחין למה יתחייב קרבן שבועה הרי לא כפר ליה ממון שהרי אינו שוה כלום:

תיפתר. תפרש להך ברייתא דאתיא כמ"ד ונתן פדיון נפשו של המזיק הכופר שהוא משלם הוא דמי המזיק הלכך גבי בנו אע"ג דניזק אינו שוה כלום חייב לשלם המזיק דמי עצמו אבל העבד כיון שאינו שוה כלום אין כאן תשלומין אלא קנס:

א"ל. ואם כמ"ד ונתן פדיון נפשו דמי מזיק א"כ כל התשלומין קנס כיון שאינו משלם כמה שהזיק ולמה חייב קרבן שבועה הלא לא כפר ממון אלא ודאי הך ברייתא אתיא כמ"ד כופר דמי ניזק ואיירי בבן חורין שאינו מוכה שחין א"כ ה"ה עבד דמתני' בשאינו מוכה שחין איירי ואיפשיטא בעיין:

מהו שיאמרו לו. למודה בקנס ע"פ עצמו שישלם לצאת ידי שמים או דלמא אפי' לצאת ידי שמים פטור:

נשמעינה מן הדא. תא שמע מהא:

מצאתי עילה לשחררו. לפי שטבי עבד כשר היה והיה מתאוה לשחררו אלא שהמשחרר עבדו עובר בעשה כיון שהפיל שנו שמח שמצא עלילה שמחוייב לשחררו:

א"ל. ר' יהושע:

ומה בידך. מה אתה סובר הרי עדיין אין אתה חייב לשחררו:

ואין קנסות. שאין מודה בקנס חייב אלא כשתבעו בב"ד והביא התובע עדים בדבר אבל אם הודה בב"ד קודם התביעה ואין עדים בדבר פטור ואתה כבר הודית בב"ד:

ויאמרו לו צא ידי שמים. ואס"ד דמודה בקנס חייב לשלם לצאת ידי שמים היה ראוי לומר לר"ג שאע"פ כן לצאת ידי שמים ישחררנו אלא ודאי דאף לצאת ידי שמים פטור:

ר"ג כמ"ד מותר לשחררו. בתמיה ר"ג דרצה לשחררו וכי סובר דהותר לשחרר עבדו לכתחלה הא קעבר בעשה והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם:

א"ל. כל עצמו של דברי ר"ג משמעין דאסור לשחררו דאל"כ היה לו לשחררו מיד בלא הפלת שנו אלא ודאי דאף ר"ג סובר המשחרר עבדו עובר בעשה וטבי הוא דלא תבעו בב"ד ולא היה לו עדים לכך לא היה רשאי לשחררו וכדפרישית:

הדרן עלך אלו נערות

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף