קרבן העדה/יומא/ה/ד

קרבן העדה יומא ה ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' למקום שנכנס. בית קדש הקדשים:

במקום שעמד. בין הבדים:

ולא היה מתכוין להזות לא למעלה. שתהא אחת למעלה בחודה של כפורת העליון והשבע למטה מאמצעה שהרי לא על הכפורת נוגעים אלא נופלים לארץ:

אלא כמצליף. בשורה זו תחת זו:

וכך היה מונה. בגמ' מפרש טעמא:

נטל דם הפר. תחלה והניח דם השעיר מסקנא דמלתא דר' יהודא היא דאמר לא היה שם אלא כן אחד בלבד וצריך ליטול דם הפר תחלה:

על הפרוכת. דכתיב וכן יעשה לאהל מועד:

עירה דם הפר וכו'. דכתיב במתנות המזבח ולקח מדם הפר ומדם השעיר מדם שניהן יחד:

ונתן את המלא בריקן. חוזר ומערה מזרק מלא תוך הריקן כדי שיתערבו הדמים יפה:

גמ' כמטוורד. כמין חבל מפתיל התלוי במקל כגון הרצועה שמכין בה ב"ד ועיין בערוך ערך מטרקא:

כדי שלא יטעה. הא דצריך למנות הזאה ראשונה עם כל אחת כדי שיהא לו שהות בינתיים לתת לב מניין שלא יטעה:

כדי שיגמור הזייותיו מתוך שבע. כשיסיים הזאה אחרונה יאמר שבע ואלו לא מנה הראשונה בפני עצמה היה צריך שיאמר בסוף שמנה:

ופריך והא תני. בברייתא דר"י אומר שמונה שבע ואחת וא"כ לא סיים בשבע ואפ"ה מונה אחת בפני עצמה:

א"ר בון. ממקרא ילפינן שצריך למנות הראשונה בפני עצמה:

ה"ג כתיב אל פני הכפרת יזה שבע פעמים:

מה ת"ל יזה. הלא כתיב ברישא והזה אותו על פני הכפרת וגו':

יכול על גגה. למעלה ע"ג הכפרת יזה:

יכול על מצחה. כלומר בגובה הכפרת כפי אשר מונחת על הארון ולעולם בכפורת עצמה היה מזה:

ת"ל על ולפני. ללמדך שהוא מגביה ידו ומזה כנגד עוביה של כפרת ואף זה לפניו ולא עליו ממש:

צריך. שיהא הדם של השעיר כשהוא מזה למעלה נוגע בכפורת:

מה כפורת שנאמר להלן. גבי הזיית דפר:

ה"ג לא על מצחה לא על גגה וכו' אף כפורת שנאמר כאן לא על מצחה לא על גגה וכו'. וה"פ גבי הזיית פר ודאי אינו צריך שיהא נוגע דהא כתיב והזה על פני הכפורת קדמה ופני משמע דאינו מזה עליו ממש אף כפורת שנאמר למעלה בשעיר נמי אינו עליו ממש:

הזיות שעיר שלמעלה למדות מהזיות פר שלמטן ואינו כן אלא הזיות שעיר שלמטן למדות מהזיות פר שלמטן. וה"פ ואנן בעינן למילף הזיות פר שלמעלן אם צריך שיהא נוגע או לא:

ה"ג והזה על הכפורת. למדנו אחת למעלה בשעיר דאותו חדא משמע:

ולפני הכפורת. דכתיב בשעיר איני יודע כמה יזה למטה דהיינו לפני הכפורת:

או לכה לדרך זו. ואני למד דם מטה של שעיר מדמו למעלה:

ת"ל ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר. שאין ת"ל כאשר עשה שהרי גם כאן בשעיר פירש והזה על ולפני אלא נמניין הזאות אתיא שיהו שוין בשניהן בין למעלה בין למטה:

הקדש. דכתיב וכפר על הקדש ללמדך שצריך לכוין להזות כנגד הקודש דהיינו כנגד הארון:

ה"ג בת"כ ויצא אל המזבח אשר לפני ה' מת"ל אר"נ וכו'. וה"פ הל"ל וכפר על המזבח וממילא שמעינן שיצא:

בפר הבא על כל המצות. פר העדה ופר כהן משיח:

שהוא עומד חוץ למזבח ומזה על הפרכת. ואינו עומד בין המזבח ולפרכת שנאמר בפר כהן משיח ונתן הכהן מן הדם על קרנות מזבח קטרת הסמים לפני יי' מת"ל לפני יי' אלא מזבח לפני יי' ואין כהן לפני ה' אלא המזבח מפסיק בין כהן לפרכת בשעת מתן קרנות וכשמזה על הפרכת באותו מעמד עצמו היה עומד שהרי לא נאמרה יציאה בינתיים למדנו שהיה עומד חוץ למזבח ומזה:

יכול אף זה. כהן המזה ביה"כ כן הוא שעומד חוץ למזבח ומזה על הפרכת:

ה"ג ת"ל ויצא אל המזבח למדנו שהיה לפנים מן המזבח ועכשיו יצא:

או אינו מדבר אלא במזבח החיצון. וכשהיה מזה חוץ ממזבח (הפנימי) היה עומד כמו בפר הבא על כל המצות:

ת"ל אשר לפני ה'. ואינו אלא מזבח הפנימי שהוא לפני ה':

שא"צ שיהא נוגע. בפרכת עצמו שהרי כתיב והזה שבע פעמים וגו' את פני פרכת הקדש ופני משמע דלאו עליו הוא:

אית תניי תני וכו'. כלומר אף התנאים בברייתא פליגי בפלוגתא דר' זעירא ור' שמואל בר יצחק דלעיל:

אני ראיתיה ברומי. כשנכנס לאוצר המלך במעשה דבן תלמיון:

אלו מן הדמים שהיו מזין עליה ביה"כ. שאין לומר שהיה מפר הבא על כל המצות שהרי לכולי עלמא אין צריך שיהא נוגע:

ומשני ואפי' תימר. דא"צ שיהא נוגע והא דהיו עליו טיפי דמים דמודה שאם נגע נגע ולית לן בה ולא פליג אלא דחיובא ליכא:

ה"ג נתן כלי קדש לתוך כלי חול פסול. וה"פ אם נתן מזרק קדש לתוך מזרק חול וקיבל את הדם כל קבלות של כל ימות השנה פסול משום חציצה שאין קבלה זו בכהן שהרי אינו אוחז במזרק שהדם בו:

לא פסל. דמין במינו מזרק קדש במזרק קדש אינו חוצץ:

עירה דם הפר לתוך דם השעיר. ונתן את המלא בריקן וקס"ד שנתן מזרק מלא במזרק ריקן ש"מ דכלי קדש בכלי קדש אינו חוצץ דהא הכא נמי כתיב ולקח מדם הפר ומדם השעיר והך לקיחה אתיזת המזרק הוא:

ופריך מה את ש"מ. ממתני' דלמא כדמסיק ר' מנא:

נימר מדם הפר שהוא מלא וכו'. ה"ק נתן את המלא דהיינו דם הפר שהוא מלא שדם הפר מרובה משל שעיר לתוך מזרק שבו דם השעיר שהוא ריקן:

אר"י בר' בון עירה דם הפר לתוך דם השעיר. כלומר הא תנא ליה רישא דעירה דם הפר לתוך דם השעיר וע"כ נתן את המלא בריקן היינו מזרק מלא לתוך מזרק ריקן:

ומשני מלא מיכן וכו'. הכי קאמר לאחר שעירה דם הפר לדם השעיר חוזר ומערה מזרק מלא לתוך מזרק ריקן:

יכול מזה בפני עצמו וכו'. וה"ק ולקח מדם הפר בפני עצמו ומדם השעיר בפ"ע:

או נימר מדם הפר אחת בשנה. דהא כתיב בסיפא מדם חטאת הכפורים אחת בשנה אבל מדם השעיר מזה בפני עצמו:

אחת בשנה יכפר עליו. ללמדך דעל המזבח לא יהא כפרה יותר מפעם אחת בשנה:

הכל מודין בשבע הזאות שלמטן. היינו שבע הזאות שמזה על טהרו של מזבח לאחר מתן על קרנות המזבח שהוא צריך לערות דם הפר לתוך דם השעיר ולא פליגי אם מזה מכל אחד בפני עצמו או משניהם יחד אלא במתן דלקרנות המזבח:

דכתיב שבע. והזה עליו מן הדם באצבעו שבע פעמים ולא י"ד פעמים מזה:

איזה מהן. מן הכוסות צריך לערב עם דם השעיר כדי להזות על מזבח הזהב:

ופריך ויש אדם מחשב חצי כפרה. שהרי לא חישב על הקבלה כל כוס אלא על חצי כפרה:

אלא כיני. אלא הכי קמיבעיא ליה:

ה"ג ומדם השעיר בג' כוסות ונתן מאחד על הבדים וכו'. וה"פ מתחלה חישב ליתן מכוס אחד כל המתנות אלא אח"כ נתן מכל כוס מתנות וקמיבעיא ליה איזה מהן זקוק לערב:

תפלוגתא דר"ז ור"ה. תליא בפלוגתא דר"ז ור"ה:

ה"ג הגריל ג' זוגות ונתן מאחד על הבדים וכו'. א"נ אפשר לקיים הגירסא והא דהגריל ג' פעמים ולא הוה כמחשב בחצי כפרה היינו בשנשפך הדם לאחר שגמר מתנות שבפנים ולאחר שגמר מתנות שבהיכל:

את שהוא מכפר בו. אפי' מקצת כפרה משתלח שעיר שהגריל בו:

ה"ג ומדם השעיר בג' כוסות ונתן מאחד על הבדין וכו':

איזה מהן ישפך על היסוד והשאר ליהוו שיריים וישפכו לאמה שבעזרה המביאה את כל לכלוך העזרה לנחל קדרון:

ה"ג ת"ל ואת כל דמה ישפך יכול אפי' נתן ד' מתנות מאחת מהן ת"ל ואת דמו ישפך הא כיצד הוא נשפך על היסוד וכו'. וה"פ בשיריים דשעיר נשיא כתיב ואת דמו ישפך ובשיריים דחטאת יחיד כתיב ואת כל דמה ישפך מוקמינן חד בשנתן מד' כוסות מזה אחת ומזה אחת וחד בשלא נתן אלא מאחת דעושה לאחרים שיריים:

ה"ג ראב"ש אומר מנין אפילו לא נתן אלא מאחד מהן וכו' ת"ל ואת כל דמה ישפך.דס"ל אין כוס עושה חבירו שיריים:

נתפגל זה. אם שחט שני שעירים ונתפגל אחד מן השעירים נתפגל גם השני:

אבדו אימוריו. של אחד מן השעירים מזה הדם על אימוריו של שעיר השני דשניהן כגוף א' חשיבי:

הכל מודים בפר משיח ועדה. שדמן נכנס לפנים להזות מהן על הפרכת שאם אין נשאר שם כדי מתנה אחת שלא נתערב פסול:

ה"ג עד שיהא אחת משל כשרין. כלומר שלא יקריבן אחת אחת אלא שנים שנים דחדא מינייהו מיהת כשר:

מה פליגון. ר' וחכמים בברייתא דבסמוך והיא תוספתא שנויה בפ"ח דזבחי':

ה"ג ר' אומר אומ' אני רואין את המתנ' אם יש בה כדי ליחלק מתנה לזה וכו'. וה"פ שנתן דם הרבה באותה מתנה:

יש שיעור למתנות. הלכך אם נתערבו צריך שיהא שיעור דם מכל אחד ולרבנן מתנה אינה צריכה שיעור הלכך מתנה אחת משניהן סגי:

הדא אמרה. זאת אומרת דשני השעירים כגופא חדא נינהו דהא הכא שנתערבו שתי חטאות מחולקות אפ"ה סגי במתן אחד כ"ש שניה שעירים דשייכא להדדי דאחד מתיר לחבירו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף