קרבן העדה/יומא/ד/ה

קרבן העדה יומא ד ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' פרס. חצי מנה:

מוסיף מלא חפניו. שמכניס לפני ולפנים לבד מפרס של שחרית ושל ערבית הניתן על מזבח הפנימי:

והיום דקה מן הדקה. זו שהיה מכניס לפני ולפנים היה מחזיר ערב יה"כ למכתשת ושוחקה הדק:

בכל יום הכהנים. העולים למזבח עולים בשפת מזרחו של כבש שהמזרח הוא לימין העולה דאמר מר כל פינות שאתה פונה לא יהא אלא דרך ימין למזרח:

והיום. כה"ג משום כבודו להראות חשיבותו שהוא כבן בית והולך במקום שהוא חפץ מה שאין שאר הכהנים רשאין לעשות:

גמ' פטום הקטרת. כתישת הסמנין ותקין הקטרת נקרא פטום וכן המבשם והממלח כל הבשמים בקרא פטום מרקחת מתרגם הירושלמי מפטים:

הצרי. שרף הנוטף מעצי הקטף וכל מידי דמנטף מן העץ נקרא שרף וקורין גומ"א:

והצפורן. מין עשב שחלק כציפורן:

חלבנה. גלמ"א והוא שרף אילנות בערי יון ואע"פ שריחה רע מנאה הכתוב עם שאר סמני קטרת:

מור. הוא הדם הצרור בחיה שבהודו ובו מתבשמין בני אדם וי"מ שהוא מין עשב או אילן שריחו נודף:

וקציעה. קידה:

שבלת נרד. סם אחר הוא ודומה לבית יד של שבלת:

וכרכום. הוא שקורין זפרא"ן:

קלופה. קליפת עץ וקורין לו בערבי קשר סליכה:

ה"ג נמצאת אומר שס"ח מנים היו שס"ה כנגד ימות החמה מחציתו בבקר ומחציתו בערב:

ושלשה. מנים היתירים היו להקטרת הקטורת. ביה"כ:

הדא היא. דתנן במתני' והיום מוסיף מלא חפניו וכדפרישית במתני' כרשינה. עשב ששמו כך:

יין קפריסין. יין שבא ממקום ששמו קפרוס וחזק הוא מאוד:

חמר חיור. יין שאינו לבן מכל וכל ולא אדום:

ה"ג יין עתיק. שהוא ישן וחזק:

רובע. הקב:

מעלה עשן. עשב שמעלה עשן עד שהוא מתמר ועולה כמקל:

אף כיפת הירדן. וורד שגדל על שפת הירדן:

פסלה. דכתיב כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה':

חייב מיתה. כי עייל ביה"כ דכתיב ואל יבא בכל עת אל הקדש ולא ימות בזאת יבא אהרן וגומר וכי מעייל קטרת חסר ביאה ריקנית היא וחייב מיתה ואם הביא גם קטורת שלימה עמה חייב על שהקטיר קטרת חסר:

רשב"ג. לפרושי אתא:

שפין. מושחין:

מפני שהיא נאה. יותר אחר ששפין אותה בבורית כרשינה:

מפני שהיא עזה. ואין ריחה נודף אם אין שורין אותה ביין קפריסין:

והלא מי רגלים יפין לה. לצפורן לשרות בו:

אלא שאין מכניסין ריח רע לעזרה. ופטום הקטרת היה צריך להיות בעזרה וגם כל המכשירים היו נעשין בעזרה:

היה אומר. הממונה לשוחק:

היתה פסולה. היינו בשאר ימות השנה דאינו חייב מיתה אלא ביה"כ שנכנס לפני ולפנים:

לא נתן לתוכה מלח. דמדאורייתא בעי קטרת מלח דכתיב על כל קרבנך תקריב מלח א"נ מדכתיב ממולח טהור קדש וכיון שלא נתן בו מלח ה"ל ביאה ריקנית וחייב עליה מיתה ביה"כ:

ה"ג או שלא נתן לתוכה מעלה עשן חייב מיתה. שנאמר כי בענן אראה על הכפורת:

ועובר משום הכנסה יתירה. חייב משום ואל יבא בכל עת אל הקדש שנכנס שלא לצורך ועיין בת"י דף כ"ב בד"ה ותיפוק ליה וכו':

אינו יכול לעמוד בריחה. שהיה נודף ריח טוב ממנה ביותר פיטמה חציים. מחצית הסמנין דהיינו קפ"ד מנים:

שלשים ורבעים. אם פטם שליש או רביע ממנה לא שמענו אם הוא כשר או לא וי"מ לא שמענו ופיטום ההוא פסול:

כמדתה היתה כשרה. כל שהיה כמדתה לכל סממנן אפי' מנה אחת הצריך לכל יום כשרה:

ודא דאת אמר. והא דאמרת פיטמה לחצאין כשרה היינו נמי שנותן מכל סממן לפי ערך אבל אם נטל מאחד מסממנים יותר מחציו ומשני פחות מחציו עד שהוא קפ"ד מנים פסול:

אחת לששים. או לשבעים שנה לא היה צריך (לפנים) [לפטם] אלא חצי שיעור משום דמותר דששים או שבעים שנה סלקי לחצי קטרת פעמים לס' ופעמים לע' שנה לפי שאין כל החפניים שוות:

הדא היא. והיינו דתנן במסכת שקלים פ"ד מותר הקטרת מה היו עושין בה שנתותר כל שנה מהג' מנים של יה"כ:

הקטיר כזית בחוץ. הוא דחייב אבל בפחות מכזית פטור:

פחות מכזית בפנים פטור. קס"ד דבדיעבד אפי' מקטיר פחות מכזית כשר ופריך ר"ז וכו' נפטרו הציבור בפחות מכזית ידי חובתן. א"כ אף המקטיר בחוץ אפי' פחות מכזית יהא חייב דהא מתקבל בפנים הוא:

מן מה דתני. תנא הקטיר כזית שלם בחוץ הוא דחייב שמעינן פירושן הא דתני פחות מכזית מבפנים פטור היינו דוקא אם השלים אח"כ החלק השני החסר מזה אבל אם לא השלים חייב:

לפי שנאמר. בקטרת של כל ימות השנה ושחקת הדק א"כ ל"ל דקה ביה"כ:

אר"י. הא דתנן במתני' כה"ג מקדש ידיו ורגליו מן קיתון של זהב היינו בשאר קידושין שמקדש בו ביום אבל קידוש הראשון צריך שיהיה מן הכיור:

מתניתא. ברייתא פליגא על ר' יונה שמכשרת כל הכלים המקודשים לקידוש ידים ורגלים:

פתר לה. הא דכשרים כל הכלים היינו לכה"ג ביה"כ ולקידוש האחרונים אבל קידוש הראשון בעי כיור:

הכיור והכן מעכבין. וקס"ד מעכבין העבודה וטעמו שאם אין שם כיור וכן אינו יכול לקדש רגליו מתוכו ואין כאן עבודה דבעינן שיקדש ידיו ורגליו מן הכיור:

מקומן מעכב. שהכיור מעכב הכן שאם אין כיור אין כן ואם אין כן אין כיור ל"א אם אין הכיור וכנו במקומן פסול לקדש בשאר כלים אבל אם יש שם כיור וכן אף שאר כלים כשרים לקדש ולשון זה נראה עיקר:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף