קרבן העדה/גיטין/ט/א

קרבן העדה גיטין ט א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' המגרש ואמר לה. בשעת מסירה:

גמ' אפי' לא התירה אלא לאדם אחד. ה"ז מגורשת:

שמועתא רובא ממתני'. טעמו דר' אילא מיקל טפי ממתני' דאלו במתני' התירא לכל אדם ולא אסרה אלא לאדם אחד הוא דאר"א ה"ז מגורשת ואלו לטעמא דר' אילא אפי' לא התירה אלא לאדם אחד מגורשת וקשיא ה"ל לפלוגי במתני' בכה"ג דכחא דהיתירא עדיף:

מ"ט דר"א. אלא מהו טעמא דר"א:

מה מיתה מתרת ומחצה דכתיב וכתב לה וגו' או כי ימות וגו' מקשינן גט למיתה מה מיתה לא לכל אדם שהותרה קודם נישואין מיתה מתירה שהרי הנאסרי' עליה משום קורבה דבעלה אסורים לעולם אפי' לאחר מיתת בעלה אף גט נמי אף שאינה מתירה לכל אדם הוה גט:

ה"ג הקיש יציאתה להווייתה מה הוויתה אין לה הויה אצל אחר אף יציאתה אין לה יציאה אצל אחר. וה"פ מה קידושין אם אמר הרי את מקודשת לי ותאסר לכל אדם חוץ מפלוני ודאי דאינן קידושין אף גט אם אינו גט לכל אדם אינו גט:

אין משיבין את הארי לאחר מותו. אם היה קיים שמא יחזיר לכם תשובה:

והלכה ונישאת לאחיו של זה. שאסרה עליו בגירושין ואח"כ מת בעלה השני בלא בנים:

לא נמצא מתנה על מה שכתוב בתורה. כלומר גורם לעקור דבר מן התורה שעוקר מצות יבום:

ופריך מעתה לא ישא בת אחיו. שנופלת לפני אביה שאסור ליבמה:

סברא. סברה להך שמעתתא דר' טרפון ואמר בה טעמא:

תמן התורה אסרה עליו. האיסור בא ע"י קידושין בלא שום תנאי אבל הכא אסרה ע"י תנאו ל"א התורה אסרה להתייבם ואין איסורא תלוי באדם אבל הכא ע"י המגרש בא שהיה לו לגרש סתם או להתירה ליבם קודם שמת אחיו המת שנשאה:

ליתני. במתני' ריש יבמות תנן ט"ו נשים פוטרות צרותיהן וקשיא ליה ליתני שש עשרה נשים פוטרות צרותיהן והיינו זו שנשאת לאחיו של זה שאסרה עליו וכר"א דאמר ה"ז מגורשת:

תמן. התם ביבמות לא קחשיב אלא ט"ו נשים שהתורה אסרה עליו אבל זו המגרש אסרה עליו:

ה"ג נענה ר"ש בן אלעזר הרי שאמר וכו' והלכה וניסת לאחר וגירשה ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם האיך זה מתיר מה שאסר ראשון וכ"ה בתוספתא וה"פ דתניא התם בתוספתא ומודה ר"א שאם נתארמלה או נתגרשה שמותרת לינשא לזה שנאסרה עליו ומקשה רשב"א איך אפשר שיתיר זה האחרון מה שאסר הראשון:

מילתיה אמרה. מדבריו שמעינן דמודה ר"א שמיתתו וגירושין של השני מתירין מה שאסר הראשון וכדפרישית:

ה"ג א"ר ירמיה לא אמר אלא גירושין אבל מיתתו לא. וה"פ ר"י פליג אסתמא דש"ס וקאמר לא שמעי' מדברי רשב"א אלא דר"א מתיר בגירושי השני שאומר בפירוש הרי את מותרת לכל אדם אבל מיתת השני אפשר דסובר דאינה מתרת איסורו של הראשון:

ה"ג אר"י הגלילי היכן מצינו וכו':

לא נמצאת אלמנה לו. לכהן זה שאסרה עליו דהא לגביה לא איגרשה:

וגרושה לכל אחיו הכהנים. דע"י צד גירושין שבה כבר הותרה לכל אדם חוץ מזה ואפ"ה אסורה גם לזה מחמת גירושין:

ה"ג ובמה החמירה התורה וכו' יותר מן האלמנה ומה אלמנה קלה נאסרה מן המותר לה מצד גירושין שבה גרושה חמורה אינו דין שתיאסר מן המותר לה מצד אשת איש שבה וכו' וכ"מ בתוספתא. וה"פ החמירו התורה בגרושה שאסורה לכהן משא"כ אלמנה וק"ו הוא ומה אלמנה הקלה אסורה לכל אחיו הכהנים מצד גירושין שבה שמתחלה התירה לכל אדם גרושה החמורה כזו אינו דין שלא תותר משום אדם מצד אשת איש דשבק בה לפלוני שאסרה עליו:

אפי' אצלו נגעו בו גירושין. אמר ק"ו פריכא הוא דגם לו אסורה דאע"ג דהיא לו אלמנה מ"מ מצד גירושין שבה אסורה לו שהוא כהן הלכך חזר ודן דין אחר:

ה"ג ומה גרושה שהיא קלה נאסרה מצד גירושין שבה אשת איש החמורה לא כ"ש שתיאסר מצד אשת איש שבה וכ"ה בבבלי. וה"פ ומה גרושה שהיא קלה אמרת שתיאסר למותר לה דלגביה לא היו גירושין כלל אלא שאסורה מצד גירושין שבה לכ"ע לא כ"ש שתיאסר גרושה זו מצד אשת איש שבה על אותו אדם שחסרה עליו:

והלכה וניסת. לאותו שאסרה עליו:

לא. נמצא גט בטל למפרע שהרי אמר לה על מנת שלא תינשאי לפלוני ונמצאו בניה מן האמצעי ממזרין וקורין לאמצעי אחרון כדכתיב ולאה וילדיה אחרונים:

ה"ג מילתיה אמרה שאין מיתה מתרת מה שאסר הראשון. מדבריו שמעינן אף על פי שמת האמצעי באיסורה עומדת על האסור לה מפני הראשון ופליג אמ"ד לעיל בהיפוך:

מצינו אשה וכו'. למ"ד אין מיתה מתרת פריך וכי מצינו אשה שהיתה מותרת לו מתחלה ועכשיו שמת וניסת להנאסר לה הויא לה ערוה על האמצעי:

ה"ג א"ל ר' מנא למה לא למה זה דומה וכו'. מצינו כיוצא בזה בהיפך לאחד שאמר וכו' בתחלה הוא אסור לבעול שלא יאמרו נשותיהן נותנין זה לזה במתנה א"נ הואיל ועדיין לא חל הגט אסור לבעול עבר ובעל הותר הגט למפרע שכבר נתקיים התנאי:

הלכה כרשב"א. דאמר לעיל פ' הזורק בכנסי שטר תוב זה וכו' דאינו גט עד שיאמר בשעת נתינה ה"ז גיטיך:

היא דרשב"א. מתני' כרשב"א אתיא:

אף ריח פסול אין בו. באומר אלא לאיש פלוני ואם נתארמלה מותרת אפילו לכהן לרבנן:

זאת אומרת לא חשו. חכמים לתנאי שבעל פה ומתני' בתנאי שכתוב בתוכו איירי דאס"ד דמתני' בבע"פ איירי ל"ל שיטלנו מידו ויחזור ויתננו לה יאמר לה בעודו בידה הרי את מותרת לכל אדם:

זאת אומרת שחשו. חכמים לתנאי שבעל פה דאם לא כן יבטל התנאי שבכתב ויאמר לה בע"פ סתם הרי את מותרת לכל אדם אלא ודאי דגזרינן בע"פ אטו כתב א"כ ה"ה תנאי שבע"פ גזרינן אטו תנאי שבכתב:

ה"ג כל שאלו בתנאי פסול כל שאלו נתנו ע"מ פסול. דע"מ תנאי הוא א"נ יש לקיים הגירס' הישנה וה"פ כל שאילו בתנאי שבכתב פוסל בתנאי ע"מ שבע"פ כגון שנתנו לה ע"מ נמי פוסל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף