קרבן העדה/גיטין/ו/ה

קרבן העדה גיטין ו ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' כתבו ותנו גט לאשתי. לשון בני אדם הוא כבר החזיקו בו לקרות לספר כריתות אשה גט:

גרשוה. נמי כבר נהגו לקרות גירושין:

כתבו אגרת ותנו לה. גם זה לשון הגט שכותבין בו ודין די יהוי ליכי מינאי ספר תירוכין ואגרת שבוקין:

פטרוה לא אמר כלום. דלמא לשון פטור וחובה קאמ' להקל מעליה חובות שחייבת:

פרנסוה. לשון עשיית צרכיה הלכך לא ידעינן אי צרכי הגט הוא שלא תהא זקוקה ליבם או צרכי מלבוש וכסו' הוא:

כנימוס. כחוק לא ידעינן אי חק גט או חק מזון וכסות וכן כראוי איכא לספוקי בכה"ג:

היוצא בקולר. במסגר ותפיסה:

ואמר כתבו. אע"פ שלא אמר תנו:

יכתבו ויתנו. דאגב פחדי' טריד ולא פריש:

המפרש. מן היבשה לים:

והיוצא בשיירא. לעבור דרך המדבר:

המסוכן. שקפץ עליו החולה:

גמ' האומר תרכוה כאומר גרשוה. דלשון גירושין הוא:

אני אומר למזונות. כדפרשתי במתני' ולא סוף דבר. לאו דוקא היוצא בקולר בשביל עון שיש בו סכנת נפשות אלא אפילו היוצא בשביל עונש ממון נמי אין צריך לומר תנו שכל היוצא בקולר יש בו סכנה וטריד:

מתנתו. של היוצא בקולר דינו כמתנת בריא וצריכה קנין או כמתנת שכ"מ דמי ואין צריך קנין ה"ג מה דהיא צריכה לרבי אליעזר. הא דמיבעי' לי' לרבי אליעזר פשיטא לי' לר"י בר חנינא:

דתנינן תמן. ערכין פרק קמא:

נהנין בשערה. נשים שאין להן הרבה שערות היו רגילין לקשור שער נשים נכריות בשערן והיא נקראת פיאה נכרית אבל שערה המחובר' בגופה אסורי' כגופה:

ה"ג באומר' תינתן שערי לבתי וכ"ה בערכין. וה"פ מתני' שאמרה תנו ולאו כגופה דמייא ש"מ דמתנתה מתנה כמתנת ש"מ ובאמירת תנו סגי אפילו בלא קנין כיון שיוצאת בקולר:

כהדא. כהא מעשה בגניבא יצא לקטלא ואמר יתנו לרבי אבינא ד' מאות זוז מן היין שיש לו לגניבא בכפר פניא ולא נתנו לו שחששו להא דרב:

דאמר רב היורש כמשועבד. הבא להוציא מן היורשים כאלו בא להוציא מנכסים משועבדים וכשם שאין מלוה בעדים בלא שטר נגבית ממשועבדים כך אינה נגבית מן היורשים דקסבר שעבודא לאו דאורייתא וגניבא היה חייב לרבי אבינא ד' מאות זוז:

ופריך לא יתנו לו משום חוב. יתנו לו משום מתנה דהא יוצא בקולר הוה וה"ל כמתנת ש"מ דלא בעי קנין:

ומשני חשון. חששו להא דר"א דמספקא לי' אי הוי מתנת היוצא בקולר כמתנת ש"מ או לא:

ותנון ליה. ותני ליה ברייתא מפורשת דתניא כגיטין של היוצא בקולר אע"ג דלא אמר תנו אף מתנתו כיון דאמר תנו אע"ג דנא קנו מיניה זכה:

או. נילף נמי מתנה מגט דלא ליהוי מתנה לאחר מיתה כי היכי דאין גט לאחר מיתה:

א"ל הכא. בא ר' בחכמתו ומפסיד לר' אבינא מעותיו:

לית יכיל. ואי אפשר לומר כן:

דתנינן תמן. לעיל פ"ג:

ה"ג כד"ש. וה"פ הוא ר"ת כ"ד שמ"ע דר"י פליג ארב וכדמסיק נתנו לו לר' אבינא ד' מאות זוז דהא חוב ה"ל עליו כדפרישית לעיל ועשו כר"י ולא חשו לדרב:

ה"ג ובלבד יורשין שירשו קרקע:

הדא דתימר. לא אמרן דמלוה בעדים נגבית מן היורשין באותן עדים שעמדו אצל הלוה משעה שהודה שחייב עד שעת מיתה שיודעין שלא שילם הלוה אבל אם נכנסו ויצאו ממנו אינו גובה מן היורשין שאני אומר כבר פרע לו בחייו בשעה שיצאו ממנו:

מילתיה דר"ח אמר. מדברי ר"ח שמעינן שלא נתנו לר' אבינא כלום:

ר"ח. היה מספר הך עובדא בשם לוי פרוסא דאמר שהי' עובר ממקום למקום ויצאו קרוביו של גניבא לקראתו לאכול עמו ואמר לוי שיתנו לר' אבינא מעותיו:

ואיתגרון לחמא. והתגרו בו מלחמה כלו' התקוטטו עמו ל"א התקוטטו בשעת הסעודה שכל הסעודה קרויה על שם הלחם:

דרך ארץ הקרובים נכנסו אצלו מיד. אם חלה כדרך ארץ הקרובים נכנסין לבקר מיד:

והרחוקים. מבקרים לאחר ג' ימים דלא ליתרע מזליה להטיל עליו שם חולה אבל קרובים הנכנסים ליכא היכירא כל כך:

דלמא. מעשה ברב הונא ור"פ ור"ת שעלו לבקר לר' יוסי לאחר ג' ימים לחליו:

א"ל בי. רציתם לקיים הברייתא דתני בה לאחר ג' ימים ולא עשיתם נכונה דת"ח כקרובים זה לזה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף