קרבן העדה/גיטין/ד/ט

קרבן העדה גיטין ד ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' אין פודין אותו. הואיל ורגיל בכך כדמפרש בגמרא והוא שמכר ושנה:

מתני' הלוקח מביא ביכורים. דיש קנין לעכו"ם בא"י להפקיע ממעשרות וכשלוקח הישראל ממנו מן הדין אינו מביא ביכורים אלא מפני תיקון העולם מביא הלוקח ממנו ביכורים:

גמ' ללודים. אומה שאוכלין בני אדם:

אין פודין אותו. כיון שמסר עצמו למיתה אין לאחרים לחוס עליו:

מפני חייו עשה. שלא היה לו במה להחיות את נפשו וראוי לפדותו וברייתא איירי בשהיה לו כדי חייו:

גמ' ה"ג מתני' דלא כרבי מאיר דרבי מאיר אמר וכו'. ואגב שיטפא דסוגיא דדמאי נשתבש הגירסא כאן. וה"פ מתני' דתנן מריני תיקון העולם מביא ביכורים אבל מדאורייתא לא ש"מ דיש קנין דאי אין קנין להפקיעה מקדושתה ה"ל לענין קדושתה ברשות ישראל כאלו משכנה וכיון דביכורים מצוה דרמיא עליה היא ולא טבלי לאסור פירות חייב לוקח להביא ולא דמי למעשר דאפי' למ"ד אין קנין לא מיחייב לעשר פירות העכו"ם דמעשר טביל ואסור ליה באכילה ולאו מצוה דרמיא עליה היא אא"כ אוכלן או מכרן דקא משתרשי ליה אבל ביכורים מצוה דרמיא עליה היא זהו לגי' רש"י אבל לפי הגירסא שלפנינו הקושיא פשוטה כשלוקח השדה פשוטה למ"ד אין קנין דחייב להביא מדאורייתא:

והתנחלתם אותם. בקונה עבד כנעני כתיב:

ואין הם קונים מכם. דכתיב וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו אתם קונים מהם ולא הם קונים אחד מכם:

לצמיתות. תרגומו לחולטנית שתהא לחלוטין ועכו"ם כל קניינו לחלוטין דבנמכר לישראל כתיב ויצא ביובל ושב לאחזתו אבל לא בעכו"ם ש"מ שאין קנין לעכו"ם:

ה"ג כל גרמא אמרה וכו' וכ"ה בדמאי. וה"פ כל עצמו של מקרא הזה איכא סייעתא לר"ש דקאמר לא תמכר לצמיתות ש"מ דאיכא מכירה שהיה לצמיתות וע"כ לומ' דהיינו במוכ' לעכו"ם דאי במוכר לישראל הא כתיב והיה ממכרו ביד הקונה אותו עד שנת היובל ויצא ביובל ושב לאחוזתו ש"מ דיש קנין לעכו"ם בא"י:

כהדא דר"ש. דיש קנין:

אכילת פירות. העכו"ם קונה השדה לאכול ממנה הפירות דמהיכא קיליף ר"מ דאין קנין מעבדים ועכו"ם קונה ישראל למעשה ידיו דכתיב וכי תשיג יד גר וכו' או לעקר וה"ה אחוזה נמי קונה לפירות:

והתנינן. בניחותא כלומר ותדע דר"מ סובר דקונה השדה לפירות דתנן הלוקח מביא ביכורים מפני תיקון העולם ואס"ד דאין קנין אפי' מדאורייתא חייב להביא ביכורים וסתם מתני' ר"מ אלא ש"מ מודה ר"מ דעכו"ם קונה קרקע לפירות ואתיא מתני' אפי' כר"מ:

קנה שדה ביובל. בזמן שהיובל נוהג:

קנה קרקע. אע"ג שגוף הקרקע חוזרת ביובל מ"מ עד היובל קנה גם הקרקע:

יחפור בה וכו'. יהא מותר לחפור בה בורות שיחין ומערות שהקונה קרקע סתם מותר לחפור בה כמו שירצה:

ושב לאחוזתו בעינו. צריך להחזירה ביובל כמו שהיא בשעת מכירה:

שמועתא קדמיהון. הביא הך פלוגתא דר' אילא ור' אבא בר ממל לפניהן ולא ידע דפליגי בפלוגתא דר"י ורשב"ל דר"י דאמר מביא וקורא סובר דקנה קרקע דכל שאין לו קרקע אינו מביא ורשב"ל סובר דלא קנה קרקע לפיכך אינו מביא וקורא:

כל עמא מודיי. הכל מודים ר"י ורשב"ל דמביא דהא אפי' בקונה שתי אילנות דלא קנה קרקע תנן דמביא אלא בקריאה פליגי ר"י אומר קורא שיכול לומר על האדמה אשר נתת לי דקסבר קנין הפירות כקנין הגוף דמי ורשב"ל סובר קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי אבל לכ"ע לא קני קרקע לחפור בה שיחין ומערות לפי שהיא חוזרת ביובל בעין:

הדרן עלך פרק השולח

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף