קרבן העדה/גיטין/ג/ח

קרבן העדה גיטין ג ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' המניח פירות להיות מפריש עליהן וכו'. סומך על אלו ואוכל טבלים אחרים שיש לו ואומר הרי תרומתן באותן פירות שהקציתי לכך:

אם אבדו. הלך לבדקן ומצאן שאבדו:

ה"ז חושש. לאותן טבלים שתקן בהבטחתן של אלו ואם לא אכלן צריך להפריש מהם שמא כשאמר הרי תרומה בפירות שהקציתי כבר היו אבודין:

מעת לעת. בגמ' מפרש:

בודקין את היין. שהניח להיות מפריש עליו דחיישי' שמא החמיץ ואין תורמין מן החומץ על היין:

בקדים של מוצאי החג. כשמנשבת רוח קדים במוצאי החג:

בהוצאת סמדר. כתום פרח וענביו נראין באשכול כסדרן:

ובשעת כניסת מים לבוסר. כשהוא כפול הלבן נקרא בוסר וכשהלחלוחית נכנסת וגדילה בתוכה שיכול לעצור הימנו כל שהו היינו כניסת המים ל"א היו כותשין הענבים כשהן בוסר ונותנין לתוכו מים ונעשין חומץ לטיבול:

גמ' זאת אומרת. מדתנן ה"ז חושש מעת לעת ולא תנן חושש עד מעת לעת ש"מ שאינו חושש אלא מעת לעת האחרון משבדקן ומצאן אבודין חושש שמא מאתמול בעת הזאת אבדו ואם עשאן מעשר תוך מעת לעת על פירות אחרים צריך להפריש עליהם מספק וטפי מהכי לא אחמור רבנן למיחש אלא סומכין אחזקה:

אלא יום ראשון בלבד. הרי זה חושש למפרע כל הימים עד מעת לעת של הנחה ראשונה יום אחד שלם מחזקינן להו בחזקת קיימין בידוע ומשם ועד הבדיקה ספק ויחזור ויתרום:

דתנינן תמן. פ"ב דמקוואו':

מקוה. שהיה בחזקת שלם ונמדד לאחר זמן ונמצא חסר כל הטהרות ותרומו' שנגעו בכלים ואנשים שטבלו מטומאתן באותו מקוה למפרע טמאות:

זו. ממשנה זו דמקוה שמעינן דחולקין עליו חביריו על ר' לעזר דמתני' וסברי לעולם חיישינן אפי' משעת הנחה הואיל ונמצאו אבודין כי היכי דחיישינן במקוה על כל הטהרות הנעשות ע"ג למפרע ור' יוחנן סובר דלא פליגי חכמים ור"א דלמפרע היינו מעת לעת של המדידה:

תמן תנינן. דמאי פ"ז:

הלוקח יין מבין הכותים. אומר שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה עשרה מעשר ראשון ומיחל ושותה:

ונמצא שותה טבלים למפרע. שלא הובררה התרומה מעולם:

ופריך והדא מתני'. משנתינו דתנן מותר להניח פירות להיות מפריש עליו אתיא דלא כר"י ור"ש:

תמן למפרע נתקלקלה. כשיבקע הנוד הרי הכל מקולקל משא"כ כאן כשנעשה חומץ אין לחוש אלא מעת לעת ולא מקודם:

עד מ' יום. שאינו רגיל להחמיץ תוך מ' יום:

עד הפרק. א' משלשה פרקים השנויים במשנתינו שבודקין היין:

אשכחת אמר. כשתדקדק בדברי חכמים ור"י תמצא שיש בדברי ר"י קולא וחומרא כגון שהפרק רחוק מעשיית היין יותר מן ארבעים יום ה"ז קולא ואם אין מ' יום מעשייתו עד הפרק ה"ז חומרא וכן בדרבנן איכא קולא וחומרא בהיפך וכדכתיבנא:

ה"ג חומרא על ר"י שאם בא עד הפרק ולא באו מ' יום אינו תורם וקולא שאם באו מ' יום ולא בא הפרק תורם חומרא על דרבנן שאם באו מ' יום ולא בא הפרק אינו תורם וקולא שאם בא הפרק ולא באו מ' יום תורם:

למפרע הוא נעשה חומץ. מי אמרינן מיד לאחר שעברו מ' יום נעשה ודאי חומץ או דלמא מכאן ולהבא הוא נעשה חומץ ודאי ובאותן הימים שעברו ספק:

מה נפיק ביניהון. מאי בינייהו:

עבר ותרם. מיין זה על חומץ לאחר שעברו מ' יום:

בדק חבית. לקמן מפרש כיצד הוא בודק:

שלשה ימים הראשונים. סמוך לבדיקה ודאי יין דפחות משלשה ימים אין יין נעשה חומץ גמור:

ואחרונים. שלשה ימים האחרונים סמוך לזמן שמצאו חומץ ודאי חומץ ואם הפריש ממנו תוך הזמן הזה על היין טבל ודאי ועל החומץ תרומה ודאי:

והאמצעים. ימים שבין ג' ימים הראשונים ובין ג' ימים האחרונים ספק יין ספק חומץ:

אני שמעתיה מריב"ל. כדאמר ר' סימון אבל ר"י לא אמר כן:

ה"ג מה ופליג מה דמר וכו'. וה"פ סתמא דש"ס מיבעיא ליה מי פליג ריב"ל ור"י או לא ומשני דלא פליגי מה דאמר ר"י היינו בשמצאו לבסוף חומץ דיהא כלומר שלא היה חומץ גמור לכך אמרינן שאף ימים האחרונים הם בכלל הספק:

בשמצאו חומץ ברור. לכך אמר שבג' ימים אחרונים ודאי חומץ:

ואתיין וכו'. ולטעמייהו אזלי:

דתנינן תמן. פ"ג דטהרות:

או שבורה. בין כלים טהורה ולא אמרי' דטמאה היתה קודם שהוחלדה:

הניחה שיפה. בלא חלודה:

שלשה ימים הראשונים. אחר הנחתה בלא חלודה אם נגע בה טומאה ולא ידעינן אם הוחלדה ודאי טמאה דאמרינן ודאי לא הוחלדה ועדיין כלי הוא וטמאה:

אחרונים. שלשה ימים אחרונים קודם שמצאה חלודה אם נגע בה טומאה טהורה דאמרינן מסתמא כבר הוחלדה בעת ההיא:

ביין ובמחט. שני דינים הנזכרים:

כל שנה וכו'. לר"י קמיבעיא ליה אם צריך לבדוק בכל שנה ושנה בג' פרקים אלו או דלמא אחת לשלשה שנים הוא בודק כל ג' פרקים אלו דהיינו בשנה הראשונה בודק בקדים של מוצאי החג ובשנייה בהוצאת הסמדר ובשלישית בשעת כניסת הבוסר:

חייב באחריותו עד החג. ש"מ דאף בשנה שנייה חיישינן למוצאי החג:

תיפתר. תפרש להך ברייתא בהנך בני גליל שהן בוצרין כרמיהן בתר החג ובשנה הראשונה לא היה יכול לבדוק במוצאי החג וליכא למשמע מינה כלום:

ה"ג דלא קטפין כרמיהון אלא בתר חגא וכ"ה בב"ב פ' המוכר פירות:

והדא אמרה וכו'. קאי אהא דתנן התם בב"ב המוכר יין לחבירו ישן משל אשתקד ומיושן משל שלשה שנים וקאמר מהך מתני' שמעינן דאחת לשלש שנים הוא בודק:

נימר משום הדא מטעומיתא. הא דמיושן הוה שלשה שנים ותו לא דכיון דטעים בג' שנים בג' פרקים תו לא צריך לחוש לדבר דאינו מחמיץ לעולם:

ה"ג הדא אמרה ישן משל שתי שנים ועד אימתי חייב באחריותו עד החג הדא אמרה בכל שנה וכו'. וה"פ מדמצריך שהישן שהוא משל שתי שנים צריך שיתקיים עד החג ש"מ דאף בשנה שנייה צריך לבדוק במוצאי החג דבכל שנה בעינן לבדוק בכל ג' פרקים:

בודק חבית אחת. בכל המרתף וכולן נגררו אחריו שאינן מחמיצות:

ה"ג ואינן מחמיצות או כל אחת ואחת הוא בודק וכ"ה בב"ב:

אית בני נש וכו'. בא לשנויי איך אפשר שיבדוק אחת וכולן תלויות בו שהרי יש בני אדם שמכים על אוצר יין מבחוץ והן יודעין מה טיבו של היין שבתוכו:

הדרן עלך פרק כל הגט

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף