קצות החושן/חושן משפט/שיט
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
או שהטעהו פ' השואל דף ק"א האי גברא דזבין ארבא דחמרא לא אשכח דוכתי לאתובו א"ל להך אתתא אית לך דוכתי לאגורי א"ל לא אזל קדשה יהבי ליה דוכתי לעיולי אזל לביתיה כתב לה גיטא שדר אזל איהי אגרא שקולאי מיניה וביה אפיקתיה ואותבי' בשבילא אמר רב הונא בריה דר"י כאשר עשה כן יעשה לו גמולו ישיב בראשו לא מיבעיא חצר דלא קיימא לאגרא אלא אפי' חצר דקיימא לאגרא א"ל לכ"ע ניחא לי לאגורי ולך לא ניחא לי דדמית עלי כארי' ארבא וכת' הנ"י ז"ל דוקא כה"ג דהך אתתא שלא היה דעתה לאגורי להאי אלא מפני שקידשה הא אלו השכירה לו סתם קודם ואח"כ קידשה לאו כל כמיניה דמיעבד הכי אטו המשכיר או המשאיל בית לחבירו לזמן ידוע כשהוא אוהבו ואח"כ היתה מריבה ביניהם יכול להוציאו מן הבית שהשאיל או השכיר לו ודאי ליכא למימר הכי וכ"כ הריטב"א עכ"ל ומזה כת' הרמ"א בסי' שי"ב ס"ט דאם פי' ואמר שמשכי' לו מפני שהוא אוהבו ואח"כ נעשה שונאו יכול להוציאו ע"ש ותמיהא לי טובא כיון דלא התנה בדיני תנאי היכי מהני מפרש מפני שהוא אוהבו דהא כל שאינו כתנאי ב"ג בתנאי כפול המעשה קיים והתנאי בטל וכ"כ מוהרי"ק בשורש קמ"א ז"ל גם מה שטען האיש הזה כי יסוד החתימה לאהב' השלום והשלום לא היה מתמיד כו' הרי לא נכתב בלשון תנאי והרי שנינו בגיטין פ' השולח המוציא את אשתו משום שם רע לא יחזי' ואמרי' עלה בגמ' והוא שיאמר לה משום שם רע אני מוציאך קסב' טעמא מאי משום קלקולא אי אמר לה הכי מצי מקלקל לה אי לא לא מצי מקלקל לה ועל זה כתבו תוס' פ' השולח וז"ל דאי אמר הכי מצי מקלקל נראה דאינו אלא לעז בעלמא דהא לא אמר ע"מ אע"ג דבכמה דוכתי מהני גילוי דעת הכי ליכא למימ' הכי מדבעי לה תנאי כפול כו' הרי לך בהדיא דאע"ג דאמר לה משום שם רע ונמצא שאינו שם רע אפ"ה אין הגט בטל וכ"ש הכא דלא אמר ע"מ ועוד בר מן דין ובר מן דין אפי' חשבי' ליה הא לא כפלי' לתנאי' ע"ש וא"כ ה"ה כזה שאו' מפני שהוא אוהבו הא לא כפלי' לתנאיה וה"ל כהאי דמוהרי"ק שכתבו לאהבת השלום והשלום לא היה מתמיד הא דבפ' השואל דהתם בתחלה כאשר שאל ממנה דוכתי לאגורי א"ל לא ולבתר דקדשה יהב' ליה זה הוי גילוי דעת גמור שא"צ בזה דיני תנאי כלל כמ"ש בתוס' ופוסקים דהיכא דאיכא גילוי דעת גמור לא בעינא תנאי כלל אבל בזה שאו' בשעה שמשכירו מפני שהוא אוהבו אין בזה גילוי דעת כלל רק במה שאמר וכיון דלא כפלי' לתנאי ולא אמר כלל בלשון תנאי אין בזה לא משום גילוי דעת ולא משום תנאי ואפשר לומר טעמא דהרמ"א לפמ"ש באשר"י פ"ב דקידושין במוכר שמפ' בשעת מכירה אדעתא למיסק ולא עלה דמהני בקרקע ולא במטלטלין וכ"כ בטור סי' ר"ז וברמ"א שם אמנם נראה לפי טעמא שכ' הרא"ש שם דבקרקע מהני מפ' בשעת מכירה משום דאין אדם מוכר קרקעותיו שהוא מתפרנס בהם ומסתמא לא מכר אלא אדעתא דפירש בשעת מקח אבל גבי מטלטלין כיון שדרך למכרן לא מהני מפ' בשעת מקח אלא דוקא בדיני תנאי וע"ש וא"כ היינו דוקא במוכר קרקעות שהוא מתפרנס ואין דרך למוכרן אבל שכירות קרקעות עבידי בהכי וכבר כ' הרמ"א בסי' שס"ג ס"ו סתם בתים בזמן הזה קיימא לאגרא אע"ג דעדיין לא השכירו מעולם והוא מדברי מרדכי פ' כיצד הרגל ע"ש א"כ שכירות בתים לא גרע ממכירת מטלטלין דאע"ג דמפ' בשעת מקח אדעתא דלילך למקום פ' דלא מהני אלא אם כן התנה בדיני תנאי ומשום דדרך למכור מטלטלין וא"כ שכירות בתים דקיימא לאגרא הרי הוא כמטלטלין ולא מהני מפרש בשעת שכירות ולכן נראה לענ"ד דקשה להוציא השוכר מן הבית תוך זמנו ולשון הטור ז"ל מי שבקש מחבירו להכניסו ולא רצה עד שהטעהו וקבל אותו ע"ש והיינו כמ"ש כיון דלא רצה בתחילה ה"ל גילוי דעת ואינו בדין תנאי אבל מכח אמירה שאמר בשעת מקח מפני שאוהבו לא מהני וכמ"ש ודו"ק:
ב[עריכה]
יש לבעה"ב למכור והוא דעת הרמב"ם דמשוה הכנסה שלא מדעת להטעהו דאמרו בגמ' דאפי' בחצר דקיימא לאגרא יש לו רשות לאפוקי אבל רבי' ירוחם כת' שיש חולקים וס"ל דהכנסה שלא מדעת אינו דומה להטעהו אלא בחצר דלא קיימא לאגרא אכל קיימא לאגרא לא:
ג[עריכה]
וי"א דצריך להודיעו עב"י שכת' בדעת הרמב"ם דאין צריך להודיעו כלל אלא ממדת חסידות ובסמ"ע כת' דגם דעת הרמב"ם דצריך להודיעו אלא שדעת הרמב"ם שמוציאו תחלה ואח"כ מודיעו שיקח מן השוק ולדעת הרא"ש דצריך להודיעו קודם שמוציאו מן הבית ע"ש וכ"כ הב"ח דודאי גם הרמב"ם ס"ל דצריך הודעה דאם לא הודיעו והשליכו לשוק ונאנס חייב מדינא דגרמי ומזיק בידים אלא דמדת חסידות שכת' הרמב"ם היינו להודיעו תחלה קודם השלכה דשמא בין השלכה והודעה יגיע איזה אונס ויתחייב בדיני שמים ע"ש ואינו מוכרח די"ל דס"ל להרמב"ם דא"צ הודעה כלל דגם בש"מ כ' דא"צ הודעה כלל ע"ש וז"ל האי מעשה דהאי גברא דזבין ארבא דחמרא אייתי ליה הכא משום דהאי אתתא אפיקתי' לחמר' לאלתר ולא אודיעי' כלל ואע"ג דאמרי' בכרכים צריך להודיע י"ב חדש כו' ושואל כשוכר דמי כו' הכא כיון דשלא כדין עבד וברמאות כאשר עשה כן יעשה לו הראב"ד וכ"כ ריטב"א בחידושיו ע"ש ולישנא דלא אודעי' כלל משמע דס"ל דלא בעי אודעה כלל לא בתחלה ולא בסוף וזה נראה נמי דעת הרמב"ם וכמ"ש הב"י ועיקר הודעה אינו אלא ממדת חסידות:
· הבא >
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |