קובץ על יד החזקה/חנוכה/ג

קובץ על יד החזקה ‏ חנוכה ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד והדליקו ח' ימים. שמעתי מאמ"ו בשם חכם אחד שהקשה למה היו צריכין לנס הלא היו יכולים להטיף ע"י צרצור טיפין טיפין בשמן טמא לתוך השמן טהור וקמא קמא בטיל כדאמר ר"י במס' ע"ז דף ע"ג ובמין במינו אפילו נתרבה האיסור מכשיעור ג"כ בטל לדידן דקיי"ל כרבנן דמין במינו בטיל והאריך בישובים. ולענ"ד נראה דלק"מ ע"פ מ"ש הר"ן שם וז"ל ולא ידעתי באיזה דבר נשער החילוק בין צרצור קטן לחבית דהיאך נתן הדברים לשעורין ונ"ל שמפני שנהגו לערות יין לבור ע"י חבית גדולה כיון שסוף היין שבחבית לירד ע"י כלי זה ודרכו בכך א"א לומר בו ראשון ראשון בטל שכל שעומד ליפול ולהתערב חשבינן ליה כמעורב כבר משא"כ בצרצור קטן שמפני שאין דרך לערות בכלי כיוצא בו לבור אין אנו רואין כנפול וכמעורב אלא מה שירד כבר מש"ה אמרינן בכל כלי כיוצא בו ראשון ראשון בטל ע"כ נראה מזה דהכל תלוי בכוונת הנותן. ומעתה שם היה צריכין להרבות בו שמן טמא יותר משמן טהור חשבינן ליה כמעורב ואין חילוק שם בין צרצור קטן לגדול. ובלימוד התלמידים הבאתי סמוכים לזה ואין מקומו פה להאריך:

ה

ולמה מברכין על יו"ט שני כדי שלא יזלזלו. והראב"ד השיג דזה הטעם לאביי וכו'. עי' לח"מ שהאריך ורש"י פי' שם בגמ' רבא אמר רוב ע"ה מעשרין הן דס"ל על הספק מברכין. ול"נ פירושו דעל הס' היכא דאיכא מקום לחוש לזלזול קצת כגון ביו"ט שני מברכין וס"ל לרבא דגם בדמאי הו"ל לתקוני ברכה שלא יבואו לזלזל בו דהא מה"ט תקנו להפריש חומש באוכל תרומת דמאי כמ"ש רבינו מש"ה אמר רבא דהכא גבי ברכה לא חשו לזלזולא משום דאין כאן חשש זלזולא דיאמרו הבריות הא דאין מברכין היינו משום דרובא מעשרין ובזה נסתלק השגת הראב"ד מעל רבינו. ועוד יש מקום לומר ע"פ מ"ש המל"מ בפ"ט מה' מעשר דין א' ע"ש שחקר אם לא משכחת לפעמים שקראו חכמים דמאי ואעפ"כ צריך להפריש תרומה גדולה ג"כ והיינו די"ל דוקא אם אומר לו ע"ה מעושרין הן אלא דאין אנו מאמינים לו אז פטור מתרומה גדולה אבל לא בלוקח ממנו סתם ומצינו כיוצא בזה דמאי שהכונה שהוא ספק וכ"כ רש"י בבכורות דף י"א ע"ש שהאריך. והנה מתני' דדמאי דמפרישין אותו ערום סתמא קתני יהיה באיזה אופן שיהיה ולא אשתמיט תנא בשום דוכתא למתני ברכה בדמאי משמע דבכל ענין אין מברכין על הדמאי הגם שלא אמר לו ע"ה מעושרין הן וה"ט דאביי שם דלא משני רוב ע"ה מעשרין הן אע"ג דהוא ג"כ אית ליה רוב ע"ה מעשרין כמ"ש התוס' בכתובות דף כ"ד משום דרצה לאוקמי בכל דמאי במצא פירות בדרך וכדומה דלא שייך רוב ע"ה מעשרין הן דלמא עדיין לא עישר. ואפשר דמש"ה אמר רבינו רוב ע"ה מעשרין הן לא לאפלוגי עליה דאביי דאתו לומר דעל הספק מברכין אלא משום דרבא ידע דגם אביי אית ליה רוב ע"ה מעשרין ולא משני הכי על דמאי כן ע"כ מוכח דסבר אביי דלא אמרינן בכל דמאי רוב ע"ה מעשרין וע"ז בא רבא לחלוק ולומר רוב ע"ה מעשרין הן דגם בכה"ג הוא בכלל רוב מעושרין משום דא"א לגורן שתעקר וא"כ נ"מ דגם בכה"ג פטור מתרומה גדולה וכמ"ש המל"מ שם בשם רבינו. ולכאורה קשה מנ"ל דבאמת פטור מתרומה גדולה בכה"ג ולפמ"ש רבינו לטעמיה אזיל ודוק:

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.